"החיים ניצחו תמיד"

גניה פינקלשטיין, ניצולת שואה מאוקראינה

אני ניצלתי. אולי זה גורל. מזל. אולי אלוהים רצה שאשאר בחיים כדי לספר איך נמחתה מעל פני האדמה משפחה מפוארת, חמה ואוהבת.

הייתה לי תקופת אשמה, שאני ניצלתי וכולם נהרגו. אף פעם לא הבנתי איך אני ניצלתי והמשפחה נהרגה. אבל גם את הרגש הזה הדחקתי. רציתי לחיות. ועם כל זאת, היו רגעים איומים של דיכאון. אבל החיים ניצחו תמיד.

אין לילה שאני לא חולמת על אמא, על אבא, על אחיי הקטנים. לילדים שלי לא סיפרתי אף פעם דבר, רציתי להיות כמו כולם. הייתה בי קנאה עצומה באימהות שלא באו "משם". ולא דיברתי על השואה. זה היה פצע, שכיסיתי אותו. הייתי מביטה בילדים שלי ואומרת לנפשי "ילדים שלי, כמה טוב לכם. לא הייתם היכן שאני הייתי".

 מתוך בין תמולנו למחרנו, בהוצאת יד ושם ומינהל חברה ונוער