מבצע יונתן או מבצע אנטבה (כינויו הצבאי של המבצע היה כדור הרעם) הוא מבצע שערך צה"ל באוגנדה, במטרה להציל 105 חטופים יהודים וישראלים, שנחטפו במהלך טיסתם מישראל לצרפת במטוס אייר פרנס בשנת 1976. למרות התבצרותם של החוטפים במדינה עוינת, המבצע הוכתר בהצלחה וכמעט כל החטופים חולצו בשלום. במהלך המבצע נהרג מפקד סיירת מטכ"ל, שהיה מפקד כוח הפריצה במבצע, יונתן נתניהו, ובעקבות זאת נקרא המבצע על שמו.
חטיפת המטוס

ב-27 ביוני 1976 (כ"ט בסיון ה'תשל"ו) נחטף מטוס איירבוס A300 של חברת התעופה הצרפתית אייר פראנס, בטיסה 139 מנתב"ג לפריז, לאחר שערך חניית ביניים באתונה. במטוס היו 228 נוסעים ו-12 אנשי צוות.

החוטפים היו שני גרמנים, חברי "תאי המהפכה" ושני מחבלים פלסטינים, חברי החזית העממית לשחרור פלסטין. הם הנחיתו את המטוס בבנגאזי שבלוב, שם המטוס חנה במשך שבע שעות ותודלק. נוסעת בשם פטרישיה היימן, אחות במקצועה, חששה לחייה ודימתה עצמה לאישה הרה כדי להשתחרר מהמטוס החטוף. פטרישיה, בעלת אזרחות ישראלית ואזרחות בריטית, עשתה שימוש בדרכון הבריטי שלה וכך יצאה מהמטוס החטוף בעצירת התידלוק. המחבלים הורו לטייס לטוס לאנטבה שבאוגנדה, מרחק של כ-3,800 קילומטרים מישראל. שם הצטרפו אל החוטפים עוד 4 מחבלים פלסטינים. המחבלים השתייכו לפלג של הטרוריסט ודיע חדאד (מפקד הזרוע המבצעית של "החזית העממית לשחרור פלסטין").

ביום השלישי לחטיפה, ה-29 ביוני, ריכזו החוטפים את הישראלים והיהודים שבין הנוסעים באולם הנוסעים של הטרמינל הישן בשדה התעופה של אנטבה, ושיחררו את יתר הנוסעים. קברניט המטוס הצרפתי, מישל בקוס, התעקש להישאר עם נוסעיו החטופים, מתוך אחריותו לשלומם. יחד איתו נשאר כל צוות המטוס. לאחר שובו לצרפת נענש קברניט המטוס על מעשה זה וקידומו באייר פראנס עוכב. בישראל זכה הקברניט לכבוד רב, והוא קיבל אות הוקרה מראש הממשלה דאז, יצחק רבין.

[עריכה] דרישות החוטפים

מדינת ישראל ניהלה מגעים עם שליט אוגנדה אידי אמין, ששיתף פעולה עם החוטפים.

החוטפים דרשו את שחרורם של 53 "לוחמי חופש", ביניהם 40 מחבלים הכלואים בישראל, 5 מחבלים הכלואים בקניה, 6 אנרכיסטים הכלואים בגרמניה, אנרכיסטית הכלואה בשווייץ ואנרכיסטית הכלואה בצרפת. בנוסף לכך הם דרשו כופר כספי תמורת בני הערובה.

הם קבעו כאולטימטום שאם לא יענו דרישותיהם עד יום חמישי ה-1 ביולי - יוצאו כל בני הערובה להורג. תוך כדי משא ומתן הסכימו המחבלים להאריך את משך האולטימטום עד 4 ביולי.

[עריכה] מבצע ההצלה

במקביל למשא ומתן לשיחרור החטופים, תיכנן צה"ל מבצע חילוץ, על סמך נתוני מודיעין על שדה התעופה אנטבה. תחילה סירב ראש הממשלה יצחק רבין לאשר מבצע צבאי, וגם הלחצים מצד שר הביטחון, שמעון פרס, לא הועילו. אולם כאשר הונחה בפניו תוכנית של צה"ל לחילוץ החטופים, הוא ערך הצבעה בממשלה וקיבל רוב מוחץ בעד תוכנית חילוץ. גם בצה"ל היו חלוקות הדיעות - הרמטכ"ל מוטה גור התנגד נמרצות לכל תוכנית פעולה, אולם האלופים בני פלד ויקותיאל אדם לחצו על כולם לצאת לחילוץ. עוד לפני שהממשלה אישרה את התוכנית, ב-3 ביולי המריאו ארבעה מטוסי C-130 הרקולס ("קרנף") של חיל האוויר משארם א-שייח' וטסו לאנטבה. רק כשכבר היו מעל אתיופיה קיבלו את אישור הממשלה להמשיך במבצע.

השתתפו במבצע כוחות מסיירת מטכ"ל, חטיבת הצנחנים וחטיבת גולני. מפקד המבצע בשטח היה קצין חי"ר וצנחנים ראשי, תא"ל דן שומרון, סגנו היה מפקד חטיבת הצנחנים אל"ם מתן וילנאי. מפקד כוח גולני היה מפקד החטיבה אל"ם אורי שגיא, כמו כן השתתף מפקד טייסת 131 ("הציפור הצהובה") סא"ל יהושע שני. מפקד סיירת מטכ"ל סא"ל יונתן נתניהו וסגנו רס"ן מוקי בצר עמדו בראש כוח הפריצה לטרמינל הישן. על ניהול המבצע מחדר פיקוד במטוס בואינג 707 הופקד אלוף יקותיאל אדם, ראש אג"ם ואיתו במטוס היה גם אלוף בני פלד, מפקד חיל האוויר הישראלי. עוד השתתפו במבצע: רס"ן שאול מופז מפקד כוח אבטחה נייד, סרן אפי פיין (איתם) מפקד סיירת גולני, דורון אברוצקי (אלמוג), מפקד סיירת הצנחנים, סרן גבי אשכנזי, סא"ל ד"ר ערן דולב ראש הצוות הרפואי, רס"ן ד"ר אפרים סנה ראש הצוות הרפואי של החפ"ק הקדמי, סרן אליק רון שהיה איש מילואים של סיירת מטכ"ל, מפקד גדוד צנחנים סא"ל נחמיה תמרי היה ראש כוח השתלטות על בית הנתיבות החדש, סא"ל אמנון הליבני היה הטייס שהכיר את השדה הישן בו שהו החטופים, ופנחס בוכריס שהיה מחופש לאידי אמין במרצדס שהונחתה בשדה.

הלוחמים הצליחו להגיע בדיוק בזמן שנקבע, ואף הנחיתו את המטוסים בצורה נוחה, למרות שאור שדה התעופה כובה כאשר הם היו בעיצומה של הנחיתה. אולם כאשר פרצו הלוחמים עם המרצדס והג'יפים, הם פעלו בניגוד לכללים שהם עצמם קבעו. על פי התכנון, היה על הכוח לנסוע עד למקום החטופים ולא להשתהות כלל, גם אם הם בסכנה, כדי שלא לאבד את גורם ההפתעה. אולם לפני זמן ההגעה הם נתקלו בשני חיילים אוגנדיים, ובמקום להתעלם מהם ולהמשיך בנסיעה, הם פגעו בחיילים באקדח עם משתיק קול [1] ולאחר מכן נורה צרור יריות של קלצ'ניקוב שהפך את הפעולה לרועשת והפנה אליהם את תשומת הלב של האוגנדיים. מוקי בצר המשיך עם חייליו רגלית למקום החטופים ואילו יוני נתניהו רץ אחריהם, אך חייל אוגנדי ירה עליו ממגדל הפיקוח והוא נפצע קשה. יוני מת מפצעיו לפני שפונו החטופים.

בהגיעם לבניין, זיהו החיילים את המחבלים וירו בהם. החטופה אידה בורוביץ' נהרגה מאש המחבלים; גם פסקו כהן נפגע מחילופי אש, כאשר החיילים ירו לעבר מחבל שישב בקרבתו; כאשר נכנסו כוחות צה"ל, התרומם ממקומו צעיר בן 19 בשם ז'אן ז'ק מימוני וחיילי צה"ל ירו בו בטעות. סמ"ר סורין הרשקו מהפלוגה המסייעת של גדוד 890 (צנחנים), נפצע קשה מקליע אקדח שנורה על ידי איש לבוש אזרחית ונותר משותק מהצוואר ומטה. הנוסעים הועברו למטוסי ההרקולס שטסו לקניה, שם תידלקו ונסעו היישר לישראל. בית חולים שדה צה"לי שנפרס בשדה התעופה בניירובי נותר מחוסר עבודה, לאור מיעוט הפצועים. ההפתעה והמהירות של צה"ל היו כל כך גדולים, עד שבסיום הפעולה, כאשר שר הביטחון הורה להתקשר לאידי אמין ולהודות לו על עזרתו לחטופים (בהלצה, כמובן), לא ידע אידי אמין כלל על המבצע והזכיר לישראל כי "מחר מסתיים האולטימטום של המחבלים על כל המשתמע מכך"^{[דרוש מקור]}.

אחת החטופות, דורה בלוך בת ה-75, שאושפזה בבית חולים מקומי בקמפלה לפני המבצע, נרצחה בהוראתו של אידי אמין (רק לאחר קץ שלטונו של אמין הוחזרה גופתה לישראל). השם שניתן למבצע בעת ההכנות אליו היה "מבצע כדור הרעם". לאחר המבצע ניתן לו השם "מבצע יונתן", על-שמו של יונתן נתניהו, ובעיקר נודע המבצע בישראל ובעולם כ"מבצע אנטבה". הלוחמים השמידו שמונה מטוסי מיג שחנו בשדה התעופה על מנת למנוע מרדף אפשרי אחרי מטוסי חיל האוויר.