חטיפתו של החייל גלעד שליט

פרטי האירוע :

תאריך עברי: כט סיון ה'תשסו

תאריך לועזי: 25 יוני, 2006

פרטים נוספים:

גלעד שליט (נולד ב-28 באוגוסט 1986) הוא חייל צבא הגנה לישראל אשר נחטף על ידי מחבלים פלסטינים התובעים שחרור מחבלים עצורים תמורתו.

שליט הוא תושב מצפה הילה שבגליל המערבי. הוא מחזיק באזרחות ישראלית וצרפתית.

גלעד שליט נולד בנהריה, אח ליואל והדס. בגיל שנתיים עבר עם משפחתו להתגורר במצפה הילה שבגליל המערבי. שליט למד בבית הספר היסודי "מעונה" ובחטיבת ביניים בכפר ורדים. בתיכון למד בבית הספר "מנור - כברי" וסיים בהצטיינות מגמת מדעים.

שליט החליט להתגייס לשירות קרבי בצה"ל, אף על פי שקיבל פרופיל רפואי גבולי.

בבוקר יום ראשון, 25 ביוני 2006, נחטף גלעד שליט, איש צוות טנק מרכבה סימן 3, על ידי מחבלים פלסטינים. הפלסטינים תקפו מוצב של צה"ל וטנק שהיה לידו אשר נמצאו בשטח ישראל לאחר שחצו את הגבול מרצועת עזה באמצעות מנהרה ליד מעבר כרם שלום שבדרום רצועת עזה. במהלך התקיפה נהרגו שני חיילי צוות הטנק, וארבעה מחיילי המוצב נפצעו, בנוסף לשליט, שככל הנראה שבר את ידו השמאלית ונפצע באורח קל בכתפו [דרוש מקור]. דובר של "ועדות ההתנגדות העממית" טען כי ההתקפה בכרם שלום תוכננה כמעט חודשיים.

גדודי עז א-דין אל-קסאם, שהם הזרוע הצבאית של ארגון חמאס, ארגון "ועדות ההתנגדות העממית" (הכולל פלסטינים מארגון פת"ח, הג'יהאד האסלאמי וחמאס) וארגון "צבא האסלאם" פרסמו הודעה ב-26 ביוני 2006 (יממה לאחר חטיפתו של שליט), המציעה מידע אודותיו - אם ישראל תסכים לשחרר את כל האסירות והאסירים שמתחת לגיל 18.

ב-25 ביוני 2007, שנה לאחר החטיפה, הוציאו החוטפים הקלטה של שליט, שבה ככל הנראה הוא מקריא את מה שהוכתב לו על ידי שובייו. בהקלטה מבקש שליט מהממשלה שתיענה לדרישות החוטפים

זה ברור שיש להיענות לדרישותיהם כדי שאני אשתחרר מהכלא, במיוחד משום שהייתי חייל צה"ל במשימה צבאית, ולא סוחר סמים. יש לי אמא ואבא שאין להכזיב את פניהם. יש לי אמון בממשלתי שתתעניין בי יותר
– קטע אותו מקריא גלעד שליט בקלטת

ההתייחסות לסחר בסמים במלל זה היא ככל הנראה רמיזה לאלחנן טננבוים, אשר הודה כי יצא מהארץ בשביל עסקת סמים (ובעקבות זאת נחטף). שליט קרא את ההודעה בעברית, אך ניכר כי מי שהכתיב לו את ההודעה אינו דובר עברית היטב - המשפטים נוסחו במקרים רבים על-פי כללי התחביר הערבי. לפי דיווח של גורמים בצה"ל שבדקו את ההקלטה, החוטפים הקפידו לסנן ממנה קולות רקע שעשויים היו להעיד על המקום שבו מוחזק שליט.

באפריל 2008 שליט הועלה לדרגת סמל ראשון ‏‏[1] (בעת החטיפה היה רב טוראי).

בעקבות חטיפתו של גלעד שליט יצא צה"ל למבצע גשמי קיץ. במקביל התנהלה פעילות דיפלומטית של גורמים בינלאומיים, בעיקר מצרים, לשחרורו של שליט. גם צרפת, אשר שליט הנו אזרח שלה, ניהלה חזית דיפלומטית. ואולם החוטפים, שפעלו תחת פיקודו של ח'אלד משעל ואנשי ההנהגה הצבאית של החמאס, סירבו לשחררו.

בלילה שבין 28 ל-29 ביוני (2006) עצר צה"ל עשרות מראשי החמאס ביהודה ושומרון, כולל 20 חברי פרלמנט ו-8 שרים בממשלה הפלסטינית, בהם מוחמד אבו טיר ושר האוצר עבד א-ראזק. הפעולה תוכננה מספר שבועות מראש ובוצעה תוך תכנון עם השב"כ ופרקליטות המדינה. בחמאס טענו שהמעצרים באו כדי לתת לישראל קלף מיקוח על החייל החטוף. בישראל טענו שהמטרה היא להילחם בממשלת הטרור של חמאס, ושכל העצורים יועמדו למשפט על חברות בארגון טרור.

ב-1 ביולי דרשו חוטפיו של גלעד שליט לשחרר 1,000 אסירים תמורת שחרורו. ישראל דחתה את הדרישה, חזרה על עמדתה שלא תנהל עסקאות עם טרוריסטים ודרשה את שחרור החייל. יחד עם ההתנהלות הצבאית, החלו להתגבר חילוקי הדעות בין הפלגים ברשות הפלסטינית. שיאם היה עם הודעתו של אבו מאזן כי "מאמצי המצרים (לשחרור החייל) נתקלים בקשיים, בשל היעדר כתובת בצד של החמאס, ובשל חוסר יכולתם לקבל החלטות". בנוסף, חשפו הפעילויות חילוקי דעות בין ההנהגה המדינית של החמאס בהנהגת איסמעיל הנייה, ראש הממשלה הפלסטינית, להנהגה הצבאית של החמאס, בהנהגת ח'אלד משעל.

ב-3 ביולי הציבו ארגוני הטרור שחטפו את שליט אולטימטום לישראל, לפיו היא נדרשת לשחרר עד 4 ביולי בשעה 6:00 בבוקר אסירים פלסטינים. עם זאת, לא צוין במדויק מה יקרה אם הדרישות לא תיעננה [2]. לשכת ראש הממשלה דחתה באופן רשמי את האולטימטום. עם פקיעת האולטימטום הודיע ארגון "צבא האסלאם" שלא ימסור עוד מידע על גורלו [3].

ב-12 בספטמבר הורה בית הדין הצבאי לשחרר 18 בכירי חמאס העצורים בישראל, המדינה עתרה נגד ההחלטה [4] וערעורה התקבל [5]. המדינה טענה כי מעצר אנשי החמאס אינו קלף מיקוח לשחרור שליט אלא חלק מהמלחמה בטרור.

ב-26 בנובמבר 2006 הגיעו אהוד אולמרט ואבו מאזן להסכמה על הפסקת אש [6], לאחר שארגוני הטרור הפלסטיניים הסכימו להפסיק את הירי על שדרות בתמורה להפסקת פעולות צה"ל ברצועה. במבצע נהרגו 394 פלסטינים, אך ישראל כשלה בהשגת המטרה העיקרית שלו, שחרורו של גלעד שליט. בעקבות לחץ ציבורי ותקשורתי, נכנס אולמרט למשא ומתן בתיווך אבו מאזן ומצרים על שחרור שליט תמורת שחרור אסירים.

ב-8 בספטמבר 2007 טענו הפלסטינים כי מסתערבים של צה"ל חטפו ברפיח את "אבו ח'אלד", מוהאווש נועימאת אל-קאדי, בכיר ב"כוח המבצעי" של חמאס שהיה מעורב בחטיפת שליט ויודע גם היכן הוא מוחזק. מדינת ישראל לא הגיבה לטענות אלו ‏‏[7].

ב-19 ביוני 2008, כשנחתם הסכם הרגיעה בין ישראל ל-חמאס, עלתה סוגיית שיחרורו של שליט בתמורה לרגיעה, בסופו של דבר הרגיעה נחתמה ללא שיחרורו של שליט. אביו של גלעד עתר לבג"ץ בנסיון לאסור את פתיחת מעבר רפיח כחלק מהרגיעה, אך עתירתו נדחתה.

ב-12 בספטמבר 2008, על פי דיווח העיתון "אל חיאת" יצא בשבוע הבא, עופר דקל להמשיך במשא ומתן לשיחרורו של גלעד שליט.

 


קישורים רלוונטיים:
1. הבנים
2. הבנים
חטיפתו של החייל גלעד שליט