הרב משה אביגדור עמיאל (יב בניסן תרמ"ב (1 באפריל 1883) - יג בניסן תש"ו (15 באפריל 1946)) רב, דיין והוגה דעות. מראשי הציונות הדתית והזרם הדתי לאומי. כיהן כרבה הראשי של תל אביב.

הרב עמיאל נולד בעיירה פורוזוב שבפולין, בשנת 1883, כבנם הבכור של יעקב יוסף ורבקה. עד גיל שלש עשרה למד במסלולים המקובלים בעיירה (חדר ותלמוד תורה) ואצל אביו, רבי יעקב יוסף עמיאל. בגיל שלוש עשרה עבר ללמוד בישיבת טלז אצל רבי אליעזר גורדון, רבי שמעון שקאפ והרב יוסף ליב בלוך; עם הגעתו שובץ בכיתה גבוהה מגילו, בגלל כשרונו. לאחר שלוש שנים עבר ללמוד בישיבת בריסק אצל הרב חיים מבריסק, ולאחר שנה לישיבת ווילנא אצל הרב חיים עוזר גרודזנסקי שם למד שלוש וחצי שנים. בווילנא, בגיל 18, הוסמך לרבנות על ידי הרב שלמה הכהן מווילנא, וכן הרבנים מאיר שמחה הכהן (האור שמח) ויוסף רוזין (הרוגאצ'ובי) מדווינסק.

בגיל 21 (תרס"ג) התחתן עם באשה ביילה, ביתו של משה לוי ניוויאזקי מביאליסטוק.

בגיל 23 מונה לרב בעיירה שווינציאן, והקים שם ישיבה שמנתה כמאה תלמידים. שמונה שנים אחר כך מונה לרב גריובה (בגבול רוסיה-גרמניה), שם כיהן בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

לאחר דבריו בוועידה העולמית של המזרחי (תר"פ) זומן לכהן כרב קהילת אנטוורפן בבלגיה, בתפקיד זה כיהן בין השנים 1920 - 1936; באנטוורפן הקים הרב עמיאל בית ספר דתי לאומי בשם 'תחכמוני', בית ספר לבנות, תלמוד תורה, ישיבה ועוד. על פעילותו הענפה ניתן ללמוד אף ממכתב שקיבל מהרב ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) בחודש אדר תרפ"ד.

בשנת תרצ"ג ביקר בארץ ישראל, ובין השאר נפגש עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק. לאחר פטירת הרב שלמה הכהן אהרונסון (אדר, תרצ"ה) רבה הראשי של תל אביב; הציע הרב יהודה ליב מימון שהרב עמיאל יקבל את המשרה. ואכן ב-כא בטבת תרצ"ו (1936), לאחר שנבחר בהצבעה אשר גבר בה על הרבנים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ויוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (מבוסטון), הגיע לכהן כרבה הראשי של תל אביב. בתל אביב הקים את ישיבת היישוב החדש, את 'רשת החינוך התלמודי' שהתמקד בצורך בבעלי-בתים (ולא רק תלמידי חכמים), מפעל תורני 'כינוס סופרים' ומוסד 'עזרת תורה' לתמיכה בתלמידי חכמים עולים.

הרב עמיאל נפטר ביג ניסן תש"ו (15 באפריל 1946).