הפועל המזרחי (או בראשי תיבות: הפועמ"ז) היא תנועה פוליטית שהתקיימה החל מ-1922,עשרים שנה אחרי ייסוד המזרחי ועד התאחדותה עם תנועת המזרחי ב-1956 לשם הקמת המפד"ל.

תנועת הפועל המזרחי הוקמה מתוך תנועת המזרחי, ולכן על מנת להבין את המהלכים שהובילו להקמת תנועת הפועל המזרחי יש להבין את יסודות הקמת תנועת המזרחי. מקור השם מזרחי הינו בהצעתו של ר' אברהם יצחק סלוצקי שהציע שמה של ההסתדרות הדתית לאומית יהיה נוטריקון משתי מילים "מרכז-רוחני": מזרחי.

הפועל המזרחי היא אם תזת הציונות-הסוציאליסטית-הדתית. היא נבדלה מאחותה תנועת המזרחי בדגשיה הסוציאליסטיים ובדעותיה בסוגיות חברתיות וכלכליות, ומהמפלגות הסוציאליסטיות בדגשיה הדתיים, הייתה שותפה קבועה של תנועת העבודה הציונית הסוציאליסטית, אף על פי שהייתה חלק מן הציונות הדתית. המפלגה דגלה בבניין הארץ ובסוציאליזם המשולבים בשמירת מצוות, לימוד תורה וחינוך דתי, זאת לאור הסיסמה "תורה ועבודה".

תנועת הפועל המזרחי נחשבת למייסדת תנועת הנוער בני עקיבא וארגון הספורט אליצור.

מנהיגה המובהק היה חיים משה שפירא שלפני הקמת המדינה כיהן כחבר הנהלת הסוכנות וחבר מנהלת העם מטעמה ועם הקמת המדינה היה חבר הממשלה הזמנית מטעמה ואחר כך שר בממשלות הבאות. מנהיג נוסף שזוהה עמה היה זרח ורהפטיג .

בכנסת הראשונה התמודדה במסגרת חזית דתית מאוחדת (שכללה גם את המזרחי, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל), בה הייתה המפלגה הגדולה ביותר. בבחירות לכנסת השנייה התמודדה המפלגה באופן נפרד, תחת השם "תורה עבודה - פועל מזרחי", וזכתה בשמונה מנדטים. בבחירות לכנסת השלישית חזרה להתמודד ברשימה משותפת עם מפלגת המזרחי, תחת השם "חזית דתית לאומית". במהלך כהונת הכנסת התאחדו המפלגות סופית והקימו את המפד"ל, בה הייתה הפועל המזרחי המרכיב העיקרי. תנועת הפועל המזרחי שמרה על ייחודה כארגון עובדים דתיים (הסתדרות הפועל המזרחי שפעלה במקביל להסתדרות וגם בשיתוף עמה) אך לא שבה להתמודד כמפלגה נפרדת.