מאורעות תרפ"ט (1929) היו סדרה של פרעות אלימות ומעשי טרור מצד הערבים תושבי ארץ ישראל נגד היישוב היהודי בארץ ישראל.

הערבים הרגישו מאוימים בגלל הגידול באוכלוסייה היהודית ובמספר המתפללים בכותל. העובדה שהיהודים ביקשו להניח ספסלים לנוחיות המתפללים בסמטת הכותל עוררה את כעסם והם מחו על כך בפני שלטונות המנדט הבריטי.

ב-י"ז באב ה'תרפ"ט - 23 באוגוסט 1929 נערכה בכותל הפגנה של יהודים (בארגון תנועת בית"ר) בעד זכותם לחופש הפולחן בכותל.

הערבים הגיעו חמושים באלות ובסכינים ותקפו את השכונות היהודיות בירושלים.

הפרעות התפשטו למחרת (שבת, 24 באוגוסט) לחברון, שם נערך טבח שבמהלכו נרצחו כ-67 יהודים ובתיהם נבזזו. התוצאה הייתה מחיקת הקהילה היהודית העתיקה שישבה בחברון מאות שנים. ראוי לציין כי מספר משפחות ערביות הגנו על היהודים, ועזרו להם לברוח מחברון. גם היישוב מגדל עדר הסמוך לחברון נעזב וננטש לאחר שתושביו הוזהרו על ידי ערבים ידידים.

גם יהודי צפת נפגעו. יהדות עזה, אשר הייתה קהילה קטנה בעלת עבר היסטורי ארוך בעיר, התכנסה כולה בבית מלון שם התגוננה נגד ההמון הערבי, לבסוף חולצו היהודים על ידי הבריטים, אולם לא הורשו לחזור לעיר אלא כדי לקחת את רכושם. לעומת זאת, יהודי תל אביב וחיפה הצליחו להדוף את מתקפות הערבים בעזרת פעילי ההגנה וצעירי בית"ר.

הסיבות לפרוץ מאורעות תרפ"ט

• ירידת המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, מן השלטון - באותה תקופה התקיימה יריבות עזה על ההנהגה בקרב הערבים. עניין זה בא לידי ביטוי בניצחון החמולה הנשאשיבית בבחירות לעיריית ירושלים. חוסייני איבד מיוקרתו וכדי לזכות בה מחדש הקצין את דעותיו, ופנה להסתה אנטי-ציונית. הוא גייס את תשומת לבם של אלפי מוסלמים למקומות הקדושים ובדרך זו ייצר מחויבות של המדינות המוסלמיות למאבקם של ערביי פלשתינה.

• התאוששות מהמשבר הכלכלי - בשנים 1926 - 1927 פגע בארץ משבר כלכלי חריף. המשק המקומי קרס, ערך המטבע ירד, ובשנת 1927 ירדו מהארץ כ-5,000 איש. אולם, עם תום המשבר, באותה השנה, תודות לעבודות ציבוריות שאורגנו בידי המנדט הבריטי וקליטת עובדים במפעלים ציבוריים למיניהם, חזר היישוב היהודי לשגשג. ברחוב הערבי גברו תחושות הנישול לנוכח קניין האדמות והעלייה היהודית.

• חוסר הנהגה - באותה תקופה הנציב העליון הבריטי, ג'ון צ'נסלור, היה בלונדון ובהיעדרו מונה הארי לוק, הפרו-ערבי. בנוסף לכך, ראשי היישוב היו בקונגרס הציוני בציריך, שחל באותו זמן. ארגון ההגנה היה עדיין יחסית חלש, תקציביו היו פעוטים, כלי נשקו ישנים ונסיונו מועט. מקור החולשות הללו היה בשקט ששרר בארץ לאורך שנות קיומו של הארגון, והמשבר הכלכלי.

• פרשת הכותל - בליל יום כיפור (23 בספטמבר 1928 ) התכנסו מאות יהודים להתפלל ברחבת הכותל וקבעו מחיצה בין נשים וגברים, בניגוד למקובל באותו עת. סגן מושל ירושלים התנגד למחיצה, ובכך גרם להתמרמרות בקרב היהודים. נציגיהם פנו לממשלה הבריטית לביטול איסור המחיצה. נגד היהודים יצא המופתי, חאג' אמין אל חוסייני. הערבים ראו במעשה היהודים ניסיון השתלטות על הר הבית. הם טענו כי הכותל הוא חלק מחומת החארם אל שריף, אחד המקומות הקדושים לאיסלאם, והחלו בהתגרויות ביהודים. בתגובה, בתשעה באב עלו מספר חברי בית"ר להר הבית עם דגל ישראל וקראו "הכותל - כותלנו". כתוצאה מכך ערכו הערבים הפגנה, בה התלהטו הרוחות והפכו למאורעות. בסופו של דבר השלטונות הבריטים אישרו את הבעלות הערבית על סמטת הכותל מחד אך גם את זכותם של היהודים להתפלל בה מאידך.
  • בטבח חברון נהרס היישוב היהודי בחברון. 67 יהודים נרצחו באכזריות והשאר גורשו בידי הפורעים הערביים. בסך הכול 113 יהודים נהרגו ו-339 יהודים נפצעו.
  • הנציב העליון הבריטי ג'ון צ'נסלור פרסם הודעה חריפה לאחר המאורעות וכינה את מבצעיהם "ברברים, אכזרים ורוצחים". שלטונות המנדט הכריזו על השבתה זמנית של כל העיתונים הערבים משום שראו בהם אחראים להסתה לאלימות ולהפרת הסדר הצבורי.
  • הצלחת ה"הגנה" בפעולות ההגנה, במקומות בהם פעלה, העלתה את כוחה.
  • עם זאת, בשל מעשי הרצח והפגיעות המזעזעות, קמו קולות מתוך ההגנה שטענו כי אין לשבת תמידית ב"חיבוק ידיים" וכי יש לנקוט קו תקיף יותר כלפי הצד הערבי. הדבר הביא לפילוג שיצר את "ארגון ההגנה ב'", או כפי שנקרא לימים, ה"אצ"ל".
  • בעקבות המאורעות זימנה הממשלה הבריטית את ועדת שאו, הוגש דו"ח סימפסון, והוצא לאחר מכן הספר הלבן של פאספילד.
  • עם חידוש היישוב היהודי בחברון לאחר מלחמת ששת הימים, הוקם מוזיאון הנצחה לנרצחי הטבח, בבית הדסה שבעיר.