הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (י"ג בסיוון ה'תר"ם 1880 - כ"ד באלול ה'תשי"ג 1953). הרב הראשי הספרדי (הראשון לציון) הראשון של מדינת ישראל, היה אחד הרבנים הספרדים הבולטים במחצית הראשונה של המאה העשרים.

נולד בירושלים לרב יוסף רפאל עוזיאל שהיה נשיא בית הדין הרבני של הקהילה הספרדית. התיתם מאביו בגיל ארבע עשרה. כבר בגיל 20 התמנה לרב בישיבת "תפארת ירושלים", ומאוחר יותר ייסד ישיבה נוספת לאברכים ספרדים - "מחזיקי תורה". ב-1911 התמנה לרב הקהילה הספרדית ביפו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוא הוגלה על ידי הטורקים לדמשק, בשל פעילותו הציבורית ומחאתו נגד רדיפת היהודים, אך הותר לשוב לארץ עוד בטרם הגעת הצבא הבריטי.

ב-1921 מונה לרבה של קהילת סלוניקי, שהייתה בת כששים אלף יהודים. בתקופה זו פעל לחיזוק לימוד התורה, כמו גם הפצת השפה העברית והציונות. הוא קרא לנוער היהודי לעלות לארץ, לפני שמצב היהודים בסלוניקי יחמיר. ב-1923 חזר לארץ לתפקיד הרב הספרדי הראשי של תל אביב-יפו. מ-1939 עד מותו כהן כראשון לציון והרב הראשי הספרדי של ארץ ישראל. עד להקמת המדינה, היה הרב עוזיאל חבר בוועד הלאומי, והשתתף בפגישות שבמסגרתן נוסדה הסוכנות היהודית. הוא גם ייצג את היישוב היהודי בפני השלטון הבריטי, ובפני האו"ם.

לאחר הקמת המדינה, הפך לרב הראשי הספרדי של מדינת ישראל.