קטגוריות מומלצות:

» ז חשון / 5 דצמבר - שאילת גשמים
» חשון

Yom Hazikaron Ceremony 3 - טקס יום הזיכרון 3

הערות ותגובות

סטטיסטיקות:
נצפה: 6297
הורד: 3856

Rated 12 times
Add this file to your personal library.

האם הורדתם פעולה זו ויש לכם במה לשתף אחרים?
זה המקום!

פרטי הקובץ :

סוג פעולה : הצגה בשפה: אנגלית

גילאים 10 - 60

גודל קבוצה 20 - 60

משך הפעולה : 60 דקות

פרטים נוספים...

הורדה

Tekes_Yom_HaZikaron_03.doc (72 KB)

 


עזרים נדרשים

As described in the text...

כמתואר בטקסט


תוכן הפעולה

ילדה קטנה מחזיקה פרחים עולה לבמה:

רציתי לקטוף פרח קטן, אך אמא אמרה: זה אסור, הוא מוגן.

ובכל העולם יש חוקים שאסור לקטוף פרחים מוגנים

אולי אני סתם ילדה קטנה  שלא יודעת ולא מבינה

אבל לי זה נראה קצת מוזר,

שפרח אסור וחיילים- מותר.

 

ילד מת תמיד נשאר ילד

גם אם היה מבוגר.

הוא הולך ונסוג אחור במשקפת הזמן

הולך ואוזל...

אתה מדפדף באלבום

מהסוף לכיוון ההתחלה

שם היה גבר, חיל

ועכשיו בתמונה אחרונה

הוא נשאר לעד תינוק בן שבוע. מכוסה שמיכה

ואור של אהבה.

וכך יישאר תמיד זיכרון

 של עובר. משהו לא נגמר

ולא יגמר עוד לעולם.

 

הקראת הקטע שורה שורה (לתרגם שורות נבחרות) תוך כדי הקרנת מצגת פנים ושמות חיילים שנפלו במערכות ישראל. מוזיקה שקטה ברקע.

 

ההחמצה/ יאיר לפיד

 

הם לא יגיעו לקונצרט הגדול של האהבה

למרות שהם למדו את כל המילים והצלילים מקסטות שחוקות

שהתגלגלו שוב ושוב בטייפים עייפים.

כשהאורות יידלקו, והלהקה תעלה לבמה

הם לא יהיו שם להדליק נרות לבנים.

 

הם לא יגידו "אני אוהב אותך"

למרות ששוב ושוב תרגלו את המילים והטון,

בחיסיון הלילה, במקלחת הצבאית מול הראי המלוכלך

מבזבזים את הרגעים שנשארו להם לישון.

 

הם לא ייסעו לטיול אל המדבר והרוח

התקליט הבא של פוליקר עבורם לעולם לא יולחן,

"מאה שנות בדידות" יישאר פתוח

הם לא ידחו למועד ב' כבר שום מבחן.

 

לובשים את מדי האבן

עומדים תמיד בדום

המחלקה תעבור לנוח

היא לא הולכת לשום מקום

כשהם מתים

אנחנו זוכרים את מי שהם היו

אבל הכאב האמיתי

הוא בגלל מי שכבר לא יהיו,

 

לא ייוולד להם אף פעם שום ילד

ולא ילמד ללכת ובעיקר לא ליפול

הם לא יודיעו שיגיעו ולא יודיעו שלא

ואל תשאירו להם שום דבר לאכול.

 

הם כבר לא ישקרו שהכול בסדר,

הכסף מספיק, ולא צריך כלום.

מכל הגדוד רק הם לא יחזירו ציוד

ואל תדאגי אמא, הם לא ילכו לאיבוד...

 

 

הם לא ילמדו. לא באוניברסיטה, לא בישיבה

ולא בפקולטה של החיים

למרות שכל-כך הרבה דברים עוד יש להם לדעת,

בעיקר על עצמם...

 

אנחנו זוכרים את מי שהם היו

אבל הכאב האמיתי

הוא בגלל מי שכבר לא יהיו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שיר זה נכתב לזכר בן כיתתה של המשוררת רחל שפירא, שנהרג בקרב על גבעת התחמושת

How Can I Bless
Words By Rachel Shapira

"How can I bless him, what gift shall I give to this child?"
said the angel of love

.And he gave him a smile that was radiant as light,
And he gave him two eyes that were open and clear
To seek out each flower and each creature and bir
d
And a heart to rejoice in each day of the year.

"How can I bless him, what gift shall I giveTo this child?"
said the angel of love

And he gave him two feet that were light in the dance,
A soul to rejoice in each tune and each song,
A hand that collected the shells on the shore,
An ear to respond to the old and the young.

"How can I bless him, what gift shall I giveTo this child?"
said the angel of love.

But those hands that were able to make flowers grow,
Were blessed with the skill to drive engines of might,
And the feet that could dance also knew how to march
And the lips that could sing, also summoned to fight."

How can I bless him, what gift shall I giveTo this child?"
said the angel of love.

"I have given him all that an angel can give,
Two light dancing feet, and a song and a smile,
A delicate hand and a sensitive heart.
What else can I give him? I've given him all."

"How can I bless him, what gift shall I giveTo this child?"
said the angel of love.

He has joined the angels, that wonderful boy,
He has no more blessings, no longer is blessed.
Oh L-rd, L-rd above, did your angel forget
To bless him with life along with the rest?

 

 

.

מה אברך?

רחל שפירא

 

 

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך.

וברך לו חיוך שכמוהו כאור
וברך לו עיניים גדולות ורואות
לתפוס בן כל פרח וחי וציפור
ולב להרגיש בו את כל המראות.

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הנער? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הנער? שאל המלאך.

וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף
ונפש לזכור בה את כל הלחנים
ויד האוספת צדפים עלי חוף
ואוזן קשובה לגדולים וקטנים.

מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.

וברך כי ידיו הלמודות בפרחים
יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה
ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים
ושפתיו השרות את מקצב הפקודה.

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הגבר? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הגבר? שאל המלאך.

נתתי לו כל שאפשר לי לתת
שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד
ויד מעודנת, ולב מרטט
ומה אברך לך עוד?

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.

הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לו - חיים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


"וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו: בני אבשלום! בני! בני אבשלום! מי ייתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני. ויוגד ליואב הנה המלך בוכה ויתאבל על אבשלום. ותהי התשועה ביום ההוא לאבל לעל העם כי שמע העם ביום ההוא לאמור נעצב המלך על בנו. ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה. והמלך לָאַט את פניו ויזעק המלך קול גדול: בני אבשלום! אבשלום בני בני!" (שמואל ב', י"ט, א-ו).

 

זה לא נכון שהחיים נמשכים / יאיר לפיד

It is not true that life continues, they always say that but it is never true.

When you lose someone, your life, the way you knew it, would never be the same. Your family is still yours but it is different now. Your parents are different. The way you sit around the table , the way you remember the trip to Greece, with the photo album of all the hilarious  pictures you took, which now changed into a memorial document.

I really don't think that life continues. People keep asking you the same simple questions such as "how are you"? and you know they actually mean either "we know" or "we're here for you". Every time you're sad, they all stop by to cheer you up and you don't know how to tell them you definitely don't need a support –group but you just want to hide under your blanket for an hour.

Who can possibly think that life continues…? even you can never be the same .You are the one who lost a relative .You are the one who watches alone the old TV show which you always used to watch together.

You're the one that when you laugh they say you managed to get over. When you're busy, they say you are really o.k. and if you leave home for more than two weeks, they say you probably ran away.

It's not true that life continues, even your past is being edited. Every time you tell them how you took the bus together on some trip, you find yourself debating whether to mention him as "my brother" or, "my late brother" . Sometimes you just leave him out of the story because you don't want any embarrassing moments.

Sometimes, when  you meet someone who was out of the country for a long time and he asks you how your brother is feeling and you just answer "he's not feeling anymore", it's  you who need to comfort the shocked guy and say that "life continues". but it doesn't..

It is not true that life continues, it stops and then re-starts, differently. 

זה לא נכון שהחיים נמשכים - עברית

זה לא נכון שהחיים נמשכים. תמיד אומרים את המשפט הזה והוא אף פעם לא נכון.
כשמת לך מישהו, החיים שלך, כמו שהכרת אותם, הסתיימו. המשפחה שלך עדיין שלך, אבל היא אחרת. ההורים שלך אחרים, הסדר שבו אתם יושבים סביב השולחן, הדרך שבה אתם זוכרים את הטיול ליוון, עם האלבום של התמונות המצחיקות שהפך לאלבום זיכרון.

זה לא נכון שהחיים נמשכים. אנשים שואלים אותך שאלה פשוטה כמו "מה שלומך?", ואתה יודע שהם מתכוונים לומר "אנחנו יודעים" או "אנחנו כאן בשבילך". בכל פעם שאתה עצוב כולם קופצים כדי לעודד אותך, ואין לך איך לומר להם שאתה לא רוצה קבוצת תמיכה, אלא להיות שעה בשקט מתחת לשמיכה.

זה לא נכון שהחיים נמשכים. אפילו אתה לא ממשיך להיות כמו שהיית. אתה ההוא שמתו לו. אתה ההוא שרואה בטלוויזיה את "הטוב הרע והמכוער" וזוכר רק עם מי ראית אותו בפעם הראשונה, אז בקולנוע אסתר הישן שכבר נהרס בינתיים. אתה ההוא שאם אתה צוחק, אומרים שהתגברת. אם אתה עסוק, אומרים שהתגברת. אם אתה נוסע ליותר משבועיים אומרים שברחת.

 זה לא נכון שהחיים נמשכים. אפילו העבר שלך עובר עריכה, בכל פעם שאתה מספר איך לקחתם אוטובוס לבלומפילד לראות את הדרבי, אתה מתלבט אם לקרוא לו אחי, או אחי המנוח, או אחי זכרונו לברכה. לפעמים אתה פשוט מוציא אותו מהסיפור, כדי למנוע מכולם מבוכה. פה ושם פוגשים מישהושלא היה בארץ הרבה זמן, והוא שואל מה שלומו, ואתה אומר לו ששלומו כבר לא איתנו, ובסוף כמובן אתה צריך להרגיע אותו, אז אתה אומר לו שהחיים נמשכים. אבל הם לא.

זה לא נכון שהחיים נמשכים. הם נפסקים, ומתחילים מחדש. אחרת.

יש רק טיפה אחת של תנחומים: חייהם ומותם לא היו לשווא – וכל עוד עם ישראל יחיה, ישא באהבה את זכרם הנערץ בליבו.

(מתוך דברי דוד בן גוריון ערב יום הזיכרון)

 

לפני או אחרי הקרנת הסרט – Dark Night

"שבילי הגבורה" – יצחק שדה (מייסד הפלמ"ח)
הגבורה אינה פסגה. היא דרך העפלה, דרך שאין בה קפיצות. גם בה, ככל דרך יש הסתעפויות עיתים ההסתעפות מוליכה למטה. דרך הגבורה הצרופה. היא זו המוליכה כל הזמן בכיוון אחד - אל ראש ההר. ננסה אפוא, להאיר לעצמנו את הדרך, כי יש בה סכנת ירידה וטעויות.

נקדים ונאמר: היסוד שבגבורה אינו האומץ, אלא הנכונות להקרבה עצמית. לאומץ שבגבורה יכול להגיע גם האיש המפחד, אם חזקה בו נכונות ההקרבה. הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום. אנו רגילים לייחס את מושג הגבורה לצבאיות מסיבה מובנת: מהלוחם נדרשת הסכמה למפרע להקרבה מקסימלית, לקרבן חיים. אך אין זו הדרך היחידה. אפשר זו דרך המלך של
הגבורה. אולם למעלה מוליכים אלפי שבילים. הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית, הגבורה שהיא הקרבה, אינה אכזרית ביסודה היא אינה המתאכזרת, זו היא הצורה הנעלה ביותר של השרות. ביסודה היא אהבת הזולת.

Yitzhak Sadeh, (1890-1952) was the commander of the Palmach and one of the founders of the Israel Defense Forces at the time of the independence of the State of Israel.

יזכור

יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו אשר חרפו נפשם במאבק על המדינה - בדרך ואת חיילי צבא - הגנה - לישראל אשר נפלו במלחמות ישראל . יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה וקדושת הרצון ומסירות הנפש אשר נספו במערכות הכבדות . יהיו גיבורי הדרור והניצחון הנאמנים והאמיצים חתומים בלב ישראל לדור ודור .

Yizkor

May G-d remember His sons and daughters who exposed themselves to mortal danger in those days of struggle prior to the establishment of the State of Israel and (may He remember) the soldiers of the Israeli Defense Forces who fell in the wars of Israel. May the people of Israel keep them in their memory - and be blessed with their seed; let them mourn the splendor of youth, the charm of valor, the holiness of will, and the devotion of sacrifice which came to an end in the heavy battles. May the loyal and valiant heroes of freedom and victory be sealed forever within the hearts of Israel.

אל מלא רחמים.

קדיש.

התקווה.

אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה אם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.

 

עוד קטע יפה שעדיין אין לי מושג אם ואיך הוא ישתלב בטקס..

אגרת שר הביטחון, שאול מופז, למשפחות השכולות. ערב יום הזיכרון תשס"ג

 

כמדי שנה בשנה, בטרם יונף נס העצמאות אל ראש התורן, יתייחד עם ישראל בחרדת קודש עם זכר נופליו. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ידעך השאון, תשקוט המחלוקת והאומה כולה תעצור את שגרת יומה ותתעטף תוגה. בבתי העלמין הצבאיים יונחו פרחים על מצבות האבן, ומשפחת השכול תתכנס להתייחד עם יקיריה.

עבור בני המשפחות השכולות כל יום הוא יום זיכרון והלילות שטופי צער ודמע. הכאב, אף אם יקהה עם השנים, אין מרפא לו ולא יפוג. על קיר הבית תמונה ובלב חקוקים קרעי זיכרונות ומועקת געגועים שאין להם קץ.

גם אם נבקש למצוא דברי נחמה, נעתקות המילים. נושיט להם אפוא יד אחים מאמצת ומחזקת. יקיריכם נפלו במערכה ובמילוי תפקידם בצה"ל, בשרות העם והמדינה. על כתפיהם הצעירות הם נשאו את בטחון ישראל ובהקרבתם ועוז רוחם הם הציבו לנו חומה נאמנה.

בכל מאודינו נשאף לכלות את המלחמה מן הארץ ולהשכין בה בטחון ושלום אמת. אך לעד ננצור את זכר הנופלים באהבה, ביקר ובהכרת תודה עמוקה וכואבת. נשאב מהם השראה וכוח לעמוד איתנים ונחושים במאבק לשלום,ומופת דרכם יהיה לנו לאש תמיד.

 

קטעי קריאה נוספים באנגלית ניתן למצוא באתר הסוכנות:

http://www.jafi.org.il/education/festivls/zkatz/zk/

 

 

עוד קטע מרגש. (שככל הנראה לא יכנס לטקס זה) לשימושכם:

החיילים הצעירים שמתו

החיילים הצעירים שמתו לא ידברו ובכל זאת ישמע קולם.

הקול הוא חזק וקשה והוא פונה אלי ואליך – אל כולם.

והוא זועק את פצעי מכאוביו ואת ערפל החושים – ואת אפס הדם.

והוא זועק את הספרים של יקרא, את הספרים של יראה ואת האהבה שלא ידע עוד לעולם.

והוא זועק את אחיו ואת בניו ואת אשתו ואת אמו שלא ישוב להיות עמם.

ואת הריח ההוא ואת הצבע ההוא שלא טעם.

והוא הקול העונה את התשובות לדברים כפשוטם

והוא הקול היודע יותר טוב מאתנו מה זאת מולדת וארץ ועם.

אשר החיילים נתנו לנו לעת סוף בהימוג נשימתם.

 

החיילים הצעירים שמתו לא ידברו ובכל זאת ישמע קולם

ואנחנו העומדים מול שמותיהם ואומרים שלום לעפרם

מוכרחים להישבע כי יש אמת בצוואתם

וכי נחיה את החיים כאשר ציווינו לחיות במותם.

למען המתים האלה, למען אלה החיים

למען החלומות היפים שיגרשו את החלומות הרעים.

למען ימי המחר הבאים צלולים ומופלאים ונקיים.   


הערות כלליות

רוב הקטעים שמופיעים בטקס כתובים בעברית ואנגלית

Most of the passages are written in Hebrew and English...



פעולות דומות ניתן למצוא גם בקטגוריות הבאות:
» הכל > חגים ומועדים > יום הזכרון
תגובות הגולשים: