"אלוקים רצה לבנות בית. בית שיהיה חזק ומוגן מכל דבר. אלוהים ידע, שבשביל כזה בית הוא צריך עצים חזקים. עצים חזקים, אי אפשר למצוא סתם כך, צריך להשקיע בהם: אז אלוהים נטע עץ. הוא טיפל בו והשקה אותו והשקיע בו המון. הוא שם אותו במשפחה של עצים חזקים אחרים, שיגנו עליו וישמרו עליו הכי טוב שרק אפשר. לאט לאט צמח העץ ונהיה לעץ הידוע ביותר בכל האיזור. כולם שמעו עליו ודברו עליו והכירו את קומתו הגבוהה והיפה. הרבה אנשים באו לחסות בצילו של העץ ולהכיר אותו מקרוב יותר. העץ אהב להשתעשע באנשים ולצחוק עליהם ואיתם. כי מי שקרב אליו נעשה שמח וטוב לב. אבל, לאלוקים זה לא הספיק, הוא רצה יותר מזה אז הוא המשיך לחכות. לאט לאט התבגר העץ והכיר דרכים חדשות. הוא למד יופי העולם ומטרתו. הוא הכיר את סובביו וניסה לתת להם בכל מאודו מכוחו ומשמחת החיים השרויה בו דרך קבע. ואלוקים הסתכל מלמעלה בסיפוק וחייך לעצמו. כעת באו אנשים רבים נוספים אל העץ, אלו שהכירו אותו כבר ואלה שעדיין לא. כולם רצו לינוק מכוחו הרב ומתת האלוקים אשר בו. אנשים החלו לשמוע בעצתו בדברים רבים.

וקומתו הלכה וגבהה, הלכה ויפתה מיום ליום.

ככל שכוחו וחכמתו נתחזקו, כך גם עליצותו וייצר החיים אשר בו, שליווה אותו בכל דרכיו. ואז, כאשר קומתו הגיעה לשלמותה, והגיעה שעתו היפה מכל של העץ-

גדע אותו אלוקים ולקח אותו אל בין המלאכים, לבנות את בית ה' העליון. ולמטה, היכן שהיה נטוע העץ, נותר חלל שלעולם לא יוכל להתמלא שוב...