"תשובה, תפילה וצדקה - מעברין את רע הגזרה" - כך נאמר בתפילת "ונתנה תוקף". מבין שלוש הדרכים הללו, הקלה ביותר, כך נראה היא הצדקה. תשובה דורשת שינוי ממשי בתוך האדם, תפילה דורשת כוונה שיכולה להיות מסובכת ורק צדקה דורשת

בסך הכל - צדקה. אז למה לא משתמשים בזה יותר ? אולי בגלל שזה כל כך פשוט וטבעי, ולנו נדמה שכדי לשנות את רע הגזרה צריך

דברים מסובכים. אולי יש גם סיבות אחרות. בכל אופן פעולה אחת - בוודאי שווה להקדיש לענין.

הפעולה שלהלן מנסה לבחון את מושג הצדקה מזוית קצת שונה מהרגיל, הפעולה מתאימה, להערכתינו דווקא לחניכים מבוגרים שלא יעשו צחוק מכל הענין. ואפשר לבצע אותה רק באותם ערים או יישובים שבהם קיימים התנאים והמצבים הנדרשים (ראה בהמשך)

בס"ד                                                                                                                                                                                                                                                                                                      אלול-תשרי

ערב "צדקה" - במוצ"ש או ביום שלישי

"תשובה, תפילה וצדקה - מעברין את רע הגזרה" - כך נאמר בתפילת "ונתנה תוקף". מבין שלוש הדרכים הללו, הקלה ביותר, כך נראה היא הצדקה. תשובה דורשת שינוי ממשי בתוך האדם, תפילה דורשת כוונה שיכולה להיות מסובכת ורק צדקה דורשת

בסך הכל - צדקה. אז למה לא משתמשים בזה יותר ? אולי בגלל שזה כל כך פשוט וטבעי, ולנו נדמה שכדי לשנות את רע הגזרה צריך

דברים מסובכים. אולי יש גם סיבות אחרות. בכל אופן פעולה אחת - בוודאי שווה להקדיש לענין.

הפעולה שלהלן מנסה לבחון את מושג הצדקה מזוית קצת שונה מהרגיל, הפעולה מתאימה, להערכתינו דווקא לחניכים מבוגרים שלא יעשו צחוק מכל הענין. ואפשר לבצע אותה רק באותם ערים או יישובים שבהם קיימים התנאים והמצבים הנדרשים (ראה בהמשך)

הפעולה : מבקשים מכל חניך להביא 5 שקלים וכרטיסיה. החניכים מתחלקים לחוליות ויוצאים למרכז העיר. כל חוליה צריכה למצוא אדם שזקוק לעזרה (זה יכול להיות קבצן או אפילו אדם שמחפש כתובת מסוימת, או ילד שאיבד כרטיסיה וכד'). על החניכים לצפות באדם שזקוק לעזרה ובהתנהגות של הסובבים אותו. (לפעמים מתגלים מחזות מדהימים- יושב אדם על כסא גלגלים ומבקש צדקה וסביבו כולם אוכלים פיצה ומתיחסים אליו כאל אויר...גם לנו זה לפעמים קורה אבל שנמצאים במרכז העיר והדעת נתונה לא לבילוי אלא לאותם אנשים- פתאום שמים לב...) ואז לגשת לאותו אדם ולעזור לו ואם אפשר - ליצור קשר איתו, לנסות לשמוע מאיפה הוא ומהי בדיוק הבעיה שלו. הכסף שהביאו מיועד למטרה זו.

(מנסיון- הרבה פעמים קשה לדובב את אותם אנשים ויש לומר לחניכים לא "להעיק". יחד עם זאת הרבה פעמים החניכים באמת מצליחים ליצור קשר ולו זמני וקצר, ויש שהבינו שמה שאותו אדם צריך זה לא כסף והלכו וקנו לו אוכל חם וכד').

בסוף כולם חוזרים לסניף ומסכמים: כיצד התנהגו האנשים שסביב אותו אחד שזקוק לעזרה? כיצד הוא הגיב שאנחנו עזרנו לו?

איך הרגשנו אנחנו? .

כדאי להעיר שלרוב קשה מאוד לאדם לפרוץ את המעטפת של אנוכיותו ולראות את הזולת. גם שנותנים שקל לאדם שמשקש

נדבה לא יוצרים מעורבות עם בעיותיו. אולי לכן רב כל כך ערכה של צדקה אמיתית ולכן היא מעבירה את רע הגזרה.