Holocaust Day Ceremony 1 - טקס ליום השואה 1

טקס יום השואה

1.    פתיחה -  אביב (פוליקר ברקע).

2.    הדלקת נרות – תוך כדי סעיף 1.

3.    אמירת הקדיש הכללי + אל מלא רחמים – הרב.

4.    יזכור – לביא.

5.    תהילים – פ"ג – מעוז.

6.    לכל איש יש שם (לכל איש יש שם) – ספיר, 3 חניכים מדליקים נרות תוך כדי. צורית מקריאה שמות מחוץ לבמה.

7.    לזכר (כי בשם קדשך) – כל אחד אומר שורה, שורה אחרונה כולם ביחד.

8.    קטע – מיום.. אקציית הילדים (טרבלינקה) – שלום + מעוז.

9.    סליחות – כולם, שורה אחרונה ביחד.

10.           קטע – ניצן (פרח) – אביטל.

11.           קטע – מליון וחצי ילדים (שיר ערש / פונאר) – משכית ודוד.

12.           חזון העצמות היבשות יא-סוף  (שופרות) – אביב.

13.           גבורה (שיר המעלות) – אביטל ולביא.

14.           נוער שחזר מפולין.

15.           קטע סיום – אנחנו עם... (הליכה לקיסריה) – ספיר.

16.           קטע סיום – מגן דוד(אהבת ישראל) – משכית, דוד ושלום.

17.           התקווה + אני מאמין.

18.           תם הטקס (אני מאמין).

פתיחה – אביב (תוך כדי מדליקים 6 נרות)

היום, ערב יום השואה, אנו מתייחדים עם זכרם של ששת המיליונים מבני עמנו שנהרגו, נרצחו ונטבחו על קידוש ה'.
 65 שנה אחרי תום המלחמה ואנחנו עדיין זוכרים. עדיין – ולנצח, כי במותם, ציוו עלינו הנספים את החיים. עלינו מוטלת החובה ההיסטורית לזכור, להנציח ולהאיר באש-התמיד את שתובעים מאיתנו קורבנות השואה מקבריהם, מגיאיות ההריגה, ממחנות ההשמדה, מתאי הגזים ומקרונות המשא, את מה שתובעת מאיתנו ההיסטוריה היהודית בת ארבעת אלפי השנים – לזכור ולא לשכוח.

לאמירת "קדיש" ו"א-ל מלא רחמים" אני מתכבד להזמין לבמה את רב המושב, הרב בן ציון קורנפלד.

יזכור - לביא

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל-בָּשָׂר. תֵּן מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל-כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִים וּטְהוֹרִים כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת-נִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים יְלָדִים וִילָדוֹת שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנִּטְבְּחוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ וְשֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים בִּידֵי מִפְלְצוֹת הַצּוֹרְרִים בְּגָלוּת אֵירוֹפָה. כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים. בָּהֶם גְּאוֹנִים וְצַדִּיקִים אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן וְאַדִּירֵי הַתּוֹרָה. בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת-נִשְׁמוֹתַם ה' הוּא נַחֲלָתָם. וּזְכֹר לָנוּ עֲקֵדָתָם וְתַעֲמֹד לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל זְכוּתָם. אֶרֶץ אַל-תְּכַסִּי דָמָם וְאַל-יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתָם. בִּזְכוּתָם נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יָשׁוּבוּ לַאֲחֻזָּתָם וְהַקְּדוֹשִׁים לְזִכָּרוֹן תָּמִיד נֶגֶד עֵינֶיךָ צִדְקָתָם. יָבוֹאוּ שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל-מִשְׁכְּבוֹתָם. וְנֹאמַר אָמֵן:

פרק פ"ג בתהילים – מעוז.

לכל איש יש שם – ספיר, משכית ודוד.

משכית
לכל איש יש שם

שנתן לו אלוהים

ונתנו לו אביו ואימו

לכל איש יש שם

שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו

ונתן לו האריג

לכל איש יש שם

שנתנו לו ההרים

ונתנו לו כתליו

דוד

לכל איש יש שם

שנתנו לו המזלות

ונתנו לו שכניו

לכל איש יש שם

שנתנו לו חטאיו

ונתנה לו כמיהתו

לכל איש יש שם

שנתנו לו שונאיו

ונתנה לו אהבתו

ספיר

לכל איש יש שם

שנתנו לו חגיו

ונתנה לו מלאכתו

לכל איש יש שם

שנתנו לו תקופות השנה

ונתן לו עיורונו

לכל איש יש שם

שנתן לו הים

ונתן לו

מותו .

דקה דומיה מאת: חנה ניר – כל אחד אומר שורה, שורה אחרונה ביחד.

לזכר חיוך תמים, שאל מול המות גָווע                שלום
לזכר עינים רכות, שֱכָבו למראה הזוועה             משכית
לזכר ידים חוורות, שלמדו לבקש מזון                מעוז
לזכר רגלים דקות, שקרסו תחתיהן מרזון           לביא
לזכר הגוף הפעוט, שצומק וחלה ועונה               אביטל
לזכר הלב הקטן, שנחרד מעוצמת השנאה         אביב
לזכר הדם הצעיר, הדם שהפקר היה                 דוד
לזכר ילדה יהודיה                                           ספיר
דקה דומיה.                                                  כולם

אקציית הילדים – שלום (+מעוז)

מיום שלישי ועד שבת נמשכה אָקְצייָת הילדים. הילדים הוטענו ונזרקו לקרונות המשא. אם יהודיה, שמזרועותיה נתלשו בכוח שלושת ילדיה, זעקה בקול. היא לא בכתה, הייתה זו שאגה אדירה, שפילחה את האוויר מתחילת הרציף ועד סופו, מחרישה באימתה את כל הקולות האחרים. אף הגרמנים הזדעזעו והקצין אמר לה: "עלי מהר לקרון והוציאי את יְלָדַייך!". נשימתנו נעצרה לרגע והגרמני הוסיף: "אך עליך לבחור אחד, שומעת יהודיה? רק אחד!"
עד שהאם עלתה על הקרון פָשטו הילדים את זרועותיהם והחזיקו בה. שלושתם בכו: "אימא, הצילי אותנו אימא!" האם קפאה תחתיה' חושיה ניטשטשו, והיא הוצאה מהקרון בידיים ריקות.
ילדיה- נותרו שם.

סליחות

"עשה למען הרוגים על שם קדשך                    משכית        
עשה למען טבוחים על ייחודך                           שלום
עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך        אביב

עשה למען יונקי שדיים שלא חטאו                    אביטל
עשה למען גמולי חלב שלא פשעו                     לביא
עשה למען תינוקות של בית רבן                        מעוז
עשה למענך אם לא למעננו, עשה למענך והושיענו"  - כולם


פרח-אביטל

קטן, אך מלא ורדים הגן,

הולך לו בשביל

ילד קטן,

ילד חמוד, יפה כניצן,

אך כשיפרח הניצן,

לא יחיה כי ימות -

אותו ילד קטן.

מליון וחצי ילדים – דוד ומשכית.

דוד -
מליון וחצי ילדים רצחו הנאצים במהלך השואה. הם היו בגיל שלנו, היו להם תוכניות דומות לשלנו, הם רצו לאהוב, להיות נאהבים, להצליח, להיכשל, לטעום מהכל- ובעיקר, הם רצו לחיות.

משכית -
לבושים בבגדים חגיגיים הם מתבוננים אל המצלמה- העתיד נראה להם ורוד, יש להם אבא ואימא אוהבים, בית חם ותומך, צעצועים משלהם, חברים שאוהבים אותם.

הם ילדים מאושרים, שלא יודעים ברמז מה מצפה להם.

הם לא יודעים שתוך חודשים, לפעמים שבועות, יתהפכו עליהם חייהם מקצה אל קצה.

הם לא יהיו יותר בני אדם ככל בני האדם, הם יהיו טפילים, כינים, שרצים, שיש להשמיד.

הם יהיו יצורים מתועבים שיש להרוג, לרצוח, לחסל.

דוד -
ואז- שלב אחרי שלב יהרסו חייהם: קודם ייקחו להם את הבית, את הצעצועים ואת החברים.

אחר כך ישפילו אותם, ייגזלו את כבודם ואת חירותם, ירעיבו אותם, יכו אותם ויחנקו אותם בגזים.

משכית -
הגרמנים בנו ליהודים בדייקנות רבה תוכנית לרצח: ששה מליון יהודים נרצחו בשואה- מתוכם מליון וחצי ילדים.

חזון העצמות היבשות (יחזקאל לז' פסוקים יא – סוף) - אביב

גבורה – אביטל ולביא

אביטל

יש המכנים יום זה "יום השואה והגבורה". בדרך כלל גבורה מתקשרת ללוחמה ולהתנגדות. בעיני הגבורה היא מעבר ללוחמה. בעיני גבורה היא...

לביא

להיות נער בן 13 המוצא דרכי מילוט ובריחה מהגטו ובחזרה בכדי לדאוג למזון למשפחה.

לשרוד את השואה ולמצוא את הכוחות לבנות חיים ומשפחה.

לחזור לפולין כבן-חורין עם בני נוער, כמלווה עד ועם המשפחה, כסבא דואג ושם לחוות שוב בשקט אליו הורגלת, בכאב נורא את מה שקרה...

להדליק נר נשמה במחנה ההשמדה כשכל פולין מסמלת מצבה אחת גדולה.

אביטל

זוהי בעיני גבורה.

והגבורה באה לידי ביטוי עד היום ובכל יום במוסריות, בפטריוטיות ובאכפתיות מכל מה שקורה במדינה שבנית במו ידך וזו אינה קלישאה.

זוהי בעיני הגבורה.

נוער שחזר מפולין


קטע סיום א' – ספיר

אנחנו עם אשר האנדרטאות אשר הקים אף פעם לא היו אנדרטאות נצחון,

על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים.

אצל עמים אחרים תמצא שערי נצחון, ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא מצדה, תל חי וגטו ורשה – מקומות בהם אמנם הפסדנו בקרב, אבל נצחנו במלחמת קיומו של העם היהודי.



קטע סיום ב' – דוד

אני מרגיש כי מתוך כל הזוועה וחוסר האונים, צומח ועולה בי כח עצום להיות חזק, חזק עד כדי דמעות, חזק וחד כיגון אחד, שקט ואיום.
כזה אני רוצה להיות.
אני רוצה לדעת ששוב לא יביטו בי עיניים תהומיות מאחורי גדרות חשמל.

הם לא יביטו רק אם אהיה חזק, אם נהיה כולנו חזקים! יהודים חזקים וגאים! ולעולם לא להיות מובלים שוב לָטֱבַח!      אני מאמין.

 

דוד - לשירת התקווה ואני מאמין הקהל מתבקש לעמוד.

התקווה + אני מאמין

 

תם הטקס