Can Someone Here Me??? - מישהו שומע אותי?

File details:

Resource Type: Peula in: Hebrew
Age: 12-17
Group Size: 5-30
Estimated Time: 45 minutes

Further Details...

Download

Download this file (68 KB)

Comments & Reviews

Stats:
Viewed: 9125
Downloaded: 1717

Rated 115 times
Add this file to your personal library.

Did you download this file and do you have something to share?
This is the place!


Resource Goal

מבוא:

מה קורה לנו כשאנו עומדים בתפילה ולא מקבלים את מבוקשינו ?

מה צריכה להיות נקודת המוצא שלנו כשאנו מתפללים ומבקשים ?

על דרישה, בקשה ותפילה בפעולה שלפניכם

 


Resource Contents

בס"ד

סליחה, משהו שומע אותי?

                                   (פעולה למעלות ומעלה - בעקבות דף המקורות בבקשה)

מבוא:

מה קורה לנו כשאנו עומדים בתפילה ולא מקבלים את מבוקשינו ?

מה צריכה להיות נקודת המוצא שלנו כשאנו מתפללים ומבקשים ?

על דרישה, בקשה ותפילה בפעולה שלפניכם

הערה- דף המקורות נמצא בסוף הפעולה.

מהלך :

שלב א' : נתחיל במשחק תפקידים.

המדריך יבקש שני זוגות מתנדבים. (כדאי לבחור את מי שיודע להציג.)

כל זוג ישחקו אבא ובן. המדריך יתן לכל אחד מארבעת החניכים כרטיס עם הדרכה מה בדיוק עליו לעשות. אסור לזוג המציג לשוחח לפני ההמחזה. כל חניך צריך לחשוב בעצמו כיצד יציג את הדברים.


זוג א'-בן.

הקיץ אתה ועוד שלושה חבר'ה מתכוננים לצאת לטיול לגולן.

אתה מאד רוצה לצאת לטיול ואתה סבור שזה בהחלט מגיע לך אחרי שכל השנה השקעת בלימודים והשגת תוצאות מעולות. אין לך ספק שאבא שלך חייב הפעם להסכים לתת לך לצאת. חוץ מזה אתה זקוק לכמה דברים:

1. 200 שקלים.

2.הבטחת לחבר'ה שתביא מכונית.

אתה צריך לבקש כל זאת מאבא. זכור! עליך לדרוש זאת מאביך בתוקף הרי הוא חייב לך!

חשוב כיצד להציג את הדברים.


זוג א'-אבא.

הקיץ הבן שלך מאד רוצה לצאת לטיול לגולן. אתה לא מוכן לקבל את העובדה שהוא יסתובב עם חברים לבד בגולן. לכן, אתה בשום פנים ואופן

לא תאפשר לו לצאת לטיול.

חשוב כיצד לומר לו את הדברים.


זוג ב'-בן

הקיץ אתה ועוד שלושה חבר'ה רוצים לצאת לטיול לגולן. אתה לא יודע בדיוק כיצד אבא שלך יגיב כאשר תבקש ממנו לצאת. בכל זאת אתה מוכן לקבל את העובדה שהשיקולים של אבא שלך הם נכונים וטובים ותקבל כל מה שהוא יאמר לך. אתה זקוק לשני דברים:

1. 200 שקלים.

2. הבטחת לחבר'ה שתביא מכונית.

חשוב היטב כיצד להציג את הדברים לאבא.


זוג ב'-אבא

הקיץ, הבן שלך מאד רוצה לצאת לטיול לגולן עם עוד שלושה חבר'ה. אתה בשום פנים ואופן לא מוכן לתת לו לצאת. בדרך כלל אין לכם מריבות וויכוחים, בנך נוטה להסכים עם החלטותיך. נסה לחשוב איך להסביר לו את התנגדותך .                                      

שלב ב' : לאחר ששני הזוגות יציגו את משחק התפקידים, המדריך יבקש מכל

אחד מה"ילדים", לענות על השאלות הבאות:

1. באיזו גישה באת אל אבא?

2. מה הרגשת כשעמדת מול אבא?

3. מה עבר לך כל הזמן בראש?

4. איך רצית להציג את הדברים? היה קשה?

5. מה הרגשת כשלא קבלת?

כשהילדים עמדו מול אביהם הם יכלו להרגיש שלושה דברים:

1. יש להם צורך שהם רוצים לממשו.

2. הכתובת להשיג צורך זה היא אבא.

3. אבא מקשיב ולכן כדאי להתאמץ.

ועכשיו לעניננו...

כשאנחנו פונים להקב"ה בבקשה לעזרה, אנחנו יוצאים מתוך כמה נקודות אמוניות.

1. יש בורא לעולם - אחרת למי אנחנו פונים?

2. הקב"ה שומע את תפילותנו- אחרת בשביל מה אנו מתאמצים להתפלל?

3. חסר לנו משהו ואנחנו רוצים שמישהו ישלים את חסרונותנו.

4. הקב"ה הוא היחיד שיכול להשלים את חסרונותינו.

"...ומה שנקרא התפילה עבודה, כי התפילה שמתפלל האדם אל השם יתברך, מורה שהאדם נתלה בו יתברך וצריך אליו ואין לו קיום זולתו, והנה זהו אלוהותו יתברך שכל הנמצאים צריכים אליו ותלויים בו יתברך עד שהכל אל השם יתברך...

וכאשר האדם נתלה בו יתברך, כאילו הוא נקרב אליו, שכל אשר הוא תולה באחר הוא נקרב ונמסר אליו..."

(נתיב העבודה/ מהר"ל).

עבודה שבלב/הרב א. בר-שאול

"...התפילה מעמיקה בלב המתפלל את הכרת התלות

בבורא ואת הכרח הזיקה אליו.

ומשבא האדם לידי הכרה על תלותו הגמורה בבוראו בעצם

חייו ובכל הנצרך לו לקיומו,

והכרת התלות מתפשטת בליבו כדי הרגשה חיה,

הריהו מפנה ופונה לקראת בוראו.

גובר על כל מעצור ומרחק וחש בקירבת אלוהים.

וטוב לו ואור לו בזיו השכינה. בן חורין מן האשליה של

"כוחי ועוצם ידי."

נגאל מן המיצר של בדידותו האנוכית.

בוטח בה' וחסדו יסובבנהו..."

שלב ג' : המדריך יקריא את הקטע "האלוהים" מאת אסתר קל.

בקטע זה המחברת מאבדת אל אלוקיה בשל "חוסר תגובה מצידו".

יש לקרוא עד סוף החלק הראשון,(עד למילים : "ולא ידענו עוד לבכות")

החניכים יתבקשו לחוות את דעתם על הנאמר לאור הדברים שנלמדו עד כאן.

אפשר כמובן להסתמך על הפעולה-"ועצת ה' היא תקום."

כדאי לפתח דיון בעד/נגד. מה כל צד יכול לענות לצד השני?

האלוהים

אני מנסה להזכר מתי איבדתי לראשונה את אלוהי, ואינני יכולה לזכור.

אולי אז, ילדה קטנה בבגד של לילה, בעינים עצומות וקילוחים חמים על הלחיים, ברגלים

יחפות על המיטה וידים לוחצות על לב: על מחברת שאבדה, על הכלב שאבא - אמא לא

ימסרו למושבה, על חברה שהלכה עם אחרת; יחידה בתוך עולם רחב של חושך, בתפילה על

שפתים שותקות?

ואולי בהרים, אותו חורף, כאשר הלך האהוב למלחמה ולא שב?

ואולי כאשר ביקשנו למצוא אותו בבית הכנסת ולא מצאנוהו שם?

- היום שוב אינני זוכרת מתי לראשונה איבדתי את אלוהי.

אם כך ואם כך מאז היו הרבה ימים, ארוכים ודומים, ועם הזמן היה המכאוב לצלקת ורק

טעם של בכי רחוק עמד, ולפעמים אפילו לא יכולנו להזכר בשל מה היה ולא נותר דבר זולת

דפדוף הימים העוברים.

תחילה ידעתי שאלוהים הוא סב זקן היושב במרומים ועונה לכל הבקשות בתנאי שהן בתפילה עצומה ובכל הכוונות, אחר כך הבנו שהוא חבר, ונסינו פשוט לפנות, לספר בעיות, להתקשר, רק שיתן אות, שיגיד מה צריך לעשות, באיזה מן הסיבובים שבדרך צריך לפנות.

אחר כך הלכנו לחפש אותו בכל קרנות הרחובות.

ובין העננות, ובדפי הספרים, ובכל החנויות, ובאהבות, ובספסלים של הגינות הציבוריות,

- וכבר ירד הערב, וכלו הכוחות, והיה קר, וצריך היה לחזור הביתה, וחיפשנו בכל הפינות, והיינו מפוחדים מאד וצעקנו לאלוהים:

"תן אות! . . . כאשר מבקשים כל כך, צריך לענות . . ."

אבל התכלת למעלה היתה תמיד תכלת, לפעמים עם עננות, לפעמים עם שמשות, ולפעמים עם חשכות, ולא עוד. אחר כך שאלנו אנישם בדרך, אולי הם יודעים, או ראו, והיו שהיו נבוכים, והיו שצחקו, והיו שעברו ולא ענו והשאירו אותנו שואלים.

אחר כך אבדו החגים.

אחר כך אבדו שמות של דברים.

אחר כך אבדו ידידים.

אחר כך אבדו המורים.

אחר כך אבדו כל הרצונות הטובים.

אחר כך איבדנו את עצמנו: מדעת, ושלא מדעת, ולדעת. . .

אחר כך נתערבל הטוב ברע, היום בלילה, הלבן בשחור עד שהיה אפור אחד ארוך, מתמשך, עם יקיצות בהולות של בוקר.

אחר כך עשינו הכל להיפך ודווקא ולהכעיס. ובלבד שיצא ויאמר שלא נכון, שיסביר, שיגיד, שיענה כיצד הוא מרשה, ואיך זה יכול להיות?

ועברו שעות, יובלות, ימים. ולא היה אות.

אז יצאנו לחנויות וקנינו מלוא הארון שמלות וכובעים ונעלים, ויצאנו לחופשות: להרים, או לאורך החופים, והשתזפנו בשמש, בעינים עצומות, וצפנו על גלגלים גדולים במים עמוקים, ועישנו סיגריות וסיפרנו בדיחות, וצחקנו בכל הקולות, ולא האמנו בשום דבר עוד, גם לא בעצמנו, ולא ידענו עוד לבכות.

 

מתי שבתי ומצאתי שוב את אלוהי על מנת שלא אאבדנו עוד? אינני זוכרת עוד.

אולי במקום שם נגמרים הסופים ומתחילות ההתחלות מחדש? אולי במקום שנגמרים היאושים ומתחילות התקוות, וכבר למדתי שיאן הדברים עשויים קצוות, שאין הם עשויים ניגודים, שהכל עשוי בעצם עיגולים - עיגולים, סופו של דבר תחילתו של השני.

ואולי ביום שבו חזרנו ושבנו אל ההורים?

ואולי ביום כאשר חדלנו מהצחוקים?

ואולי כאשר הקיצונו ומצאנו עצמנו חדשים, בלי ידידים, ואז לא נותר לנו אלא לשוב ולחזור אל עצמנו, עד הסוף ועד כאב, לתמיד, ויהיה מה שיהיה! ואז, כששבנו אל עצמנו מדעת, פסקנו לעולם לחפש אותו במקומות הבלתי נכונים. ואז הבנתי כי זה לא הוא שהולך או בא, זה אנחנו שמשגיחים או שאיננו משגיחים, זה אנחנו שזונחים או שאיננו זונחים.

והחלו לשוב האבידות:

חזרנו להאזין, ונזכרנו בכל השמות, וידענו שוב לבכות.

ולפתע ראינו כי אנו עצמנו הפכנו להיות מורים, לא משום שאנחנו מוסמכים, ולא משום שאנו

באמת יודעים, אלא משום שבינתיים נולדו הרבה קטנים חדשים וראינו כי יש ואחרים נבוכים

יותר מאתנו.

ואז ידעתי כי איש בדרך לא אוכל לשאול אם שמע או ראה ואם נכון. ואז ידעתי כי אני יודעת.

ואז ידעתי כי האלוקים הוא: להתפעם מחדש, ולשיר בצלילים נכונים, ולהאזין, כי הוא ה "לאט" וה"כל יום מחדש" ו"להיות אתה עצמך", ולאכול בסכין ובמזלג גם כשאין איש יושב ממול.

                                                                * * *

והיום כאשר הקיצותי, ובחוץ היה כמו כל יום מחדש האור והבוקר, והילדים של אתמול,

רציתי לומר: תודה אלוהים שאתה קיים. שאתה קיים בכל הצורות: שאתה קיים מפני, ובגלל,

או דווקא ואפילו למרות!

למדריך !!! יתכן והחניכים יעלו בעיות אמונתיות שיש להם.

חשוב לא לפסול מיד כל מה שלא נשמע לנו...

וכמובן להגיב בעדינות.

שלב ד' : המדריך יקריא את החלק השני.

סיכום הדברים יהיה מדף המקורות "בבקשה...".

כמו תמיד, כדאי לצלם עותקים לחניכים.

(בעיות כלכליות ניתן לפתור על ידי צילום דף לכל זוג.)

סיכום :

בפעולה על חטיפת נחשון וקסמן הי"ד, ראינו כי להקב"ה יש מהלכים שלא בהכרח מובנים לנו. החשבונות האלוקיים יכולים להיות קשים וכואבים בלי שנדע לתת תשובות ברורות עליהם.

בדף המקורות "בבקשה", הבנו כי התפילה לא באה לידי בטוי רק במענה לבקשותנו. עיקר התפילה היא ההתקשרות וההתקרבות אל ה'. כאמצעי לכך הקב"ה מזמן לנו צרכים וחסרונות.

אנו מתפללים אל הקב"ה שיענה לבקשותנו אך בשום פנים ואופן לא דורשים. עלינו לזכור כי הקב"ה אינו חייב לנו דבר. התפילה היא לא משחק של "תן וקח." התפילה היא לא חוזה ביננו ובין הקב"ה.

כאשר הילד חושב שאביו חייב להענות לבקשתו, אזי הוא דורש ולא מבקש, וכשאדם דורש ולא מקבל הזעם הוא גדול. אך כאשר הילד מבין שהאב רוצה בטובתו ושתשובה שלילית לא נובעת מרוע אלא מתוך מחשבה על טובת הילד- אזי כאשר יבקש ויענה בשלילה, יתכן והוא יתעצב אך לא ישבר מכך.

עלינו לזכור כי אנחנו מתפללים מפני שעל ידי זה אנו מתקרבים אל הקב"ה.


שלום אלוקים, קוראים לי יוסי כהן

יש לי נקודת חן בדיוק על קצה הבוהן.

אז אם אתה מקבל בקשות מעוד איזה כהן יוסי,

יש לי בשבילך הצעה, תשמע איזה יופי :

תחפש לו מיד על הבוהן נקודה

מצאת ?  זה אני ! בבקשה . .  . תודה !

בבקשה... (דף מקורות)

 

מבוא:

אחת הבעיות מרכזיות הקשורות לתפילה היא המחשבה כי התפילה באה למלא חסרונות. "רע לי, חסר לי משהו, קשה לי -אתפלל, אבקש מריבונו של עולם, והוא כבר יעזור..."

למעשה, זו גישה מוטעית. נכון שבתפילה אנו מבקשים מריבונו של עולם על צרכינו, אבל צריך להבין כי התפילה לא באה למלא חסרונות אלא החסרונות נוצרו בשביל התפילה. לפניכם מספר מקורות שיבהירו את הנושא.

 

 

 

מהות התפילה-קרבת אלוקים. כל עצמה

של תפילה: קרבת אלוקים.

וזה רצונו של מקום. באהבת הקב"ה את האדם אשר

יצר בצלמו רוצה הוא יתברך שהאדם יהיה עמו

במחיצתו, קרוב אליו ודבוק בו. חי לפניו והולך בדרכיו.

"לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו".

ובתורת אמצעי לכך, משהה הקב"ה לפעמים מלתת

לאדם איזה מצרכיו, כדי שעם פנייתו לבקש את צרכיו

יתמלא לבו של האדם רגש קרבה לבורא.

מהות התפילה, כלומר: התקרבות לה', היא עצמה

מטרת התפילה, ואילו חסרון הצרכים ובקשת מלווים

אינם אלא אמצעים לה.

קריאת ה' לאדם בחסרון הצרכים, והענות

האדם לקריאה-בבקשת מילואם.

(הרב א. בר-שאול, "מצווה ולב").

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


"ולמה נעקרו האמהות...שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן. אמר הקב"ה: עשירות הן, נאות הן, אם אני נותן להן בנים - אינן מתפללות לפני.

(תנחומא, תולדות ט')

 

משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מתאווה לשמוע שיחתה. מה עשה? הוציא כרוז ואמר: כל העם יצא לשדה... כשיצאו מה עשה? רמז לעבדיו ונפלה לה פתאום והתחילה צווחת ואומרת" אבא, אבא, הציליני", אמר לה: "אילו לא עשיתי לך כך, לא היית צווחת ואומרת: "אבא הציליני"... כך שהיו ישראל במצריםהיו המצרים משעבדין אותן והתחילו צועקין ותולין עיניהם להקב"ה... מיד "וישמע אלוקים את נאקתם". משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מתאווה לשמוע שיחתה. מה עשה? הוציא כרוז,  שמע הקב"ה לתפילתם...

(שיר השירים, רבה, פ"ב).

 

 

 

 

 

 

לכל אחד יש את אותם הדברים שהוא צריך לתקן בעצמו. ריבונו של עולם נותן לכל התמודדויות לפי הצורך. לכל אדם יש את עבודת ה' שלו, עניינים רוחניים ומוסריים שהוא צריך לפתח ולתקן. הקב"ה מעמיד לפניו מסלול חיים כזה, שאם הוא מתמודד אתו נכון, הוא מוביל אותו מבחינה מוסרית. כשהאדם פוגש חסרונות הוא מפתח כוחות נדרשים בעזרת חסרונות אלה.

 

פט. (צב.) שאמר הכתוב (צג.) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, כשם שהמצרף הזה מכניס את הכסף לאש ואת הזהב לכור, כך הקב"ה צורף את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כוחו, וכן אתה מוצא שרה צרפה הקב"ה עשרים שנה, ואף חנה צרפה הקב"ה לפי כוחה תשע עשרה שנה שהתה עמו עשרה שנים ולא ילדה ונטל פנינה וילדה לו עשרה בנים, וכה"א (צד.) הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים אלו בניה של פנינה ואתה נותן (י) ח' שנים לעיבורה ושנה אחד לעיבור ושל שמואל הרי תשע עשרה שנה ואח"כ פקדה שנאמר כי פקד ה' את חנה.

(ילקוט שמעוני)

 

עט. אר"ח בר"ח, אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'. תכלית התפילה והשגת המבוקש שבאה על ידה היא בייחוד כדי להוציא שלימות מיוחדת מן הכח אל הפועל, לגדל כוחות הנפש בציורי קדושה ושלמות, ודרכי הציורים רבים הם ורחבים ומסתעפים לפרטים רבים שאין להם קץ. וצור העולמים לפניו נגלו כל תעלומות איזה ציור מיוחד ראוי וחסר לכ נפש פרטית שתשלם בה, וכפי אותו הציור שראוי להיות נשלם מזמן לפניו בראש מסידור חכמתו העליונה, אותו חסרון וצורך תפילה. ולפעמים, כשלא יספיק הציור להשתלם כראוי בכל עמקו בנפש ובכל גופו, עד שיהיה נשנה ונכפל כמה פעמים, כערכו תתאחר התקבלות התפילה. ע"כ האדם שלא נענה, עליו רק לחזור ולהתפלל ולא לאמר נואש חלילה, כי הקצר קצרה ידו ית' מפדות. אלא שהוא חושב מחשבות לתן לאדם אחרית ותקווה, ושכל הדברים הזמניים יוסיפו לו ערךנצחי ושלמות גמורה וחשובה. והנה כך היא המידה באדם כשהוא עושה פעולות ואינו בא למטרתו מתחלש לבבו,אבל כשיודע שכל פעולה תקרבהו למטרתו צריך המון פעולות, לבבו מתאמץ להוסיף בעבודתו. ע"כ אמר "קוה אל ד'", והתקוה היא שלימות בעצמה, ויוסד התקוה היא השלמות הראויה להמשך מכשרון המעשים המוקדמים לה וזהו כל יסוד ההנהגה ותכלית פעולת התפילה. ע"כ נאמנה תדע כי בכל ציור של תקווה לד' נתקרבת אל המטרה, אלא שלא הגיעך עדיין מצד שעוד לא השלמת, ע"כ "חזק ויאמץ לבך" להשלים, "וקוה אל ד'".

                                                                                          (עין אי"ה, ברכות א' ע"מ 151)

 

ומכאן ליחס בינינו לבין אבינו שבשמים. עלינו לזכור כי הקב"ה אינו חייב לנו דבר. אנו מתפללים, מבקשים ומתחננים לקב"ה שיענה לבקשותינו וייטיב עמנו, אך בשום פנים ואופן לא דורשים. אדם שיפנה אל הקב"ה ויבקש ממנו ולאחר התפילה יהיה סמוך ובטוח שהקב"ה חייב להענות לבקשותיו כיוון שהתפלל, טועה טעות חמורה העלולה להובילו למשבר אמוני.

 

"אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל. שנאמר:

"קוה אל ה', חזק ויאמץ ליבך, וקוה אל ה'"

(ברכות, ל"ב)

 

לפעמים יש צורך ביותר מתפילה אחת. הרבה פעמים זהו תהליך ארוך. לפעמים זה צורך בקשה ארוכה ומתמשכת. אם אדם לא נענה כנראה שאותו תהליך רוחני שהיה צריך לעבור עוד לא מוצה. לכן, לא צריך להכנס לייאוש, אלא רק לחזור ולקוות אל ה'. להתפלל.             

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


Resource Comments

הפעולה היא המשך לפעולה אחרת בשם "ועצת ה' היא תקום"



Related Resources can be found under:

» All > Judaism > Tefilla

» All > Jewish Holidays > Days of Repentance (Elul - Tishrei)

» All > Jewish Holidays > Yom Kippur

Visitor Comments: