Seder Tu Bishvat- Short Version - סדר ט"ו בשבט- הגרסה המקוצרת

File details:

Resource Type: Source Sheet in: Hebrew
Age: 12-15
Group Size: 10-50
Estimated Time: 30 minutes

Further Details...

Download

Download this file (42 KB)

Comments & Reviews

Stats:
Viewed: 3983
Downloaded: 1062

Rated 107 times
Add this file to your personal library.

Did you download this file and do you have something to share?
This is the place!


Resource Contents

בס"ד

סדר ליל ט"ו בשבט

 

 

בט"ו בשבט, החג הקושר את עם ישראל עם אדמתו-ארצו ועם עציה ופירותיה, נהגו מקובלי צפת לקיים סדר ליל ט"ו בשבט, שהוא שיר אהבה לארץ, לעציה ופירותיה, ובהמשך להם, נייחל ונתפלל, שכמו שהוציאנו הקב"ה מגלות לחירות, וזיכנו לקיים ט"ו בשבט זה בארצנו, כן יוציא את אחינו מכל ארצות גלותיהם, ויביאם מהרה לגאולה שלמה בארצנו, ויזכם לטעת עצים ולהכות שורשים באדמת הקודש ארץ ישראל.

 

מענייני דיומא

"לפי שיש בראש השנה זה מענין שבח ארץ ישראל. כי ביום זה מתחדש כח האדמה שבארץ ישראל להניב תנובתה ולהוציא פֵּרותיה ולהראות שבחה; ורוב שבחה של ארץ ישראל על פֵּרות האילן נאמר, ככתוב (דברים ח): אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ - הרי שבחה של ארץ ישראל בשני מיני דגן וחמשה מיני פֵּרות האילן. יום שאדמת ארץ ישראל מחדשת בו כחותיה להוציא שמנה ודובשה, יום של שמחה הוא לישראל נוחליה, אוהביה ומצפיה:

וכשישראל אוכלין מפֵּרות הארץ ונהנים מטובם, הרי הם מברכים עליהם תחילה וסוף למי שהנחילם ארץ חמדה זו, ומתפללים אליו שיחדש נעוריה ונעוריהם כמקדם וככל אשר הבטיח לאבותיהם אברהם יצחק ויעקב; ככתוב באותה פרשה שמדברת בשבחה של ארץ ישראל: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:"

(ספר התודעה)

 

נאמר: "כי האדם עץ השדה". ואכן, האדם דומה לאילן. האילן גדל והולך זה עיקרו של העץ, לפיכך נקרא הוא "צומח", משום שעניינו לצמוח, תחילתו גרעין קטן, לאחר מכן הוא אילן קטן, ולבסוף אילן גדול נושא פירות. וזה הדבר שעל האדם ללמוד מן האילנות: עליו לצמוח ללא הרף, ועד כמה שטוב היום, עליו להתאמץ שמחר יהיה טוב יותר ומחרתיים טוב אף מזה.

 

שלג על עירי / פירות חמישה עשר

שלג על עירי כל הלילה נח.

אל ארצות החום אהובי הלך.

שלג על עירי והלילה קר.

מארצות החום לי יביא תמר.

 

דבש התאנה, מתק החרוב

ואורחת גמלים עמוסי כל טוב.

הנה שוב ישוב שמש לבבי

ומשם תפוח זהב יביא.

 

שלג על עירי נח כמו טלית

מארצות החום מה הבאת לי?

שלג על עירי, שלג על פני,

ובתוך הפרי כל געגועי.

 

מרימים תמרים: תמר זה שאנו אוכלים על שום מה?

"מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמריה לאכילה ולולביה להלל חריות לסכוך סיבים לחבלים סנסנים לכברה שפעת קורות להקרות בהם את הבית כך הם ישראל אין בהם פסולת אלא מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי תלמוד מהם בעלי הגדה."

(בראשית רבה מא א)

 

אמר ר' דב בר, המגיד ממזריטש: זה שנאמר: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה", ללמדך כי יש שני סוגים של צדיקים: צדיקים המעורבים בדעת עם הבריות, מלמדים אותם ומקרבים אותם אל התורה והמצוות; וצדיקים המתבודדים בד' אמות שלהם ויושבים על התורה ועל העבודה. הראשונים הם כמו תמר - נושאים פירות, מזון-מחיה לארץ ולדרים. והאחרונים הם כמו הארז נעלים וגבוהים, אבל עקרים מן הפירות.

 

עוד לא תמו כל פלאייך

ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה,

מולדת בלי כותונת, מולדת יחפה

קבליני אל שירייך, כלה יפיפיה

פתחי לי שערייך, אבוא בם אודה יה.

 

בצל עצי החורש, הרחק מאור חמה

יחדיו נכה פה שורש, אל תוך האדמה

אל מעיינות הזוהר, אל בארות התום

מולדת ללא תואר וצועני יתום.

 

עוד לא תמו כל פלאייך, עוד הזמר לא שט

עוד ליבי מכה עם ליל ולוחש לו בלאט

את לי רק את אחת, את לי את אם ובת

את לי את המעט, המעט שנותר.

 

נביאה בבגדינו את ריח הכפרים

בפעמון ליבנו וכל העדרים

ישנה דממה רוגעת וקרן אור יפה

ולאורה נפסעה ברגל יחפה.

 

מרימים צימוקים (גפן): פרי זה שאנו אוכלים על שום מה?

מה הגפן הזו שרביט אחד עולה ממנה והוא מכבש כל האילנות, כך הן ישראל צדיק אחד עומד מהן ושמו הולך מסוף העולם ועד סופו

מה הגפן הזו יש בה יין ויש בה חומץ, זה טעון ברכה וזה טעון ברכה. כך הם ישראל, על מדת הטוב ברוך הטוב והמטיב. על מדה אחרת, ברוך דיין האמת.

מה הגפן הזו יש בה יין, יש בה חומץ, יש בה ענבים ויש בה צימוקים. כך הן ישראל, יש בהן מקרא ומשנה תלמוד ואגדות.

מה הגפן הזו יש בה אשכולות גדולים וקטנים, וכל האשכול שהוא גדול מחבירו נמוך ממנו, כך ישראל, כל מי שהוא גדול מחבירו נמוך ממנו.

מה הגפן הזו כל שהוא אוכל ממנה ושותה מיינה פניו מצהלות, כך, (קהלת ח, א) "חכמת אדם תאיר פניו"

מה הגפן הזו סומכין אותה על גבי קנים והיא חיה, כך הן ישראל אינן חיין אלא בזכות התורה שהיא כתובה בקנה.

מה הגפן סומכין אותה על גבי עצים יבשים והיא חיה, כך הן ישראל אינן חיים אלא בזכות אבותיהן, אף על פי שהן מתים.

מה הגפן הזו שומר שלה למעלה הימנה, כך, (שם קכא, ד) "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

(מדרש שמואל פרשה טז)

 

בארץ אהבתי

בארץ אהבתי השקד פורח

בארץ אהבתי מחכים לאורח

שבע עלמות, שבע אמהות,

שבע כלות בשער.

שבע עלמות, שבע כלות בשער.

 

אך מי עיני נשר לו ויראנו

ומי לב חכם לו ויכירנו

מי לא יטעה, מי לא ישגה,

מי יפתח לו הדלת?

 

בארץ אהבתי על הצריח דגל

אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל

בשעה טובה, בשעה ברוכה

המשכיחה כל צער.

בשעה טובה, המשכיחה כל צער.

 

 

 

מרימים תאנה: תאנה זו שאנו אוכלים על שום מה?

"למה נמשלה תורה לתאנה אלא כל הפירות יש בהם פסולת, תמרים יש בהם גרעינים, ענבים יש בהם חרצנים, רמונים יש בהם קליפין, אבל תאנה כלה יפה לאכול. כך דברי תורה אין בהם פסולת שנאמר: כי לא דבר רק הוא מכם."

(ילק"ש יהושע  א)

 

"למה נמשלה תורה בתאנה שרוב האילנות הזית הגפן והתמרה נלקטין כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט כך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשנתים"

(במדבר רבה כא  טו)

 

"ונבנתה עיר על תלה" כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה כך עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה וגליות באות ונינוחות תחתיה לקיים מה שנא':"כי ימין ושמאל תפרוצי."

(שיר השירים רבה ז  יא)

 

עץ הרימון

עץ הרימון נתן ריחו

בין ים המלח ליריחו.

שב, חומתי, גדודך מנדוד,

שב, תמתי, דודך מדוד.

 

אוצרות אופיר וצרי גלעד

רכב מצרים שללתי לך, בת.

אלף הזמר אתלה לך מגן

מן היאור עד הירדן.

 

מרימים כוס חמישית, כוס של גאולה:

יחזקאל, ל"ו, ח:

"וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא"

סנהדרין צח/א:

"אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה"

 

עתיד הקב"ה לקבץ כל ישראל מארבע כנפות הארץ, כגנן הזה שנוטע מערוגה לערוגה, כך עתיד הקב"ה ליטוע אותנו מארץ טמאה לארץ טהורה, שנאמר: "שתולים בבית ה'" (תהילים, צ"ב, יד), וכעשב השדה יצמחו ויפרחו בבית-המקדש, שנאמר: "בחצרות אלוהינו יפריחו" (שם).

 

שירת העשבים

דע לך, שכל רועה ורועה

יש לו ניגון מיוחד משלו

דע לך, שכל עשב ועשב

יש לו שירה מיוחדת משלו

ומשירת העשבים, נעשה ניגון של רועה.

 

כמה יפה, כמה יפה ונאה

כששומעים השירה שלהם

טוב מאוד להתפלל ביניהם

ובשמחה לעבוד את ה'

ומשירת העשבים, מתמלא הלב ומשתוקק.

 

וכשהלב, מן השירה מתמלא

ומשתוקק אל ארץ ישראל

אור גדול אזי נמשך והולך

מקדושתה של הארץ עליו

ומשירת העשבים, נעשה ניגון של הלב.

 



Related Resources can be found under:

» All > Jewish Holidays > Tu BiShvat

Visitor Comments: