Bnei Akiva Olami
 
Center for Religious Affairs
Select Language:
Show me -
resources in this language only
All resources

 

Resource Details

התורמוס מסיר טומאה, וקוטע רגלי שונאי ישראל

Comments & Reviews

Stats:
Viewed: 3530
Downloaded: 601
Rate it: 1 2 3 4 5 (rated 401 times)

Downloaded the Resource and have something to share? Have any questions for the folks who have already used this resource?
This is the place!

File details:

Resource Type: Short Article in: Hebrew

Age 1 - 50

Group Size 1 - 1000

Estimated Time: 10 minutes

Further Details...



Resource Contents

בארץ גדלים כמה מיני צמחי תורמוס ממשפחת הפרפרניים. הידועים שבהם: התורמוס התרבותי, צמח מספוא שזרעיו נאכלים לאחר שרייה במים; תורמוס ההרים (תורמוס כחול), מפרחי הבר היפים של הארץ, הפורח בכחול עז במשטחים מרהיבים במספר אתרים בסוף החורף ובראשית האביב; תורמוס ארצישראלי, הדומה לתורמוס ההרים אך נבדל בפרחי הכותרת שצבעם תכלת עד סגול בהיר.

על מיני התורמוס מתרבים היטב באדמות תחוחות ועמוקות, תכונה שנוצלה לטהר את הארץ מטומאתה בימי המשנה, וכך היה המעשה:

העיר טבריה נוסדה בתחילת המאה הראשונה על ידי המלך הורדוס אנטיפס בנו של המלך הורדוס הגדול, על שרידי העיר רַקַת ובתחום בית הקברות של העיר חַמַת. היהודים, שהקפידו מאוד בנושאי טומאה וטהרה, סירבו להתיישב בעיר החדשה זרועת הקברים, ובעיקר הרחיק הדבר את הכוהנים. חלק מהתושבים הובאו למקום מבין תושבי הערים הסמוכות בעל כורחם, וחלק נמשכו אליה בגלל זכויות מיוחדות והטבות חומריות שהעניק המלך, אך העיר עמדה בטומאתה שנים רבות.

בתקופת גזירות השמד של הקיסר אדריאנוס, נגזר גזר דין מוות על רבי שמעון בר יוחאי. נמלט רשב"י עם בנו אלעזר ונחבאו במערה שלוש עשרה שנה. בשל העובדה ששכנו בעפר תקופה כה ארוכה, התכסה גופם בשחין. עם תום הגזירות יצאו ממחבואם וירדו אל חמי טבריה כדי להירפא ממחלתם. ואכן, הועילו להם חמי המרפא ושב בשרם כבראשונה.

שמח רשב"י, ורצה לגמול לתושבי המקום כדבר הפסוק: "אדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו". שחו לו תושבי טבריה על מצוקתם- טומאת הקברים שאינם מצליחים לבערם.

החליט רשב"י לטהר את טבריה מטומאתה. יצא וזרע זרעי תורמוס בכל המקומות החשודים כקברות. בכל מקום שאדמתו הייתה קשה לא נבט התורמוס, ובכל מקום שהיה בו קבר ואדמתו תחוחה ומלאה רקב- מצח התורמוס ושגשג.

כך איתר רשב"י את המקומות הטמאים וסימן אותם, ואחר הוציא עם בני טבריה את עצמות המתים, וקברם בבית קברות חדש הרחק מתחום העיר. טבריה טוהרה והייתה כשרה להתיישבות כל בני ישראל.

היה בטבריה שומרוני אחד שונא ישראל שרצה להכשיל את מפעלו של רבי שמעון, לפגוע בכובדו ולמנוע את ישובה של העיר ביהודים רבים. לקח גופת מת והטמינה במקום שטיהר אותו רשב"י. אחר קרא לאנשים, הראה להם את הקבר ואמר: "ראו נר, כיצד טיהר רבי שמעון זה את טבריה!". צפה רשב"י את מעשה הנבלה של השומרוני ברוח הקודש, בא למקום בו הוטמן המת ואמר נוכח פני כל הקהל: "גוזר אני על העליון (השומרוני) שיירד, ועל התחתון (המת) שיעלה". מייד נבלע השומרוני באדמה והמת עלה על פניה והרחיקוהו משם.

בעקבות טיהורה הפכה טבריה לעיר ואם בישראל, מושב הסנהדרין ומרכז חוכמה ותרה. ובעקבות המעשה הזה הפך התורמוס לצמח חביב על בני ישראל. בעזרתו יכלו לטהר את כל המקומות החשודים בטומאה, ומשמרות הכוהנים התיישבו בהם, וכך הורחב תחום ההתיישבות של היהודים למורת רוחם של הגויים שונאי ישראל, ולכן אמרו על התורמוס: "התורמוס מקטע את רגליהם של שונאי ישראל".

 

היפה והמרהיב בין התורמוסים הוא כאמור התורמוס הכחול, שאת משטחי הפריחה שלו ניתן לפגוש בתל שוכה שבעמק האלה, בנחל תבור ולאורך כביש ואדי מילק (בעיקר בין בת שלמה לאליקים).

 



Related Resources can be found under:
» All > Hadracha > Short Articles for Madrichim
» All > Treats