Bnei Akiva Olami
 
Center for Religious Affairs
Select Language:
Show me -
resources in this language only
All resources

 

Resource Details

Somthing Of My Own - משהו משלי

Comments & Reviews

Stats:
Viewed: 8325
Downloaded: 1730
Rate it: 1 2 3 4 5 (rated 357 times)

Downloaded the Resource and have something to share? Have any questions for the folks who have already used this resource?
This is the place!

File details:

Resource Type: Peula in: Hebrew

Age 13 - 17

Group Size 5 - 30

Estimated Time: 45 minutes

Further Details...

Download

mine.doc (58 KB)

 


Resource Goal

מבוא: לתפילה מסגרת קבועה וברורה: זמנים, נוסח והלכות.

למה אין באפשרותנו ליצור לעצמנו תפילה אישית? מה רע בתפילה ספונטאנית משלנו שתבטא את כל מה שאנחנו חשים?

המחשבה כי בתפילה אין לי בטוי אישי וכי הכל נכפה עלי, היא מוטעת. ההפך הוא הנכון.

בכל תפילה עלינו לחדש דבר משלנו. הנוסח הקבוע הוא מסגרת ועלינו ליצוק לתוכו את הביטוי האישי שלנו.

 

 


Resource Contents

בס"ד

משהו משלי.

                                                (לשבטים מעפילים - הרא"ה. אפשרי גם לחבריא ב')

מבוא: לתפילה מסגרת קבועה וברורה: זמנים, נוסח והלכות.

למה אין באפשרותנו ליצור לעצמנו תפילה אישית? מה רע בתפילה ספונטאנית משלנו שתבטא את כל מה שאנחנו חשים?

המחשבה כי בתפילה אין לי בטוי אישי וכי הכל נכפה עלי, היא מוטעת. ההפך הוא הנכון.

בכל תפילה עלינו לחדש דבר משלנו. הנוסח הקבוע הוא מסגרת ועלינו ליצוק לתוכו את הביטוי האישי שלנו.

מה צריך להכין?

1. קלטת עם השיר "הכניסיני תחת כנפך"- בביצועים של אריק איינשטין וריטה.

2. אפשרות שניה- קלטת עם השיר " עקרה" בביצוע של אחינועם ניני וחוה אלברשטיין.

מהלך:

בהפעלה זו ננסה להבין כי כל אחד יכול לתת משמעות שונה לדברים דומים.

השוני נובע מעולמי הפרטי של כל אדם ואדם.

שלב א' : המדריך יחלק את החניכים לשתי קבוצות.

על כל קבוצה למצוא כמה שיותר לחנים לשיר " שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים..."

הקבוצה שתבחר להתחיל תשיר את השיר ראשונה. הקבוצה השניה צריכה למצוא לחן אחר ולשיר אותו. כעת הקבוצה הראשונה צריכה למצוא לחן נוסף ולשיר וכך הלאה . . . הקבוצה המנצחת היא זו שמצאה כמה שיותר לחנים.

(כמובן שלא צריך לשיר את כל השיר מספיקה ההתחלה.)

אם החניכים מגלים סימני התלהבות, אפשר לקחת עוד שיר עם הרבה לחנים:

"דרור יקרא", "עוד ישמע בערי יהודה".

שלב ב' : המדריך יתן לכל זוג או קבוצה את הטקסט של השיר

" הכניסיני תחת כנפך" מאת חיים נחמן ביאליק.

כל קבוצה תדרש לצבוע את הדף בצבעים שלדעתה מבטאים את רגשות המשורר.

כל קבוצה תתבקש לתאר למי לדעתה השיר מכוון.

למדריך!!! יתכן והפעלה זו מתאימה לשבטים בוגרים. חשוב אם זה מתאים לחניכים  שלך. אם לא, המשך הלאה.

הכניסני תחת כנפך" / חיים נחמן ביאליק

הכניסני תחת כנפך,

והיי לי אם ואחות.

ויהי חיקך מקלט ראשי,

קן תפילותי הנידחות.

ובעת רחמים, בין השמשות,

שחי ואגל לך סוד יסורי :

אומרים, יש בעולם נעורים -

היכן נעורי ?

ועוד רז אחד לך אתוודה :

נפשי נשרפה בלהבה.

אומרים, אהבה יש בעולם -

מה זאת אהבה ?

הכוכבים רימו אותי,

היה חלום - אך גם הוא עבר.

עתה אין לי כלום בעולם -

אין לי דבר.

הכניסני תחת כנפך,

והיי לי אם ואחות,

ויהי חיקך מקלט ראשי,

קן תפילותי הנידחות

לאחר שהחניכים יציגו את מה שיצרו, המדריך ישמיע שני

ביצועים שונים לאותו השיר:

1. הביצוע של אריק איינשטין.       2. הביצוע של ריטה.

בביצוע של אריק איינשטין אפשר לחוש כי המשורר פונה לאהובתו- אשה בשר ודם.

הביצוע של ריטה הוא יותר רוחני. יש הטוענים שחיים נחמן ביאליק כתב את השיר הזה כגעגוע לשכינה.

למדריך!!!  ביאליק למד בישיבת וולוז'ין. הוא היה תלמיד חריף ובקי, אך ליבו נכסף אל "העולם הגדול". כשיצא אליו הבין, כי בבית המדרש ובישיבה נשמר סוד חייה של האומה העברית, ומעבר לכתליהם אורבים ההתבוללות והכיליון הרוחני ליהודים. בשיריו הוא מביע הכרה זו.

(אנציקלופדית "אביב").

השיר "הכניסיני תחת כנפך", הוא כנראה אחד הביטויים לרצונו לחסות בצל השכינה.

ראינו כי למעשה שני הזמרים התיחסו לאותו טקסט אך התוצאות היו שונות.

כל זמר נתן פרשנות שונה לשיר והביע זאת בדרכו.

ניתן לעשות את אותה ההפעלה עם השיר "עקרה" של רחל.

בשיר, רחל המשוררת שלא זכתה להתחתן עד יום מותה מתפללת לבן וחולמת לקרוא לו 'אורי'.

קיים ביצוע של חווה אלברשטיין , שבו היא מבטאת סערת רגשות שמתחוללת אצל האשה המתפללת, לעומת זאת הביצוע של אחינועם ניני הוא בעל אופי רגיש ומלא אמונה.

למדריך!!! בכדי לגרום לחניכים להקשיב לשירים בריכוז, צריך

לדאוג לאווירה מתאימה:

בחר את החדר הכי שקט בסניף , אם אפשר להחשיך אותו זה יכול להועיל.

עקרה / רחל.

בן לו היה לי , ילד קטן

שחור תלתלים ונבון.

לאחוז בידו ולפסוע לאט

בשבילי הגן,

ילד קטן.

אורי אקרא לו, אורי שלי.

רך וצלול הוא השם הקצר.

רסיס נהרה לילדי השחרחר.

אורי אקרא.

עוד אתמרמר כרחל האם.

עוד אתפלל כחנה בשילה.

עוד אחכה לו.

שלב ג':  כל חניך יקבל סידור.

המדריך יציג מקרים והחניכים יתבקשו למצוא חלק בתפילה שיכול להתאים לארועים המוזכרים:

1. מחר יש מבחן גדול בהסטוריה.

2. יש לך  סבא וסבתא  באנגליה ואתה מאד רוצה שהם יבואו לארץ.

3. אחיך הגדול התגייס לסיירת מובחרת בצה"ל.

4. אתה מרגיש  שבזמן האחרון אתה נמצא בירידה רוחנית.

5. (לא עלינו חס וחלילה) היה פיגוע קשה  ליד השכונה שלך.

שלב ד' : המדריך יקריא את הקטע "מודה אני" מאת דוד בן יוסף.

מודה אני

אותו יום, היה יום רביעי, כ"ח אייר תשכ"ז. באותו יום רשמתי כמה מילים על דף. הדף הספיק להצהיב מאז, אבל המילים נשארו בו ברורות. הנה הן לפניך, מרים: השעה היתה שעת בוקר. השמש החלה להכות, ומצאה אותנו חונים על כביש בואכה אל -עריש. הלילה עבר עלינו בהתרוצצות בלתי פוסקת סביב הפצועים שזרמו והגיעו אלינו בלי הרף.

עוד מכונית מגיעה. לאורם הקלוש של פנסי המכונית מתגלים פניו של הפצוע.

פנים של תינוק. כדור בחזה. יש חור יציאה בגב.

"אני לא יכול לנשום! אני לא יכול לנשום!" - מתאונן הנער.

"אתה תהיה בסדר גמור!" - אני לוחש לו תוך כדי חבישה - "מיד יבוא הליקופטר, יפנו אותך לבית - חולים".

"איפה נפגעת?" - אני שואל - "איפה כואב?"

"כאן בכתף"  - הוא לוחש - "וביד, ובירך, הכל! הכל כואב לי! זרקו עלי רימון".

האלונקה רטובה  מדם. בדיקה. עירוי דם. חבישה. מדידת לחץ דם. זריקה נגד כאבים.

"הוא רועד מקור! תביא שמיכה! ככה! לכסות היטב! סביב סביב! לא מספיק! תביא עוד שמיכה! הוא איבד הרבה דם! האו לא מצליח להתחמם!"

הרעידות מתחזקות, השיניים נוקשות. האו מתאמץ לעצור, ואיננו מצליח להשתלט. אם לא יפסיק לרעוד, הוא עלול להכנס להלם ולמות. אני מחבק אותו, מלטף אותו, מחזיק כף ידו בידי ולוחץ. מנסה להעביר אליו מחום גופי.

"אלוקים!!! עשה שלא ימות!!!"

- סגן צעיר. יש לו באיזה מקום אמא, אבא, אחות, ואולי אשה וילד.

הוא חייב להפסיק לרעוד!

הוא מהדק את השיניים שלו מתוך מאמץ עליון. לאט לאט הוא נרגע ומצליח

להשתלט. הוא מפסיק לרעוד.

"תודה!" - הוא לוחש לי - "תודה לך!" וידו שלו, היא הלוחצת עכשיו את ידי.

המפקד צועק: "לכסות את הפצועים! הליקופטר בא! יהיה אבק נוראי!

לכסות גם את הפנים!"

הפצועים קשה כבר הועברו לבית חולים. נשארו רק הקלים. היום התחיל להאיר והשמש החלה להכות. פושטים את בגדי הלילה הכבדים, ומחפשים מה עוד אפשר לעזור לפצועים שנותרו. פתאום, צעקות: "אוירונים!!! להתפזר!!!"

כולם בורחים בבהלה. להתרחק מהשיירה המשמשת מטרה לאוירוני האויב.

נורא לראות את פניהם של הפצועים, המדדים בעזרתנו בחולות, מבוהלים וכואבים.

שני מיגים עוברים נמוך מעלינו ומעבירים בנו צמרמורת הם ממשיכים צפונה בלי להתייחס אלינו. לא אלינו התכוונו.

כולנו חוזרים אל הכביש. נושמים לרווחה. הגיע זמן תפילת שחרית. אני מתחיל לצעוד לאורך השיירה, לעבר המכונית שלי. שם הטלית והתפילין.

לפתע אני שומע שוב זעקות אימים, ורואה שוב בריחה מבוהלת. אנשים נמלטים מהכביש לכיוון מערב. ואני בצד מזרח, מזנק אל החולות, מתרחק מהכביש ומסכנת המוות של האוירונים. רץ וכושל בחולות, ערום וחשוף לאש מן השמיים.

פתאום אני מבחין בישועה הזורחת לעומתי. טנק ענקי יורד לו בנחת מגבעה סמוכה ומתקדם לעברי. "יופי!" - נמלטת קריאה מפי. ואני חושב על מכונת היריה נגד אוירונים שהטנק מצוייד בה.

אך בין רגע הופכת הישועה לשואה. חרדה נוראה מכה בי וסורקת את בשרי:

איזה מן טנק זה? הרי זה טנק צהוב! - טנק אוייב!"

"סליחה טעות" - אני רוצה לומר לו. אבל זה לא הזמן לבדיחות. אני משליך את עצמי אל החול. רעש המנוע הולך וגובר. אני רואה את החול הניתז משרשרותיו של הטנק. אני עוצם את עיני, ורואה את תמונת הזוועה של החייל המצרי שנמרח על האדמה, אתמול לפנות ערב, על ידי טנק שלנו. ואני יודע איך תראה הגופה שלי בעוד רגע.

אני מכסה את עיני בידי וזועק: "שמע ישראל! ה' אלוהינו ה' אחד!" ומצפה לסיום.

פתאום אני שומע צעקה נוראה נמלטת מפי: "אדיוט!!! - אסור ככה לשכב!!!"

ניסיתי להתרומם, ולא יכולתי. נדמה היה לי שגופי עשוי מעופרת. ניסיתי שנית.

אני לא יודע איך קמתי, איך רצתי, איך הגעתי לזחלם שלנו, שעמד בקרבת מקום. איך פרצתי לתוכו, בתקווה למצוא בו מחסה. איך גיליתי בו עמוד ברזל ובראשו מכונת יריה, ובתוכה שרשרת כדורים. ואיך התחילה המכונה לפלוט כדורים ברעש מחריש אזניים, שצלצל באזני כפעמוני הגאולה.

רק זאת אני יודע. שהעיניים שלי היו נעוצות בדמות המפלצת שנעצרה, שינתה כיוון, והחלה לדהור חזרה לעבר הגבעה שממנה הופיעה. גררתי עצמי חסר אונים, אל מחוץ לזחלם. נפלתי על החול הרך

והרגשתי איך כל איבר שבגופי נושא עיניים לשמיים ולוחש:

"מודה אני לפניך מלך חי וקים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך".

כאן - מרים מסתימות המילים שעל הדף.

ומכאן אולי מתחילה התשובה לשאלתך.

אני זוכר שישבתי שם על החול, מטושטש לחלוטין. חיילים אחדים באו במרוצה, צועקים עלי: "אתה השתגעת, בן - יוסף? רצית להתאבד? מה קרה לך? לא ראית שברחנו מהטנק?"

ואני התגוננתי: "ראיתי ולא הבנתי. הייתי בטוח שעוד פעם באו מיגים".

בקשתי להתרחק מהמולת החיילים הנוזפים, להגיע למכונית שלי, להתעטף בטלית ולהתייחד עם הבורא.

התנערתי מהחול וקמתי להמשיך לצעוד לעבר המכונית, כשאני ממלמל שוב ושוב את מילות התפילה השגרתית, שכל כך הרבה פעמים חזרתי עליה, מבלי, להרגיש שאני לא מבין את המילים האחרונות: "מה זה יכול להיות "רבה אמונתך"?

- האמונה של מי?, - ניסיתי להבין.

לפתע אורו עיני: הרי זה כל - כך פשוט!

"ריבונו של עולם, אם אתה החלטת לחמול עלי ולהחזיר לי את נשמתי, לאחר שהיא פרחה ממני, כנראה שרבה אמונתך. כנראה שהאמונה שלך בי היא רבה מאד. כנראה שעדיין לא מילאתי את השליחות שלי בעולם. ואתה מוכן לתת לי צ'אנס.

אם כך, ריבונו של עולם. אם אתה כל - כך מאמין בי אשתדל לא לאכזב אותך".

                                                                    ("האם יש סיכוי לאהבה"/ דוד בן יוסף.)

 

 

מה התחדש לדוד בן יוסף במילים "מודה אני" ?

למרות שמדי יום הוא היה רגיל לומר מילים אלו, בכל זאת בשעת המלחמה הם קיבלו ביטוי שונה מבחינתו.

סיכום:

מה אנחנו מרגישים בשעה שאנחנו אומרים את' ברכת שנים'? מי מזדהה

עם ברכה זו? האם יש הבדל בין ההתיחסות של חקלאי לברכה הזו

לבין מי שלא עובד אדמה?

אנו רואים כי ההבדל ביננו להתיחסות לחלקים שונים בתפילה תלוי במה שעובר בתוכנו, כמו שראינו אצל דוד בן יוסף כשהיה במלחמה.

חשוב להדגיש לחניכים כי אדם חייב להכניס את התחושות והרצונות הפרטיים שלו לתפילה.

מילים אישיות ניתן להכניס בברכת 'שומע תפילה'. עלינו לפרוץ את המחסום של הצמדות לטקסט הכתוב ולהכניס את עצמנו ממש למילים הכתובות.

למדריך!!! הסברים והרחבה בדף המקורות " משהו משלי".

בס"ד

משהו משלי!!!

"רבי אליעזר אומר:

העושה תפילתו קבע-אין תפילתו תחנונים.

מאי קבע?

אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיה:

כל שתפילתו דומה עליו כמשא.

ורבנן אמרו:

כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו:

כל שאינו יכול לחדש בה דבר.

"המתפלל עם הציבור לא יאריך את תפילתו יותר מדי.

אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו.

ואם בא לומר אחר תפילתו אפילו כסדר וידוי יום הכיפורים- אומר.

וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה-מוסיף.

כיצד?

היה לו חולה, מבקש רחמים עליו בברכת חולים כפי צחות לשונו.

היה צריך לפרנסה- מוסיף תחינה ובקשה בברכת השנים.

ועל דרך זה בכל אחת מהן.

ואם רצה לשאול כל צרכיו, בשומע תפילה שואל.

אבל לא ישאל-לא בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות.

                                        (רמב"ם, הלכות תפילה פרק ו'.)

סכנת השיגרה:

אמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר:

ובלבד שלא יהיה כקורא באיגרת!

                                    (ירושלמי, ברכות ד.)

"ואני תפילה"- כל האני שלו התכנס לתוך חווית התפילה,

ותפילת ממעמקים זאת עשתה רושם חזק,

השתפכות הנפש הרעידה לבבות, והמיית כיסופים רוממה נשמות."

                                                                         (הרב אברהם הכהן קוק זצ"ל).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



Related Resources can be found under:
» All > Judaism > Tefilla
» All > Jewish Holidays > Days of Repentance (Elul - Tishrei)
» All > Jewish Holidays > Yom Kippur