Bnei Akiva Olami
 
Center for Religious Affairs
Select Language:
Show me -
resources in this language only
All resources

 

Resource Details

Torah Veavoda The Real Version - תורה ועבודה, זה כבר אקטואלי

Thank you! We have recorded your rating for this resource.

Comments & Reviews

Stats:
Viewed: 4865
Downloaded: 936
Rate it: 1 2 3 4 5 (rated 335 times)

Downloaded the Resource and have something to share? Have any questions for the folks who have already used this resource?
This is the place!

File details:

Resource Type: Peula in: Hebrew

Age 14 - 18

Group Size 5 - 30

Estimated Time: 45 minutes

Further Details...



Resource Goal

רקע:

כאלפיים שנה ואולי יותר, דגל עם ישראל בלימוד תורה בבתי המדרשות לצד עבודה בשעות הפנאי כדי להתפרנס, אך במהלך התקופות הפך הפנאי להיות הערך. מה קרה שהחליטו להגדיל תורה רק עכשיו?

 

מטרות הפעולה:

1. החניך ינתח את ההבדל בין מצב של גלות ומצב של ישיבה בארץ ישראל.

2. החניך ילמד מדוע החרדים לא מסכימים עם דרכה של תורה ועבודה.

 


Resource Contents

פעולה מס' 3

זה כבר אקטואלי!

 

רקע:

כאלפיים שנה ואולי יותר, דגל עם ישראל בלימוד תורה בבתי המדרשות לצד עבודה בשעות הפנאי כדי להתפרנס, אך במהלך התקופות הפך הפנאי להיות הערך. מה קרה שהחליטו להגדיל תורה רק עכשיו?

 

מטרות הפעולה:

1. החניך ינתח את ההבדל בין מצב של גלות ומצב של ישיבה בארץ ישראל.

2. החניך ילמד מדוע החרדים לא מסכימים עם דרכה של תורה ועבודה.

 

אמצעים:

1. בריסטול וטוש (בשבת - גרף מוכן מראש).

2. ספר מלכים/תנ"ך.

3. עיתונים.

4. דף מקורות - "תקופת שלמה, תקופה אידיאלית" - נספח מס' 1.

5. דף מקורות - "כה אמר ה'" - נספח מס' 2.

6. ניתוח חטא המרגלים - נספח מס' 3.

7. מצב אידיאלי לעומת מצב של גלות - נספח מס' 4.

שלב א':

גאולומטר

 

] לפתיחה, נסקור סקירה היסטורית קצרה את ימי העולם, כשנצייר גרף של מצב הגאולה (בשבת

   נכין מראש). נתייחס לתקופות ואירועים שהיו לאורך ההיסטוריה, כשבכל אחד מהם נציין האם

   התקופות והאירועים האלה הם סימן של עלייה או סימן לירידה במצב הגאולה בעולם:

דוגמא לאירועים ותקופות:

בריאת העולם, חטא אדם הראשון, ימי המבול, ימי האבות, הירידה למצריים,

יציאת מצריים, חטא העגל והמרגלים, הכניסה לארץ, ימי השופטים, מלכות דוד ושלמה, פילוג המלוכה, מלכות חזקיהו, חורבן בית ראשון, גלות בבל, ימי מרדכי ואסתר, ימי בית שני, ימי החשמונאים, חורבן בית שני, מרד בר כוכבא, גלות , ימי האמוראים, ראשונים,

שואה, הקמת המדינה והיום.

 

 

גאולומטר

הערה:

הציור הזה הוא סכמטי ולא מדויק, על הבריסטול של החניכים נשתדל לדייק יותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

היום         שואה   גלות בית2   גלות      ימי שלמה           מצריים  אבות      אדם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


שלב ב':

תקופת שלמה

 

   ] נשווה את התקופה האידיאלית בימי שלמה לימינו, ולהבדיל, נשווה אותה גם לימי הגלות:

   נחלק את השבט לשתי קבוצות, כשקבוצה אחת תחפש בספר מלכים אפיונים לתקופת שלמה  

   בכל תחומי החיים, הרוחני, הכלכלי, הביטחוני, המדיני, החברתי, המוסרי והערכי וכד', 

   והקבוצה השנייה תאפיין בעזרת עיתונים את תקופתנו אנו בתחומים הנ"ל.

   ] אחרי שהחניכים יסיימו, נשווה בין התקופות ונמצא את ההבדלים

 

 

הערה:

אפשר להשתמש בדף המקורות (נספח מס' 1) להכוונת החניכים, ולעזר, לך המדריך, ואפשר גם לבחור תקופה אידיאלית אחרת של עם ישראל ממרוצת הדורות.

 

שימו לב:

מטרת ההפעלה היא להראות, שתורה שלמה יכולה להתקיים רק בא"י, והיא חייבת לכלול את כל תחומי החיים, ועם זאת להבין מדוע בכל זאת החרדים ממשיכים להתנהג בגלותיות גם בא"י!

 

בואו נראה:

בתקופת שלמה נמצא כל עם ישראל בארץ-ישראל עם בית מקדש ושכינה ששורה עליו, וגם השלטון הוא בריא ויש בו: ביטחון פנים, כלכלה מפותחת, קשרי חוץ ענפים וכו', ונראה באופן פשוט שלתקופה כזו צריך לשאוף.

 

שלב ג':

מהי התקופה האידיאלית לעם ישראל?

 

נשווה את תקופת שלמה לימי הגלות:

] נשתמש בקבוצות שחילקנו בהפעלה הקודמת, ונבקש מכל קבוצה להסביר קטע מקורות אחד

   מתוך דף המקורות - "כה אמר ה'" (נספח מס' 2).

] אחרי שיסבירו נבקש מהם להשוות בין שתי התקופות שמדברים עליהם המקורות, תקופת

   הגלות מול תקופת שלמה. 

 

שימו לב:

מטרת ההפעלה היא לברר אחת ולתמיד, מהי באמת התקופה האידיאלית שצריך לשאוף אליה.

 

בואו נראה:

רוב התורה שבע"פ נכתבה בגלות, ומשום כך קשה להבין מדוע נחשבת תקופה של ישיבה בארץ כאידיאלית, הרי התלמוד הבבלי ורוב ספרי ההלכה וחידושי התורה נכתבו בגלות, ואנו לומדים אותם עד היום ונוהגים לפיהם, ואילו בארץ ישראל לא הייתה מעולם יצירה רוחנית בסדר גודל דומה. ולכן, אולי אפשר לומר, שתקופה אידיאלית לעם ישראל היא דווקא בגלות?

לכן נברר את גישת חז"ל לעניין:

מקור מס' 1 - "כיוון שגלו ישראל מאדמתם - אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה:).

ש אלה - מדוע ביטול תורה?! הרי רוב התושב"ע נכתבה בגלות!?

מקור מס' 2 - "מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד"

                   (ברכות ח:).

שאלה - לכאורה יש פה סתירה בין המקורות: או שהגלות היא ביטול תורה, או שיש בה רק תורה

            ("ד' אמות של הלכה"). אז מה באמת רצו חז"ל?

 

הסבר:

תקופה אידיאלית היא כשעם ישראל בארצו וחי חיים של תורה ועבודה. הגלות היא ביטול תורה, מכיוון שאי אפשר לקיים הרבה מצוות מעשיות, כגון: מצוות התלויות בארץ, מלחמת מצווה, סנהדרין וכו'. המושג "ביטול תורה" פירושו, ביטול הופעה שלמה של התורה וחוסר האפשרות לקיים את התורה בפועל, לכן הגלות היא ביטול תורה. לא מפני שלא למדו תורה בגלות, כי הרי ראינו שרוב התורה שבע"פ נכתבה בגלות, אלא מפני שלא היה קיום של התורה, בגלות למדו תורה אבל לא חיו תורה בהרבה רבדים מעשיים.

עכשיו נבין כי אין סתירה בין המקורות: מפני שבגלות אין הופעה שלמה של התורה, צריך היה להסתגר בתוך ד' אמות של הלכה בלבד. וזה מה ששמר עלינו בגלות מהתבוללות, כי לא היה לנו בסיס לאומי, ולא יכולנו לקיים הרבה מהמצוות שקיימנו לפני הגלות, כשהיה לנו שלטון עצמי בא"י.

ולעומת זאת דורינו, שזכה לחזור לארצו, עלינו לחזור למושגים של הופעת התורה שמלפני הגלות, כלומר: לראות במדינה היהודית את "ראשית צמיחת גאולתנו", להקים בה מוסדות שלטון בצורה תורנית כמו שהיה לפני הגלות ולא להביא את הגלות לארץ ישראל. כמו שכבר אמר הרי"מ מגור (האדמו"ר הראשון של חסידות גור, מחבר הספר חידושי הרי"ם): "יותר קל להוציא את היהודים מהגלות מאשר את הגלות מהיהודים".

 

דיון:

sאם זה כל כך יפה ונכון, אז למה החרדים לא מסכימים לכך?

sלמה נראה שאנו מנסים להמציא יהודי אידיאלי חדש?

 

החרדים לא מכירים במדינה כראשית צמיחת גאולתנו, משום שאינה מדינת הלכה כמו שרצו שתהיה. לא נשכח כמובן, שגם אנחנו שואפים למדינה עם צביון תורני, אך מבינים שהתהליך הוא ארוך, שלא יכול להיווצר מיד עם היציאה מהגלות ומערכי הגלות!

כלומר, כולנו שואפים למטרה זהה, אך הם מחכים לה מבלי לנסות לקרבה, ואילו אנו מאמינים שאנחנו חלק פעיל בתהליך הארוך הזה, ובסופו נגיע למטרה.

 

שלב ד':

המחלוקת שלנו עם החרדים ע"פ חטא המרגלים.

 

] ננתח את ההבדל בקו המחשבה בין יהודי גלותי וחרדי ובין יהודי שחי בארץ ישראל ע"פ חטא המרגלים (ספר במדבר פרק י"ג פרשת "שלח") ונחפש את מהות החטא.

אפשר להיעזר גם בדף ניתוח חטא המרגלים (נספח מס' 3). 

 

הסבר:

במדבר הייתה הנהגה נסית, מן ובאר ולא היו צריכים לעבוד, כיוון שרק זה עתה קיבלו את התורה ישבו כולם ולמדו תורה מפי משה ואהרון - ראשי הישיבה ומפי הרמי"ם, נשיאי השבטים שהיו גדולי התורה, לכאורה אידיאלי.

 

אבל פתאום אומר משה, שצריך להיכנס לא"י ושם להתחיל לעבוד! מיד שאלו בני ישראל אבל למה? הרי במדבר יותר טוב: אפשר ללמוד כל היום ולא צריך לעבוד!

הקב"ה הכריע שלא כדעתם, שצריך להיכנס לארץ ישראל ולעבוד. ולכן לא נשארו בחיים לא נכנסו לארץ. צריך היה להבין שהכניסה לארץ אינה ירידה אלא עליה בדרגה, כי רק ע"י קיום המצוות המעשיות וההופעה כעם בריא בארצו, אפשר לקיים את התורה.

 

המרגלים הבינו, שעם הכניסה לארץ ישראל אופי ההנהגה ישתנה, כי המנהיג יצטרך להבין גם בכלכלה, ביטחון, סעד וכו'. ולא רק להיות גדול בלימוד תורה, וכאב להם על לימוד התורה שלכאורה ירד מחשיבותו וממרכזיותו. בגלות הרב הוא המרכז והשאלות אליו מסתכמות ב: האם מותר לבשל ביצה ביו"ט? איך מותר לצאת מהעירוב בשבת? וכדומה, ולא שאלות כלליות כגון: מלחמת מצוה בשבת, כי זה לא רלוונטי אלא רק כשיושבים בארץ.

לאחר שהבנו את תפיסת המרגלים, נוכל לנסות להבין את תפיסת החרדים. גם הם מסכימים שעם ישראל במצבו האידיאלי צריך לעסוק בכל תחומי החיים, אך מתי צריך לעבור משלב המדבר (גלות) לשלב הגאולה (ארץ ישראל)?

כאן אנו מגיעים לנקודת המחלוקת, החרדים טוענים שצריך לחכות למשיח שיכניס אותנו, פיזית ורוחנית, לארץ ישראל, כמו שעשו משה ויהושע במדבר, בעוד שאנחנו טוענים שאת המשיח צריך להביא ולהכין את הקרקע לבואו, כי הגאולה תבוא בדרך הטבע ולא בדרך נס.

 

סיכום:

החרדים תופסים שהיום אנו עדיין מחכים לפקודה אלוקית שתכריז מתי עוברים שלב מגלות לגאולה, ולעומת זאת אנו פועלים כדי להביא את הגאולה.

כי הקיום השלם של התורה והמצוות יכול להיות רק בא"י, ואנו מבינים שהתקופה שלנו היא תקופה של הדרך למצב האידיאלי, ועל פי זה אנו מנהיגים את דרכינו.

 

] לסיכום הרעיון של גלות מול גאולה נחלק לחניכים את הדף "מצב אידיאלי לעומת מצב של

   גלות" (נספח מס' 4)

 

 

 

 


 

 

נספח מס' 2

 

 

 

"ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ד'" (ירמיהו יג') אמר רבי אלעזר: שלש דמעות הללו למה?

אחת - על מקדש ראשון,

ואחת - על מקדש שני,

ואחת - על ישראל שגלו ממקומן,

ואיכא דאמרי (ויש שמסבירים): אחת על ביטול תורה.

בשלמא למאן דאמר (אין בעיה למי שאמר) על ישראל שגלו - היינו דכתיב "כי נשבה עדר ה'".

אלא למאן דאמר (למי שאמר) על ביטול תורה, מאי "כי נשבה עדר ה'"?

כיון שגלו ישראל ממקומן - אין לך ביטול תורה גדול מזה.

                   

                                           (מסכת חגיגה ה:)

 


כה אמר ה'

 

אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא:

מיום שחרב בית המקדש, אין לו

להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע

אמות של הלכה בלבד.

 

                                   (מסכת ברכות ח:)

 


 

 

 

 

 

 


נספח מס' 1

 

 

תקופת שלמה, תקופה אידאלית.

 

המצב הרוחני - ביהמ"ק

"ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל וייבן הבית לה" (מלכים א' פרק ו' פס' א').

 

"ויהי בצאת הכהנים מן המקדש והענן מלא את בית ה': ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה': אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל: בנה בניתי בית זבל מכון לשבתך עולמים: ויסב המלך את פניו ויברך את כל קהל ישראל וכל קהל ישראל עומד"(מלכים א' פרק ח' י'- יד').

 

ויהי ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות: וירא ה’ אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון: ויאמר ה' אליו שמעתי את תפילתך ואת תחינתך אשר התחננה לפני הקדשתי את הבית הזה אשר בנתה לשום ששמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים" ( מלכים א' פרק ט' א'- ג').

 

כלכלה

"ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח: עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אבוסים: כי הוא רדה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה בכל מלכי עבר הנהר ושלום היה לו מכל עבריו מסביב: וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה" (מלכים א' פרק ה' ב'- ה').

 

“ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סבל ושמונים אלף חצב בהר: לבד משרי הנצבים לשלמה אשר על המלאכה שלשת אלפים ושלש מאות הרדים בעם העושים במלאכה" (מלכים א' פרק ב' כט'- ל').

 

ביטחון

"ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים למרכבו ושנים עשר אלף פרשים: וכלכלו הנצבים האלה את המלך שלמה ואת כל הקרב אל שולחן המלך שלמה ואת כל הקרב אל שולחן המלך שלמה איש חשדו לא יעוררו דבר: והשעורים והתבן לסוסים ולרכש יבאו אל המקום אשר יהיה שם איש כמשפטו" (מלכים פרק ה' ו'- ח').

 

השפעה רוחנית בינלאומית

“יבאו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה מאת כל מלכי הארץ אשר שמעו את חכמתו" (מלכים פרק ה'- יד').

 

"ומלכת שבא שמעת את שמע שלמה לשם ה' ותבא לנסותו בחידות: ותבא ירושלימה בחיל כבד מאד גמלים נשאים בשמים וזהב רב מאד ואבן יקרה ותבא אל שלמה ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה: ויגד לה שלמה את כל דבריה לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה: ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה: ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתו ומלבושיהם ומשקיו ועלתו אשר יעלה בית ה' ולא היה בה עוד רוח: ותאמר אל המלך אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי על דבריך ועל חכמתך: ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני והנה לא הגד לי החצי הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי: אשרי אנשיך אשרי עבדיך אלה העומדים לפניך תמיד השומעים את חכמתך"

 

קידוש ה'

"יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתיתך על כסא ישראל באהבת ה' את ישראל לעולם וישמך למלך לעשות משפט וצדקה" (מלכים א' פרק ו' פס' א'- ט')           

 


נספח מס' 3

 

 

ניתוח חטא המרגלים.

 

בעקבות בעל העקדה ממשיכים גם ספרי דרוש, פרשנות וחסידות לפרש, כי המרגלים התקוממו נגד הצורך לקבל עול הגשמתן של תורה ומצוות בחיי הארץ. בספרות החסידית מקובלת הסברה, כי מרגלים התרגלו במדבר ל"לחם שמים" וחשבו ל"ירידה" ממדרגתם, אם ירדו לעולם המציאות להשליט את התורה בחיי המעש והעבודה. הם לא תפסו, כי האדם נשלח לעולם רק לשם מילוי צורך זה, לולא כך ישנם להקדוש ברוך הוא מספיק מלאכים, שרפים ואופנים בשמים, כפי שנאמר בהקדמה  לתשובות הת"ס חיו"ד "פיתוחי חותם" בשם החתם סופר. בעל "שפת אמת" אומר בעניין זה רעיון נפלא. אחרי פרשת המרגלים באות בתורה שלוש פרשיות זו אחר זו. א)מן. ב)באר. ג)ענני כבוד, בשלוש צורות מוחשיות של השלטת תורה בחיים. במקום מן נאמר: וראיתן אותן. מרחיב רעיון זה מרן מליובאוויטש שליט"א בפרשת שלח תשכ"ד. הוא מצטט את "לקוטי תורה", כי מרגלים לא רצו לרדת ממדרגתם השמימית ולעסוק ביישובה של ארץ. כבר בשם מרן הבעש"ט נתפרשה טענתם של מרגלים: "ארץ אוכלת יושביה", כי היושבים בה נהפכים להיות "ארציים". חז"ל אמרו: "חזק הוא ממנו- גם בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם" (סוטה ל"ה). כלומר אין אפשרות שוקעים מעבודות מגושמות. כליו של הקדוש ברוך הוא שוקעים בעבודות אלו מבלי לעלות. ובכך טעו מרגלים טעות גסה. משימתו של האדם היא "עלה נעלה", עליה כפולה, בגשמיות ורוחניות כאחת, והיא נעלה מדרך הפרישות והנזירות. מרגלים מרדו במשימה של ירידה לעולם המעשה. בכל הדורות ישנם כאלה, שמתמרדים נגד הגשמה מציאותית ברוח התורה, ורוצים להיות חכמים בעיניהם יותר מהקדוש ברוך הוא, אשר הטביע טבע אנושי בבשר ודם, לעלות מלמטה למעלה, בכחות עצמיים. נדמה היה להם כי "חזק הוא ממנו", שדעתם והשקפתם הם חזקה היא מחותם שהטביע הקדוש ברוך הוא בבריאה.

 

"ויהס כלב את העם אל משה ויאמר- עלה נעלה". דרך השלטת התורה בחיים אינה דרך של "ירידה" ח"ו, אלא אדרבא דרך של "עליה" היא. "והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות". בדרך זו אין עולים, אלא יורדים ממדרגות. "חזק הוא ממנו"- המכשולים בדרך זו רבים, משנוכל להתגבר עליהם. אולם יהושוע וכלב טענו על המכשולים הללו: "סר צלם". אין כאן אלא "צל" למראית עין ולא מכשולים ממש. משל למה הדבר דומה, אומרים ספרי חסידות בשם הבעש"ט, למלך שיושב מוקף בארמונו במחיצות גבוהות, שאינן אלא מחיצות "דמיוניות". מי שרואה את המחיצות ונבהל אינו זוכה אף פעם להתקרב אל המלך. אך מי שמתחיל ללכת מתוך משיכה נפשית למלך, על אף המחיצות הנראות לעין מתברר לו פתאום, שהנה הוא עומד על יד המלך, וכל המחיצות לא היו צללים בלבד.

 

                                                                           הגות בפרשיות התורה.                                     

                                                                   הרב יהודה נחשוני.

 

 

 


נספח מס' 4

 

 

צורת חיינו בגלות שונה היא בתכלית, השינוי מזו שבעבר, בשבתנו איש תחת גפנו ותחת תאנתו בארץ אבות. חיינו אז לא היו רק חופשיים במשמעותם המדינית אלא גם שלמים ותמימים עם עצמם, אין רפיון ופקפוק ואין קרע בין הצד המוחשי ובין הצד הרוחני שבחיים, חיי חול וחיי קדש שבדת התלכדו לחטיבה אחת יחידה ומיוחדת, אלה ואלה דברי אלוקים חיים, שניהם היו טבעיים לאדם מישראל כי כאלה גם אלה נבעו ממקור נשמת ישראל בריאה ואיתנה, מי שעבד את שדהו להנאתו או שנהנה סתם מן החיים לא פסק עם זה ביחד לעבוד את ה' ותלמיד חכם שהתמכר ללמוד התורה לא פרש מן הצבור והחיים.

 

ואולם מיום שגלינו מארצנו ונתפזרנו לכל רוחות העולם נפגמה התאמה זו בנשמת ישראל, נדלדל מקור חייה וחלתה וזה מתגלה ביחוד לגבי הרגש הדתי. הלה חדל לינוק במישרין ובחיוב מרגש החיים ורק ברגש פחד המות ובמה שיבוא אחריו הכה את שרשיו. פסקה מישראל השמחה השלמה שמקורה בתום ההתאמה שבין הנפש ובין החיים. חשכת הגלות הקדירה כל פנים וכל לב. אף מי שלמרות קושי השעבוד ברכו ה' בכל ויש סיפוק בידו להנות מעולם זה, גם הוא חושש לעשות זה ואם עשה יעשנו לבו מהסס בקרבו וחושב את עצמו לחוטא.

 

עובדה מעציבה זו של התפלגות החיים לשני תחומים, תופעה המייצגת את כל מרירות הגלות, התפלגות זו ששללה מחיינו את כל אופיים הטבעי והלבישה אותם אדרת נזירים וסגפנות זרה כל כך במהותה לרוח ישראל, התפלגות זו רצו חז"ל להביא לפני עינינו בביאורם המוזר לכאורה לפסוק שבאיכה. "ותזנח משלום נפשי"- זה נר של שבת. נר של שבת, כלומר: סמל השמחה והאורה בבית כל אדם מישראל ביום שהוא נהפך מאביון נדכא לבן מלכים. פסקה אורה זו מבתי ישראל ואת מקומה לקחו חשך וקדרות גלותית.

 

                                                                         ("לפרקים", הרב יחיאל יעקב ויינברג)

 


מצב אידיאלי לעומת מצב של גלות

 

 

 

 

 

הילדה הנעימה והאהובה, הבת הנחמדה, שאחרי מחלה ארוכה וממושכת, גם נואשת, אחרי מראה של פנים חיוורים כסיד, שפתים כמראה התכלת, חם בוער כתנור, סימור ופרפור צמרמורת, הנה פקחה עיניה ותפתח שפתיה הסגורות חותם צר, הידים הקטנות מתנועעות בתנועה של חיים, האצבעות הדקות והצחות הולכות אנה ואנה, הן מבקשות את תפקידן. השפתיים נעות, כמעט שבות למראה בשר, וקול כאוב מהן נשמע: "אמא, אמא, הבובה, תני לי הבובה, הבובה החביבה שזה זמן כביר לא ראיתיה", קול ששון וקול שמחה, הכל שמחים, האב והאם, האחים והאחיות, גם הזקן והזקנה שכבר שכחו מרב שנים גם את משחקי הילדות של בניהם. "שושנה הקטנה מבקשת את הבובה, ב"ה אות לטובה. ודאי כבר חלצתה חמה. גם הרופא הקרוא כאהוב הבית והמשפחה לקחת חלק בשמחתה, תחת אשר השתתף בצערה, הנה גם הוא מסכים: "אות לטובה", הקריזיס (=המשבר) עבר בשלום. עתה התקוה משחקת כי תחיה שושנה, תגדל ו... ותהי לגברת בבנות. הבובה אומנם היא השאלה הראשונה, אבל עוד תשאל ותשאל. רוחה וגויתה ילכו הלוך וחזק, תדרוש עוד גם מרפא, גם מרק, גם בשר ולחם, גם שלמה, גם שביסים ושהרונים, גם מורה ועט, גם ספר ועבודה, ועוד, ועוד. למראה דברים כאלה יצהלו הכל. הזקן והזקנה יחגרו גיל. האב והאם עיניהם דולפות דמע ששון. האחים והאחיות הצעירים ימחאו כף וירקדו מטוב לב, וזה לזה ממללים : "שושנה קטנה, היפה והנחמדה, שואלת בובה, האח!".

 

ירושלים האהובה, שושנת עמקים זאת, הבת ציון היקרה, זאת הבת היקרה, חולת מחלת הגלו המרה, הזעומה והממושכה. בניה שכחוה, רבים נואשו מרפיון לב, מתקוה וחיים עבורה. עתה זרם חיים הרעיד ברעד נעים את העצמות המדוכאות והחולות, היא דורשת יופי, אמנות, מלאכת מחשבת. אולי אין הדבר בעתו, יאמרו בעלי חשבון ישנם צרכים קדומים, יותר מוכרחים. כן, אולי ואולי, יש ויש, אבל הדרישה הבאה מלב בניה, מרוחה אשר שפכה עליהם הדרישה בעצמה היא אות חיים, אות תקוה לישועה ונחמה.

 

                                                                  (אגרות הראי"ה, אגרת קנ"ח)



Related Resources can be found under:
» All > Bnei Akiva > Torah VaAvoda