לגבי החינוך יש סיפור נפלא, המשעשע אותי תמיד. הוא נקרא :"בית הספר של החיות". אני אוהב לספרו.

משום שהוא כל-כך דמיוני, ועם זאת כה אמיתי. שנים רבות צחקו אנשים לשמעו, אך איש אינו עושה דבר באותו עניין. הנה הסיפור : יום אחד התכנסו בעלי החיים ביער והחליטו לפתוח בית-ספר. היו שם ארנב, ציפור, סנאי, דג וצלופח. והם יסדו ועדת חינוך. הארנב עמד על-כך שריצה תיכלל בתכנית הלימודים . הציפור על-כך שתעופה תיכלל בתכנית הלימודים. הדג עמד על-כך שטיפוס על עץ ייכלל בתכנית הלימודים. הם ריכזו את כל הנושאים הללו וערכו חוברת עם תכנית הלימודים. אחר-כך הם עמדו על-כך שכל בעלי החיים ישתתפו בכל השיעורים. כתוצאה מכך, אף-על-פי שהארנב קיבל "מעולה" בריצה, היה טיפוס על עץ בעיה של ממש בשבילו : הוא לא חדל ליפול לאחוריו. עד מהרה הפך להיות מעין פגוע מוח, ולא יכול עוד לרוץ. הוא

גילה שבמקום להגיע ל"מעולה" ביצה הוא מקבל רק "מספיק". ומובן שבטיפוס קיבל תמיד "בלתי מספיק". הציפור הצליחה להפליא בתעופה, כשהיה עליה לחפור באדמה, לא עלה הדבר בידה ,היא חזרה ושברה מקורה וכנפיה בלי הרף. עד מהרה השיגה "מספיק" בתעופה, ו "בלתי מספיק" בחפירה, וקשיים עצומים היו לה בטיפוס על עץ. כללו של דבר: נושא נאום הפרידה של הכיתה היה צלופח מפגר שכלית, שעשה כל דבר בצורה בינונית. אבל המחנכים היו מאושרים. משום שהכל השתתפו בכל השיעורים. ואת שיטת החינוך כינו השכלה רחבה לכול. הדבר מצחיק אותנו, אבל זה הדבר שנעשה בשטח. זה הדבר שאתם עשיתם. אנחנו באמת מנסים להשוות את כולם זה לזה. ועד מהרה לומדים שכושר התואמנות הוא גורם מכריע להצלחה בזירת

החינוך.