הרב שלמה זלמן אוירבך (נכתב גם אויערבאך, מכונה הגרש"ז, כ"ג בתמוז ה'תר"ע - כ' באדר א' ה'תשנ"ה; 30 ביולי 1910 - 19 בפברואר 1995), ראש ישיבת קול תורה, היה מחשובי פוסקי ההלכה במאה העשרים.

נולד בירושלים טרם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. אביו היה הרב חיים יהודה ליב אוירבך ראש ישיבת המקובלים שער השמים ומהדמויות הססגוניות של היישוב הישן בירושלים.

הרב אוירבך למד בישיבת עץ חיים, שם היה לתלמידו המובהק של הרב איסר זלמן מלצר, עשה שימוש חכמים אצל הרב שמשון אהרון פולנסקי, וצמח כפוסק חדשני מקיף, בקי בכל החידושים הטכנולוגיים ומקובל על כל פלגי היהדות הדתית האורתודוקסית.

דרך אביו שהיה ממעריציו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הפך ר' שלמה זלמן למעריץ נלהב של הרב קוק ואף קיבל ממנו הסכמה על ספרו הראשון מאורי אש. הרב קוק סידר את הקידושין בחתונתו שהתקיימה ביום שושן פורים. הרב אוירבך אמר על הרב קוק שהיה היחיד בדורו שידע ללמוד את חכמת האגדה וחכמת הקבלה לעומקה של הלכה, וכן שהיה "גדול לא רק בדורו אלא בדורות" וש"מאיזה צד שהיית מסתכל היית רואה את גדולתו, את יחידותו".

היה ידועתו בעדינות הרבה וברגישותו הגדולה כלפי הזולת, ובמאור פניו עם חיוכו המיוחד כלפי כל אחד שפגש בו.

שימש כראש ישיבת קול תורה במשך כ-60 שנה.

בהלווייתו השתתפו כ-350 אלף איש מכל פלגי הציבור הדתי.