רבי חיים יוסף דוד בן יצחק זכריה אזולאי (ה'תקס"ו י"א באדר א') 1724 - 21 במרץ 1807), שנודע גם בשם החיד"א, היה מגדולי הפוסקים, מקובל, שד"ר, וכ"א נולד בירושלים, לאביו ר' רפאל יצחק זכריה אזולאי שהיה נכדו של המקובל הרב אברהם אזולאי שעלה ממרוקו והתיישב בחברון, אמו הייתה אשכנזית, בתו של המקובל ר' יוסף בייאלר שעלה לירושלים עם סיעת ר' יהודה החסיד. הוא היה דור ששי לאנוסי ספרד והתחנך בירושלים אצל גדולי הדור, ובהם ר' חיים אבן עטר (בעל "אור החיים"), ר' שלום שרעבי (הרש"ש),- מי שנחשב לגדול הקבלה אחרי רבנו האר"י, ראש ישיבת המקובלים בית אל בה למד ור' יונה נבון ("נחפה בכסף"). כבר מגיל צעיר בלט בידיעותיו בתלמוד ובקבלה ובהיסטוריה יהודית.

ב-1755 נבחר, במהלך לימודיו, לפעול כשליח של הקהילה היהודית הקטנה בארץ ישראל, ובתפקידו זה סייר רבות באירופה, והותיר רושם רב בכל קהילה יהודית שבה ביקר. על-פי חלק מהרישומים, יצא מארץ ישראל שלוש פעמים (1755, 1770 ו-1781), ובשאר הזמן חי בחברון. מסעותיו הביאוהו למערב אירופה, צפון אפריקה, וגם - על-פי האגדה - אל ליטא, שם פגש את הגאון מווילנה. בכל מקום אליו הגיע, בחן את אוספי הספרות הרבנית שמצא. גם בניו רפאל ישעיה אזולאי ו-רבי אברהם אזולאי שימשו כשד"רים, עבור הערים טבריה וירושלים.

בשנות השבעים של המאה ה-18, השתקע בלִיווֹרְנוֹ (איטליה)משום שהקהילה המקומית בקשה זאת ממנו.הוא הסכים בתנאי שיוכל להקדיש מזמנו לכתיבת חבורין ואכן- שם פורסמו מרבית עבודותיו, ושם גם נפטר. נישא פעמיים במהלך חייו, והיו לו שני בנים, אברהם ורפאל יצחק.

בשנת 1960, ביוזמת הראשון לציון הרב יצחק נסים, הועלו עצמותיו לארץ ישראל, והוא נקבר בהר המנוחות בשם יד החיד"א.

ן מראשוני ההיסטוריונים של הכתיבה היהודית.