הרב צבי יהודה הכהן קוק (ט"ו בניסן ה'תרנ"א - י"ד באדר ה'תשמ"ב; 23 באפריל 1891 - 9 במרץ 1982), רב, ראש ישיבה וממנהיגיה הרוחניים של הציונות הדתית. מכונה גם הרב צבי יהודה או הרצי"ה.

הרב צבי יהודה הכהן קוק נולד בליל הסדר, ט"ו בניסן ה'תרנ"א (1891), כבנם היחיד, לצד שלוש בנות, של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ואשתו ריזא רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת, הרב צבי יהודה רבינוביץ'-תאומים, שעל שמו נקרא. הוא היה הבכור במשפחה זו, אולם קדמה לו אחות נוספת מנשואיו הראשונים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק עם בתו של האדר"ת שנפטרה בגיל צעיר. הוא נולד בעיירה זוימל במחוז קובנא שבליטא, שם כיהן אביו ברבנות, ובשנת התרנ"ו (1896) עברה המשפחה לבויסק שליד ריגה, שם נתמנה אביו לרב העיירה. עם קבלת הראי"ה קוק את המינוי לשמש כרבן של יפו והמושבות עלתה המשפחה לארץ ישראל והגיעה לנמל יפו בכ"ח באייר תרס"ד (13 במאי 1904).
הוא למד גמרא אצל הרב ראובן גוטפריד (ידידיה), חתנו של הרב יואל משה סלומון, וכן אצל ר' משה זיידל ור' בנימין מנשה לוין, אך עיקר תלמודו בא לו מאביו. בשנת התרס"ו (1906) עבר לירושלים כדי ללמוד בישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה, אחת מהישיבות החשובות בארץ ישראל באותה תקופה. על אף גילו הצעיר (כבן 15), נמנה הרב צבי יהודה על בני השיעור הגבוה בישיבה והתקרב לראש הישיבה, הרב זרח אפשטיין. לאחר תקופה לא ארוכה בירושלים שב הרב צבי יהודה ליפו, שם חזר ללמוד אצל אביו.
בשנות יפו הללו, התידד עם הרב יעקב משה חרל"פ ואף סייע לו בעריכת הספר "צבי לצדיק". כמו כן, היה בין יוזמי הקמת ישיבת "שערי תורה" ביפו, בראשותם של אביו והרב זלמן שך. בשנים אלו החל גם בעריכת כתביו של אביו ובהוצאתם לאור, הראשון שבהם - הספר "שבת הארץ" (1910) על שנת השמיטה, בו גם נטל חלק בכתיבה. עם ר' ישראל חבס הוציא בשנת התרע"ג (1913) את הקובץ "התרבות הישראלית".