מלחמת לבנון (שמה הרשמי בישראל הוא מבצע שלום הגליל - של"ג) הייתה מלחמה בין ישראל לסוריה ולארגוני טרור פלסטיניים שפעלו נגד ישראל בשטח לבנון. המלחמה החלה בהפצצות חיל האוויר ב-4 ביוני 1982 שלאחריהן פלשה ישראל ללבנון ב-6 ביוני, והסתיימה כעבור 3 שנים ביוני 1985 כשישראל התייצבה ברצועת ביטחון צרה לאורך הגבול. רק לאחר 18 שנים, במאי 2000, החליטה הממשלה על הסגת כוחות צה"ל לקו הגבול הבינלאומי.

פתיחת המלחמה הוגדרה כפעולה מוגבלת: מבצע שלום הגליל. העילה למבצע הייתה התנקשות בשגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, על ידי מחבלים פלסטינים ב-3 ביוני 1982. את ההתנקשות ביצעו אנשיו של אבו נידאל, שהתנגדו לשלטון הפת"ח באש"ף ונתמכו על ידי עיראק. בתגובה לטענה זו הגיב הרמטכ"ל, רפאל איתן, באמירה המפורסמת: "אבו נידאל, אבו שמידאל. צריך לדפוק את אש"ף!". הממשלה החליטה, חרף הסכם שביתת הנשק של יוני 1981, על הפצצת מתקני אש"ף בלבנון, לאחר שנוכחותו והתבססותו נתפסה כמאיימת, בעיקר אחרי פיגועי הטרור שהוציא בצפון הארץ ובהם ירי של קטיושות על יישובי הצפון. קדם למלחמת לבנון "מבצע ליטני", שבו חדרו כוחות צה"ל לדרום לבנון וניהלו עימותים עם אנשי אש"ף.

מטרות המבצע השתנו במהלכו ומהוות עד היום מקור לעימותים במערכת הפוליטית בישראל. בפקודת המבצע ועל פי ידיעת ראש הממשלה מנחם בגין, הוגבל המבצע לכניסת כוחות צה"ל עד 40 ק"מ צפונה מקו שביתת הנשק עם לבנון, מרחק הגדול מטווח הקטיושות. ברם, צה"ל לא עצר את כוחותיו עד הגיעם לביירות, בירת לבנון, ומטרת המבצע שונתה והייתה גירוש המיליציות של אש"ף מלבנון כולה, דבר שהושג בהצלחה בסופו של דבר, לאחר המצור על ביירות.