הקונגרס הציוני העולמי הוא כינוס פומבי של נציגי היהודים הציוניים ממדינות שונות, המוסד העליון מבחינת חקיקה וקבלת ההחלטות של ההסתדרות הציונית העולמית, מעין "בית מחוקקים" יהודי כלל-עולמי.

צירי הקונגרס הם נציגים נבחרים מהקהילות היהודיות בכל העולם, שנבחרים על יד חברי ההסתדרות הציונית על פי מפתח של מפלגות וארגונים שונים. הקונגרס מקיים דיונים בנושאים העומדים על הפרק, קובע את התקציב והחוקה ובוחר במוסדות התנועה. הוא קובע את חברי ההנהלה הציונית והוועד הפועל הציוני המופקד על ניהול התנועה הציונית.

הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס בשנת 1897 בבאזל ביוזמתו ובהנהגתו של בנימין זאב הרצל, ומאז הוא התכנס מדי שנה-שנתיים באחת ממדינות אירופה ועסק בבעיות שונות שקבעו את דרכה של התנועה הציונית. לאחר הקמת מדינת ישראל פחתה מאוד השפעתו, והוא מתכנס מדי שלוש שנים בירושלים.

הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס ב-29- 31 באוגוסט 1897. הקונגרס כונס בעקבות ההתעוררות הלאומית סביב רעיונותיו של בנימין זאב הרצל בעיקר במזרח אירופה (וזאת משום שבאופן כללי מערב אירופה אפשרה ליהודים להיקלט בתוכה), בעקבות פרסום ספרו מדינת היהודים ועקב כשלון ניסיונותיו לגייס בעלי הון יהודים להגשמת הרעיון הציוני. הקונגרס נועד ליצור תשתית שתרכז את התומכים בתוכניותיו של הרצל ותהווה בסיס להרחבת התנועה הציונית מחובבי ציון לעבר תנועה ציונית-מדינית מאורגנת. בכך הוא הציב את המסד לכל המערכות הפוליטיות של התנועה הציונית.

הקונגרס כונס באולם "בית הקזינו" המפואר שבבאזל בטקס רב רושם, בהשתתפות 197 צירים מ-17 מדינות. את הקונגרס פתח נאום של נשיא הקונגרס, קרפל ליפה מרומניה ומקס נורדאו סקר בהמשך את מצב האומה.

חילוקי דעות התגלו בין אנשי חובבי ציון שדגלו בעליה והתיישבות באופן מיידי בארץ ישראל (מה שהתפתח מאוחר יותר לציונות מעשית) לבין הרצל ואנשיו, אנשי הציונות המדינית, שתמכו קודם בהשגת ערבויות ליהודים בטרם ההתיישבות. כהצעת פשרה, אישר הקונגרס את תוכנית באזל שקבעה כי התנועה הציונית שואפת להקמת בית מולדת ליהודים בארץ ישראל תוך הבטחת ערבות (צ'רטר) של אומות העולם, ונקבעו דרכי פעולה לביצוע התוכנית.

חשיבות רבה הייתה לקונגרס הציוני העולמי הראשון בעשיית תעמולה לתנועה הציונית החדשה בקרב יהודי העולם ובהקמת מוסדות התנועה ובראשם- ההסתדרות הציונית. נוסד בו הוועד הפועל הציוני בן 18 חברים והנהלה בת חמישה חברים בראשותו של הרצל. כמו כן נקבעו זכות בחירת הצירים (בני 18 ומעלה ששילמו מס ברכישת השקל הציוני) והותוותה תשתית התנועה הציונית.