מחקר מרתק נערך במזרח ארה"ב. המחקר הוזמן ע"י משרד התחבורה האמריקאי, אך תוצאותיו עניינו פסיכולוגים וסוציולוגים רבים.

החוקרים שמו להם למטרה לבדוק כיצד ניתן לצמצם את מספר תאונות הדרכים בהן מעורבים הולכי רגל. החוקרים בחרו מספר צמתים "בעייתיים" כדגם מייצג. בקרבת מקום לכל צומת ישבו החוקרים ברכבת וצפו על הצומת. בצומת "שתלו" חוקר אשר התנהג כסתם עובר אורח. בשלב ראשון – ספרו החוקרים במשך מספר שבועות את ממוצע מספר הולכי הרגל החוצים באור אדום בכל יום. בשלב שני- נהג "השתול" לעמוד עם שאר האזרחים ולהמתין לאור ירוק, ברם-ברגע שלא נראו מכוניות באופק החל "השתול" לחצות את הרחוב, באור אדום.

לתדהמתם, גילו החוקרים, שבכל פעם שאחד מהניצבים על המדרכה החל לחצות באור אדום ("השתול") מיד חצו אחריו שאר הממתינים, אף הם באור אדום!  לאחר מספר שבועות נערך סיכום ביניים למחקר. התברר שבכל פעם שמישהו מהמדרכה החל לחצות באור אדום (ה"שתול" או סתם אזרח חסר סבלנות) – אחוז הנותרים אשר חוצים באור אדום מכפיל את עצמו! במילים אחרות – עשרות אנשים ביום, שהגיעו לאותם מעברי חצייה במטרה לעוברם רק באור ירוק, תוך שמירת החוק (ושמירת חייהם) – ברגע שאחד הרשה לעצמו לעבור, מיד נגררו כולם אחריו. איזה "לחץ חברתי" מוזר גרם שיוותרו לפתע על עקרונותיהם.

השלב השלישי במחקר היה המרתק ביותר. בשלב זה החליפו החוקרים בין שני "שתולים" שונים.

הראשון, בחור בשנות העשרים, בעל שערות ארוכות, עגיל באוזן ומכנסי ג'ינס קרועים, 'זרוק' אמיתי. השני, מבוגר בשנות הארבעים, לבש חליפה מהודרת, עניבה מסודרת וזוג נעליים יקרות. איש עסקים מצליח. בכל יום גוונו החוקרים בין ה"שתולים". פעם ה"זרוק" חצה באדום, ופעם "איש העסקים". והנה – מספר עוברי האורח שחצו באור אדום בעקבות איש העסקים היה גבוה ב- 400% ממספר החוצים בעקבות ה"זרוק".

מתברר שהאדם נגרר אחרי אחרים בצורות שאינו מעלה על דעתו. עקרונות יסוד, כגון שמירת החוק או זהירות בדרכים נעלמים בבת אחת ברגע שנפגשת עם גורם משפיע אחר. "מישהו אחר מתנהג כך…" הוא לעיתים קרובות תירוץ טוב גם להתנהגותך שלך. מעניין גם ש"הלחץ החברתי" הסמוי נוצר ע"י אדם זר ברחוב, ולאוו דווקא בתוך חברה מגובשת. מעניין היה לבדוק, באילו עוד תחומים אנו לפעמים פועלים אחרת מאמונותינו ומערכינו רק בגלל שמישהו אחר עושה כך…

                                                –