World Bnei Akiva MovementCenter for Religious Affairs in the Diaspora
The Online Hadracha Center
מרכז ההדרכה המקוון

Yom Hazikaron Ceremony 4 - טקס יום הזכרון 4

פרטי הקובץ :

סוג פעולה : הצגה בשפה: עברית

גילאים 0 - 0

גודל קבוצה 0 - 0

משך הפעולה : 60 דקות

פרטים נוספים...

הורדה

Tekes_Yom_HaZikaron_04.doc (70 KB)

 
הערות ותגובות

סטטיסטיקות:
נצפה: 10105
הורד: 4432

Rated 41 times
Add this file to your personal library.

האם הורדתם פעולה זו ויש לכם במה לשתף אחרים?
זה המקום!



תוכן הפעולה

טקס יום הזיכרון

* שקופית יזכור

I am honored to welcome you to this Yom Hazicron memorial evening in memory of the soldiers who died in Israel’s wars and terrorist activities. I would like to ask Mr. __________ to read a letter to the families of the fallen men and women from Israel’s Defence minister of 2003.

קני

אגרת שר הביטחון, שאול מופז, למשפחות השכולות. ערב יום הזיכרון תשס"ג

Year to year, as the flag of independence is unfurled atop the pole, the nation of Israel is as one with a sacred tremor in memory of its fallen. On the day of remembrance of those who gave their utmost to defend the nation, all will come to sense the emotional quiet, all conflicts will cease and the daily routines will stop as Am Yisrael is enrobed in great sadness.

Amidst the military cemeteries, flowers will be placed on those graves of stone, and the families will be united with their loved ones. Yet, each and every day, for these bereft families, it is a day of remembrance -and the nights overflow with sadness and tears. The pain, though it may be not as searing with the passage of time-in truth, there is no true healing. There on the wall, are the pictures and on the hearts, shreds of memory are etched in endless pain.

Should we somehow wish to find words of consolation, they are not adequately formed. We can but extend our arms with the warmth of an embrace.

Their beloved have fallen on the battlefields as they carried out the duties of Tzahal, in service to the nation and the state. On their young shoulders, the very security of Israel rested and through their brave sacrifice, they have established for us all a wall of strength.

With all our might, we shall strive to end the wars and make true security with authentic peace, a reality.

We shall treasure with abiding love, with painful gratitude, for eternity the memories of these fallen heroes.

From them, we shall draw inspiration with determination in our struggle for peace, and the symbol of their paths shall be for us an eternal guiding light.


כמדי שנה בשנה, בטרם יונף נס העצמאות אל ראש התורן, יתייחד עם ישראל בחרדת קודש עם זכר נופליו. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ידעך השאון, תשקוט המחלוקת והאומה כולה תעצור את שגרת יומה ותתעטף תוגה. בבתי העלמין הצבאיים יונחו פרחים על מצבות האבן, ומשפחת השכול תתכנס להתייחד עם יקיריה.

עבור בני המשפחות השכולות כל יום הוא יום זיכרון והלילות שטופי צער ודמע. הכאב, אף אם יקהה עם השנים, אין מרפא לו ולא יפוג. על קיר הבית תמונה ובלב חקוקים קרעי זיכרונות ומועקת געגועים שאין להם קץ.

גם אם נבקש למצוא דברי נחמה, נעתקות המילים. נושיט להם אפוא יד אחים מאמצת ומחזקת. יקיריכם נפלו במערכה ובמילוי תפקידם בצה"ל, בשרות העם והמדינה. על כתפיהם הצעירות הם נשאו את בטחון ישראל ובהקרבתם ועוז רוחם הם הציבו לנו חומה נאמנה.

בכל מאודינו נשאף לכלות את המלחמה מן הארץ ולהשכין בה בטחון ושלום אמת. אך לעד ננצור את זכר הנופלים באהבה, ביקר ובהכרת תודה עמוקה וכואבת. נשאב מהם השראה וכוח לעמוד איתנים ונחושים במאבק לשלום,ומופת דרכם יהיה לנו לאש תמיד.

*שקופית שדה כלניות

ליאורה היובנר

"פרח מוגן"- הלנה

ילדה קטנה מחזיקה פרחים עולה לבמה:

רציתי לקטוף פרח קטן, אך אמא אמרה: זה אסור, הוא מוגן.

ובכל העולם יש חוקים שאסור לקטוף פרחים מוגנים

אולי אני סתם ילדה קטנה  שלא יודעת ולא מבינה

אבל לי זה נראה קצת מוזר,

שפרח אסור וחיילים- מותר.

I wanted to pluck a small flower,

But mother said: “Don’t, it’s not allowed, it’s protected”

And there are laws in all four corners of the globe that forbid picking of protected flowers.

Maybe I am too little and still don’t understand.

But to me it seems odd,

Flowers are protected

While plucking soldiers is allowed.

*שקופית אובדן+ בזמן הקראת הקטע רמי מנגן מנגינה עזובה בפסנתר

ריבה

ילד מת תמיד נשאר ילד –רעיה הרניק

A dead child forever remains a child,

even if he was an adult.

He goes back and fades through the spyglass of time,

slowly fading away…

You page through the album

from end to start

There he was a man, a soldier.

Now in the last picture

He stays forever a week old baby

covered with his blanket cradled with the light of love.

And always to remain a memory of an embryo.

Something never ending.

And it will never end…

 

ילד מת תמיד נשאר ילד

גם אם היה מבוגר.

הוא הולך ונסוג אחור במשקפת הזמן

הולך ואוזל...

אתה מדפדף באלבום

מהסוף לכיוון ההתחלה

שם היה גבר, חיל

ועכשיו בתמונה אחרונה

הוא נשאר לעד תינוק בן שבוע

מכוסה שמיכה ואור של אהבה.

וכך יישאר תמיד זיכרון

 של עובר. משהו לא נגמר

ולא יגמר עוד לעולם.

* שקופית חיילת זועקת

שרי 

החיילים הצעירים שמתו- חיים חפר

The young soldiers who died will not speak and will hear them nonetheless.

The voice is strong and piercing and it speaks to me and to you – to all.

And it calls out the pain of wounds inflicted and the darkness of the senses – and the nothingness of blood.

And it calls out the books that will go unread and the movies that will go unseen and the love that will never be known.

And it calls out the brothers and sons and wife and his mother to whom none will return.

And the smell and the color and the taste that will never be tasted.

And it is the voice that simply answers the questions.

And it is the voice that knows better than we how to understand homeland, eretz, and nation.

The soldiers have given us this with their dying breath.

* שקופית  חייל מצדיע

The young soldiers who died will not speak and will hear them nonetheless.

And we who stand facing their names and bidding farewell to their dust must swear that there is truth in the testament they leave us

And that we will live life as they have commanded us to do by their deaths.

For the sake of these dead, for the sake of these who live.

For the sake of the beautiful dreams that have chased away the nightmares.

For the sake of future days that are clearer, more wondrous, and more pure.

החיילים הצעירים שמתו- עיברית

החיילים הצעירים שמתו לא ידברו ובכל זאת ישמע קולם.

הקול הוא חזק וקשה והוא פונה אלי ואליך – אל כולם.

והוא זועק את פצעי מכאוביו ואת ערפל החושים – ואת אפס הדם.

והוא זועק את הספרים של יקרא, את הספרים של יראה ואת האהבה שלא ידע עוד לעולם.

והוא זועק את אחיו ואת בניו ואת אשתו ואת אמו שלא ישוב להיות עמם.

ואת הריח ההוא ואת הצבע ההוא שלא טעם.

והוא הקול העונה את התשובות לדברים כפשוטם

והוא הקול היודע יותר טוב מאתנו מה זאת מולדת וארץ ועם.

אשר החיילים נתנו לנו לעת סוף בהימוג נשימתם.

החיילים הצעירים שמתו לא ידברו ובכל זאת ישמע קולם

ואנחנו העומדים מול שמותיהם ואומרים שלום לעפרם

מוכרחים להישבע כי יש אמת בצוואתם

וכי נחיה את החיים כאשר ציווינו לחיות במותם.

למען המתים האלה, למען אלה החיים

למען החלומות היפים שיגרשו את החלומות הרעים.

למען ימי המחר הבאים צלולים ומופלאים ונקיים.   

*שקופית התמודדות

 רב קרמר

זה לא נכון שהחיים נמשכים / יאיר לפיד

Life continues, they always say that, but it is never true.

When you lose someone, your life, the way you knew it, can never be the same. Your family is still yours but different now. Your parents are different. The way you sit around the table, your memories of the trip to Greece, with the photo album of all the hilarious pictures taken, which has changed into a memorial document.

I really don't think that life continues. People repeat you the same simple questions such as "how are you"? and you know they actually mean either "we know" or "we're here for you". Every time you're sad, they all stop by to cheer you up and you don't know how to tell them you definitely don't need a support –group but you just want to hide under your blanket for an hour.

Who can possibly think that life continues…? even you can never be the same .You are the one who has lost a relative .You are the one who watches alone the old TV shows you once watched together.

You're the one that when they been laugh, say you have managed to get over it. When you're busy, they say you are really o.k.and if you leave home for more than two weeks, they say, you probably ran away.

It's not true that life continues, even your past is being edited. Every time you tell them how you took the bus together on some trip, you find yourself debating whether to mention him as "my brother" or, "my late brother" . Sometimes you just leave him out of the story because you don't want any embarrassing moments.

At times, when you meet someone who has been out of the country for a long time and you are asked how your brother is feeling and you answer "he's not feeling anymore", it is you who must comfort the shocked questioner and say that "life continues". but it doesn't..

It is not true that life continues, it stops and then re-starts, differently. 

זה לא נכון שהחיים נמשכים - עברית

זה לא נכון שהחיים נמשכים. תמיד אומרים את המשפט הזה והוא אף פעם לא נכון.
כשמת לך מישהו, החיים שלך, כמו שהכרת אותם, הסתיימו. המשפחה שלך עדיין שלך, אבל היא אחרת. ההורים שלך אחרים, הסדר שבו אתם יושבים סביב השולחן, הדרך שבה אתם זוכרים את הטיול ליוון, עם האלבום של התמונות המצחיקות שהפך לאלבום זיכרון.

זה לא נכון שהחיים נמשכים. אנשים שואלים אותך שאלה פשוטה כמו "מה שלומך?", ואתה יודע שהם מתכוונים לומר "אנחנו יודעים" או "אנחנו כאן בשבילך". בכל פעם שאתה עצוב כולם קופצים כדי לעודד אותך, ואין לך איך לומר להם שאתה לא רוצה קבוצת תמיכה, אלא להיות שעה בשקט מתחת לשמיכה.

זה לא נכון שהחיים נמשכים. אפילו אתה לא ממשיך להיות כמו שהיית. אתה ההוא שמתו לו. אתה ההוא שרואה בטלוויזיה את "הטוב הרע והמכוער" וזוכר רק עם מי ראית אותו בפעם הראשונה, אז בקולנוע אסתר הישן שכבר נהרס בינתיים. אתה ההוא שאם אתה צוחק, אומרים שהתגברת. אם אתה עסוק, אומרים שהתגברת. אם אתה נוסע ליותר משבועיים אומרים שברחת.

 זה לא נכון שהחיים נמשכים. אפילו העבר שלך עובר עריכה, בכל פעם שאתה מספר איך לקחתם אוטובוס לבלומפילד לראות את הדרבי, אתה מתלבט אם לקרוא לו אחי, או אחי המנוח, או אחי זכרונו לברכה. לפעמים אתה פשוט מוציא אותו מהסיפור, כדי למנוע מכולם מבוכה. פה ושם פוגשים מישהושלא היה בארץ הרבה זמן, והוא שואל מה שלומו, ואתה אומר לו ששלומו כבר לא איתנו, ובסוף כמובן אתה צריך להרגיע אותו, אז אתה אומר לו שהחיים נמשכים. אבל הם לא.

זה לא נכון שהחיים נמשכים. הם נפסקים, ומתחילים מחדש. אחרת.

יוסי

אחי היה גיבור- ד"ר אליין חוטר

*שקופית מתוך הספר


My brother was as strong as an angel. His name was Gabriel…

* שקופית מתוך הספר

And suddenly on Saturday morning there was a knock on the door. They told us that Gabriel had been murdered in a terrorist attack. I started laughing, I thought it was a joke! Gabriel was so strong – how could anyone hurt him? Yes. I thought it could only be a joke. But it wasn’t. We went to the funeral.   

* שקופית מתוך הספר

It was still sad at home. Mom cried a lot. I don’t remember ever my mom cry, but now she cries a lot. I said to my Mom: ”Every time I see you crying I’ll give you a kiss, and then you have to stop crying right away.” And that’s what I did. I know that whenever I give my mom a kiss, she’ll think how lucky she is to have a cute kid like me, and she’ll stop crying.  

*שקופית מתוך הספר

Now we smile and laugh more at home, especially when the whole family gets together and my nephews and nieces come over. I got two new nieces in one year. There is no other uncle in my kindergarten – only me!

Everyone play around with them and we sing and dance just like before, well, nearly.

*שקופית של גבורה

דניאל

Pathways to Valor -- Yitzchak Sadeh

Heroism is not the pinnacle of achievement.  It is a pathway towards a goal, a path that allows for no shortcuts.  Like all paths, it has its branches, and sometimes those branches lead downwards.  The way of valor is ultimately a process of purification.  The true path always leads in one direction: to the top of the mountain.  We try to find the path to heroism for ourselves, despite the risk falling off course, of falling into the abyss.

Let us note that the essence of heroism is not bravery, but rather a readiness to sacrifice oneself.   Heroism can even manifest itself in the coward, so long as he is willing to make such a sacrifice.  Indeed, true valor reveals itself in the how we live our lives each day.  We normally associate the term “heroism” with those in the military, for understandable reasons: is not a prerequisite for the soldier the willingness to offer the ultimate sacrifice?

This, however, is far from the only pathway to the pinnacle of valor.  It may be a pathway that we idealize, but recall that there are thousands of trails to the top of the mountain.

Heroism takes precedent over all moral values in that the sacrifice that it demands is not a cruel or selfish one, but is rather the ultimate form of giving.  At its core, heroism in the love of the other.

"שבילי הגבורה" – יצחק שדה (מייסד הפלמ"ח)
הגבורה אינה פסגה. היא דרך העפלה, דרך שאין בה קפיצות. גם בה, ככל דרך יש הסתעפויות עיתים ההסתעפות מוליכה למטה. דרך הגבורה הצרופה. היא זו המוליכה כל הזמן בכיוון אחד - אל ראש ההר. ננסה אפוא, להאיר לעצמנו את הדרך, כי יש בה סכנת ירידה וטעויות.

נקדים ונאמר: היסוד שבגבורה אינו האומץ, אלא הנכונות להקרבה עצמית. לאומץ שבגבורה יכול להגיע גם האיש המפחד, אם חזקה בו נכונות ההקרבה. הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום. אנו רגילים לייחס את מושג הגבורה לצבאיות מסיבה מובנת: מהלוחם נדרשת הסכמה למפרע להקרבה מקסימלית, לקרבן חיים. אך אין זו הדרך היחידה. אפשר זו דרך המלך של
הגבורה. אולם למעלה מוליכים אלפי שבילים. הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית, הגבורה שהיא הקרבה, אינה אכזרית ביסודה היא אינה המתאכזרת, זו היא הצורה הנעלה ביותר של השרות. ביסודה היא אהבת הזולת.

* סרטון פנים ושמות של חיילים

בביצוע: אלישע קרמר וג'ניפר אפפל

מי ידע שכך יהיה

עוזי חיטמן

מילים: עוזי חיטמן
לחן: עוזי חיטמן

זה לא חלום
עוד יבוא היום
יום לו חיכינו אלפיים שנה
המלחמה האחרונה

עוזבים את הבית עוזבים את החברים
לובשים מדי זית והולכים לימים אחרים

מי ידע שכך יהיה
שבכמה לילות ללא אמא
תהפוך מנער ותהיה
לבחור מסתער קדימה

מי ידע שכך יהיה
שבכמה לילות ללא אמא
תהפוך מנער ותהיה
לבחור מסתער קדימה

זה לא חלום
עוד יבוא היום
יום לו חיכינו אלפיים שנה
המלחמה האחרונה

ימים ללא בית
ימים ללא חברים
לא דשא רק שית
גבעות עמקים והרים

מי ידע שכך יהיה
שבכמה לילות ללא אמא
תקבל עליך תואר שכזה
שתצעק אחרי וקדימה 

זה לא חלום
עוד יבוא היום יום לו חיכינו אלפיים שנה
המלחמה האחרונה
חוזרים אל הבית
חוזרים אל החברים
פושטים מדי זית
והולכים לימים אחרים


מי ייתן וכך יהיה
שבכמה לילות ללא בית
נלך לימים אחרים ונראה
יונה עם עלה של זית

 

ריקי

יש רק טיפה אחת של תנחומים: חייהם ומותם לא היו לשווא – וכל עוד עם ישראל יחיה, ישא באהבה את זכרם הנערץ בליבו.

(מתוך דברי דוד בן גוריון ערב יום הזיכרון)

*שקופית מהטקס של שנה שעברה

I am honored to call on Rabbi Lookstein to say the the אל מלא רחמים    prayer.

רב לוקשטיין

אל מלא רחמים

הקרנת הסרט dark night

 לאחריו שיחה עם אלי אליפנט

Please stand for the singing of Hatkvah

*שקופית של דגל מתנופף

התקווה

מצגת עם מילות השיר ותמונות

שיר: עטוף בטלית  Wrapped in a Tallit

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


הערות כלליות

The ceremony is written in Hebrew and English

כל הקטעים בטקס מופיעים בעברית ואנגלית



פעולות דומות ניתן למצוא גם בקטגוריות הבאות:
» הכל > חגים ומועדים > יום הזכרון
תגובות הגולשים: