World Bnei Akiva MovementCenter for Religious Affairs in the Diaspora
The Online Hadracha Center
מרכז ההדרכה המקוון

And What Have You Done For Torah Ve'avodah? - ומה אתה עשית בשביל תורה ועבודה?

פרטי הקובץ :

סוג פעולה : פעולה בשפה: עברית

גילאים 10 - 15

גודל קבוצה 10 - 50

משך הפעולה : 45 דקות

פרטים נוספים...

 
הערות ותגובות

סטטיסטיקות:
נצפה: 12877
הורד: 1008

Rated 76 times
Add this file to your personal library.

האם הורדתם פעולה זו ויש לכם במה לשתף אחרים?
זה המקום!



מטרת הפעולה

רקע:

ערכי העשייה שמשתנים מעת לעת בעטיין של התמורות שחלות במרוצת הדורות, מותירים אותנו, נוער שמנסה להגשים ולתרום לבניין העם והארץ, מבולבל חסר מעש ותוהה, האם עדין ישנו קשר בין הרעיונות שמייצגת הסיסמא תורה ועבודה ובין דרכה המעשית. למה, אם כן, הפער קיים? האם אפשר אחרת?  

 

מטרות הפעולה:

1.        לאבחן את מצבו של הנוער בבנ"ע, האם הוא מגשים בחייו את מטרת תו"ע?

2.        להבין שאנחנו, כיחיד וכשבט, יכולים לתרום להגשמת ערכי תו"ע.


עזרים נדרשים

אמצעים:

1.       צילום דף של יומן ריק.

2.       פלסטלינה לכל חניך.

3.       השיר "שיעור חשבון" - נספח מס' 1.

4.       המכתב של רווית - נספח מס' 2.

5.       דפים, עטים ומעטפות.


תוכן הפעולה

מהלך הפעולה:

 

שלב א':

בשבילי "תורה ועבודה זה

 

] כל חניך יעצב דגם מפלסטלינה של "תורה ועבודה" (תורה בצבע אחד, עבודה צבע שני),     

   ויסביר אח"כ את יצירתו.

] החניכים ימלאו דף יומן של פעולותיהם במשך היום. אפשר לתת לכל אחד עיגול שמחולק    ל- 

   24 חלקים, וכל פעילות של חניך תוגדר בשעות.

] כל חניך ימיין את פעולותיו במשך היום (מתוך דף היומן), כמה זמן ביום הוא "תורה" 

   וכמה "עבודה" (חול)? האם הוא איש תורה רק שעה ורבע ביום (זמן תפילות + ברכות)?

 

הערה:

אפשר להיעזר בשיר "שיעור חשבון" (נספח מס' 1) כדי לברר מהם יחסי הגומלין בחיים שלנו בין תורה על כל רבדיה ובין עבודה לסוגיה.

למה אנו נדרשים יותר, לחיי תורה, משמע, לימוד תורה? או לחיים של עבודת כפיים וחול?

האם אנו בכלל מבינים מה זה לחיות חיי תו"ע?

 

שלב ב':

ומה נשאר לנו מכל זה?

 

נקריא את המכתב של רווית (נספח מס' 2).

 

שאלות לדיון:

sמה מפריע לרווית?

sמה נשאר היום מהתורה ומהערכים? מה נשאר מהמרד, מהחלוציות, מהגאווה ומהעשייה?

sתורה ועבודה שאיפת בנ"ע האם זאת רק שאיפה? איך אנחנו באמת ביום-יום?

sאיזה מטרות שהוצבו אמנם הושגו? מה אנו מגשימים כראוי בחיים שלנו, כפרטים וכשבט?

 

 רצוי לבסס את טענותיך בדיון על סמך מקרים שאירעו בסניף בכלל ובשבט בפרט.

 

שלב ג':

המכתב

 

]  כל חניך יקבל דף, עט ומעטפה וירשום מה הוא רוצה לעשות בשנה הזאת, מהיום, כדי להגשים

    את המטרות, מה הוא רוצה שהשבט יעשה ומה הוא רוצה להיות בעוד

    כמה שנים 

    ובכלל, מה הוא עושה בשביל זה היום.

    המדריך ייקח מהחניכים את המכתבים ויחלק להם אותם בעוד שנה

 

סיכום

על כל אדם מוטלות בו בעת שתי משימות שמסתכמות בפסוק "לתקן עולם במלכות שדי", לתקן עולם גם ברמה הפרטית וגם ברמה הציבורית. וכל זאת עפ"י דרכי התורה.

ברמה הפרטית, לשאוף להיות טוב יותר בכל תחומי החיים בן אדם

למקום, בן אדם לחברו, להיות מוסרי, ובכל התנהגות שמשפיעה על הסביבה ועל הכלל כולו.

וברמה הציבורית, עם השבט ככלי מצוין, לחשוב מה אפשר לעשות, כל גיל ויכולותיו, כי החינוך לזה מתחיל מגיל צעיר, בשביל לבנות חברה שמגשימה את האידיאל של תורה ועבודה.

ברור שהאידיאל הכי נשגב בעם ישראל הוא, שכל אחד יוכל לעסוק בלימוד התורה בלי טרדות פרנסה וכיוצ', כמו דור המדבר. אך הדור הזה התקשה לקבל את החיים החדשים בארץ, כי היה רגיל לחיי האידיאל, שהעבודה נעשית בדרך נסית, הם לא דאגו במדבר לכלכלה ולביטחון (מן, עמוד האש), בעוד שהחיים בארץ חייבו אותם לחיות גם חיי עבודה, כמובן, עבודה הנגזרת מחיי תורה, לעבוד עבודת אדמה, לפתח את הסביבה ואת התעשיה ולחנך דורות לחיי תורה ועבודה.

ואלה החיים שאנו נדרשים היום לחיות בארץ, להגשים תורה גם בדרכי עבודה, וכל אחד צריך לשאוף בכל התחומים לטוב ביותר, להצליח גם ללמוד תורה וגם לעבוד, ותמיד תמיד להיות איש מוסרי וערכי שמעורה בחיי העם ועוזר לזולת. ברור שאדם אחד לא יכול להגשים בכל התחומים, ובכל זאת, יש מי שמצליח לשלב, והוא לומד תורה ברוב שעות היום ועובד בזמן הנותר (ויש הרבה כאלה, וחייהם טובים כל צורכם), אך יש מי שעובד אדמה (כן, גם היום זה מקצוע) ויש מי שעוסק בהיי-טק ותורם לפיתוח התעשייה בארץ, ויש מי ש"רק" לומד תורה ומעמיד תלמידים הרבה, וכך כל אחד תורם לבניין חברה של "תורה ועבודה".    

ואלה הם בעצם מטרות התנועה: "חינוך דור נאמן לעמו, לתורתו ולארצו, החי על עבודתו ברוח התורה, ולחנך להגשמה אישית של רעיון 'תורה ועבודה' ולחתור להקים בארץ חברה של 'תורה ועבודה'. 

 

 

נספח מס' 1

 

 

 

שיעור חשבון

אני מאה אחוז מגניב, גזעי וחברמן                50% להתפלל 50% לדבר בתפילה,

מאה אחוז חניך בנ"ע מסור ונאמן                50% לצאת לבלות 50% לדבר על הגשמה,

100% בנ"ע שרוף זה בהגדרה -               50% לקנות בחנות 50% לתת תרומה

50% עבודה 50% תורה                           50% לצאת לסרט 50% לצאת להפגנה,

כלומר בשפה פשוטה של הנמצא בשטח        50% לכפור 50% להתחזק באמונה,

זה מאה אחוז מהזמן להיות במין מתח            50% לקיים מצוות 50% לחפף,

50% להפריע בפעולה 50% להקשיב,                50% להתנדב 50% לכייף

50% לשאול 50% להשיב,                           בקיצור: "פיפטי פיפטי"

50% מהזמן לראות טלויזיה, 50% ללמוד גמרא      תאמרו אולי "חפיפניק מצוי" לא פה ולא שם,

50% אנגלית ומתמטיקה 50% גמרא,                אבל אם תחברו את זה עם זה אני מאה אחוז!

50% להבריז 50% להגיע לפעולה                   חניך בנ"ע מושלם!     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


נספח מס' 2

המכתב של רווית

 

לרבי עקיבא, שלום וברכה.

 

אני יודעת שבטח לא ציפית למכתב כזה, אבל אני ממש צריכה לספר לך על מחשבות שנורא מטרידות אותי בזמן האחרון. אתמול בערב ממש ריחפתי ולא יכולתי להכין שיעורים.

קוראים לי רווית, ואני חניכה בשבט מעפילים בבני-עקיבא. עכשיו חודש תנועה ומרב המדריכה סיפרה לנו בשבת, שאנחנו נקראים על שמך!

חשבתי לעצמי, אם רק היית יודע אז, שבעוד איזה אלפיים שנה תהיה תנועת נוער דתית יהודית בא"י, במדינה יהודית, שתיקרא על שמך, היית מאושר אז הרבה יותר.

אז החלטתי לכתוב לך, אני לא יודעת, אני לא רוצה לקלקל לך, אבל אני לא יודעת אם היית רוצה שניקרא על שמך. זאת אומרת, תראה, הסניף שלנו באמת גזעי, ואני מתה על השבט שלי, חוץ מכמה בנים. גם מרב, היא משקיעה ממש, וסיפרה לנו עליך המון דברים שאני בכלל לא ידעתי. באמת.

אבל שתדע, חשבתי הרבה לפני שהחלטתי לכתוב לך.

אמא קיימה סוף סוף את ההבטחה שלה, ולקחה אותי אתמול לקנות עגילים חדשים. הסתובבנו איזה שלוש שעות, וחיפשנו משהו יפה ומקורי ואז נזכרתי, שכשאתה הבטחת לאישתך תכשיט, הבטחת לה משהו יפה, אבל לא סתם יפה, עם חריטה של ירושלים, בשביל שתזכור כל הזמן את עיר הקודש. ואני, איפה אני, סתם חיפשתי עגילים, לא שום דבר עם רעיון, סתם כזה. וזה לא רק אני, אתה מבין, זה כל החברות שלי, אני חושבת, אף אחת לא מעניין אותה ירושלים עד כדי כך.

ואני מסתכלת על מה שכולם לובשים היום נייק וריבוק, טון סירטון, בקארדי, ליווייס ושלא תחשוב שזו אופנה שלנו, זה הכל בא מאמריקה ואירופה. אתה שנלחמת כל כך נגד ההשפעות הרומיות על היהודים, לא יודעת אם היית מבסוט לראות היום את הסניף. בטח גם השם שלי נשמע לך רומאי לגמרי.

ובכלל, אני חושבת שהמלחמה שלך ברומאים היית מלחמה של עקרונות. לא היית מוכן שיבואו ויגידו לנו שאסור ללמוד תורה, ואסור לעשות ברית מילה וכל זה. אפילו אפשר לומר, נהרגת על זה, הבנת שאנחנו עם מיוחד בזכות התורה המיוחדת שלו, ואם יקחו לנו אותה, כבר לא יהיה לנו קיום יותר.

ואתה יודע, ר' עקיבא, לא נעים לי להגיד, איפה אנחנו ואיפה עקרונות. תיכנס לסניף ותשאל סתם חניך, על איזה עקרונות הוא נלחם היום, תשאל אותו כמה אכפת לו מהעולים החדשים השכנים שלו, ומה הוא עשה למענם. תשאל, תשאל אותו אם חוץ מסופגניה בחנוכה, הוא בכלל ראה אותם.

מרב סיפרה לנו על הוויכוחים שלך עם טורנוסרופוס הרשע. באיזה אומץ דיברת איתו, איך יכולת? תשים חניך מול יהודי חילוני, לא רומאי, ונראה אותו מתווכח. ולא חניך ממעפילים, חניך מחבריא ב', מהגדולים האלה, שבאים פעם בשבועיים מהישיבה ועושים רק דאווינים.

את הסיפור איך שעזבת את הבית והלכת ללמוד תורה דווקא הכרתי. איך שהקהלת קהילות ברבים כדי ללמד תורה וידעת שזה נגד החוק הרומאי, אני משתגעת איך יכולת.

אתה יודע, רבי עקיבא, לפני חודש ניסתה פזית הקומונרית לארגן שיעור בפרשת שבוע רבע שעה לפני המפקד, איך שפזית התרוצצה בין השבטים להודיע לכולם, ולהזכיר עוד פעם, וארגנה מי שיעביר את זה כל שבת. אתה יודע איך עשו צחוק מכל זה? בפעם הראשונה זה הצליח, אחרי שעשר דקות לקח לכולם להתיישב, והשיעור התקצר בשתי דקות. בפעם השנייה היה בכלל בלאגן, למרות שהגיעו חצי מהפעם הקודמת, ובפעם השלישית בכלל לא באו. ותראה לי, תראה לי חניך שיושב ולומד תורה לשמה, לא מקהיל קהילות ברבים, סתם יושב ולומד לעצמו. ואם אני אתחיל לדבר על "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה..." לא, עזוב, אני לא אגמור. רק אם אתה באמת היית יכול לקפוץ לבקר אצלנו בסניף. רק לעבור ליד הברזלים שמול הסניף, ולשמוע מזה רכילויות, מזה לכלוך. אבל כבר מספיק קלקלתי לך בטח.

זה לא הכל, רבי עקיבא, אבל אני מרגישה שסתם עשיתי תמונה שחורה. זה לא ככה, באמת הסניף גזעי, ממש על הכיפאק, אבל לא הכל חלק. רם, המדריך של ניצנים, אמר לנו בצחוק, שהחרדים אומרים שאנחנו נקראים "בני עקיבא" ולא "בני רבי עקיבא", כי אנחנו בעצם נקראים על שם עקיבא האיש עד גיל 40, לפני שחזר בתשובה, אני לא צחקתי. ושתדע לך, רבי עקיבא, שהיום ממש חסר לנו מנהיג כמוך.

                                                                                                            רווית



תגובות הגולשים: