World Bnei Akiva MovementCenter for Religious Affairs in the Diaspora
The Online Hadracha Center
מרכז ההדרכה המקוון

Shabbat On Modesty - שבת בנושא צניעות

פרטי הקובץ :

סוג פעולה : פעולה בשפה: עברית

גילאים 11 - 17

גודל קבוצה 10 - 35

משך הפעולה : 90 דקות

פרטים נוספים...

הורדה

shabbat on modesty.doc (122 KB)

קבצים נוספים:
%>
קובץ סוג פעולה שפה
who are you.doc (0.02 mb) משחק עברית
הערות ותגובות

סטטיסטיקות:
נצפה: 18048
הורד: 3148

Rated 73 times
Add this file to your personal library.

האם הורדתם פעולה זו ויש לכם במה לשתף אחרים?
זה המקום!



מטרת הפעולה

 1. להגדיר מהי צניעות ולהבין כי צניעות היא:

 

*כאשר העולם הפנימי והחיצוני תואמים אחד לשני.

*שהחיצוניות מבטאת את העולם הפנימי של האדם

2. לגרום לתלמידה להבין כי לכל אדם יש ביטוי משלו לצניעות- הצניעות כאורח חיים.

3. להגיע למסקנה שהחיצוניות היא ביטוי לעולמו הפנימי של האדם- החצנה מול הפנמה.

 

 

 

 


תוכן הפעולה

שבת בנושא : צניעות

 

 

 

יחידה ראשונה: צניעות -  מהי?!

 

מטרה:

 

 1. להגדיר מהי צניעות ולהבין כי צניעות היא:

 

*כאשר העולם הפנימי והחיצוני תואמים אחד לשני.

*שהחיצוניות מבטאת את העולם הפנימי של האדם

 

יחידה שנייה: "הצנע לכת"-צניעות בהתנהגות.

 

מטרות:

 

2. לגרום לתלמידה להבין כי לכל אדם יש ביטוי משלו לצניעות- הצניעות כאורח חיים.

3. להגיע למסקנה שהחיצוניות היא ביטוי לעולמו הפנימי של האדם- החצנה מול הפנמה.

 

 

יחידה שלישית: "חיים ומוות ביד הלשון"

 

מטרות:

 

1.      התלמיד יבין כי בכוחו נשק חזק: הלשון, וכי עליו להשתמש בה בזהירות רבה מחשש לפגיעה בזולתו ובעיקר בעצמו.

2.      התלמיד יבין כי התנהגותו החיצונית משקפת את עולמו הפנימי, הן בתוכן והן בסגנון.

3.      התלמיד יבין שמיעוט דברים והקשבה היא הדרך הנכונה והטובה לאדם.

יחידה ראשונה: צניעות -  מהי?!

 

 

מטרה:

 

להגדיר מהי צניעות ולהבין כי צניעות היא:

 

*כאשר העולם הפנימי והחיצוני תואמים אחד לשני.

*שהחיצוניות מבטאת את העולם הפנימי של האדם.

 

שלבים:

1.      הגדרת המושג צניעות.

2.      פרסומות -  פנים וחוץ.

3.      חטא העגל מי במרכז אני או הקב"ה.

4.      סיכום הרב ליכטנשטיין.

 

אמצעים:

1.      היגדי צניעות.

2.      פרסומות מהעיתונים.

3.      "הרחבת מושג הצניעות "-הרב ליכטנשטיין.

 

מהלך:

 

שלב ראשון:

 

מפזרים בחדר היגדים שונים המגדירים צניעות.

על הבנות לעבור בין ההיגדים ולאחר מכן על כל אחת לומר אילו היגדים לדעתה מגדירים צניעות.

 

אנו רואים כי לכל אחת יש את ההגדרה שלה לצניעות.

 

שלב שני: פנים וחוץ.

 

מראים לתלמידות פרסומות מהעיתונות שאינן צנועות [לאו דווקא בלבוש...] ורואים איך כשהפרסומת אינה תואמת את המוצר שהיא מפרסמת זה בעצם חוסר צניעות.

לדוגמה: שמפו לקשקשים- ודוגמנית ללא בעיות קשקשים.

הפרסומות מנפחות את הטיב האמיתי של המוצר בעיקר בדברים חיצוניים מה שיוצר פער בין האמת הפנימית לחיצונית.

 

שלב שלישי: מי במרכז אני או הקב"ה?!

 

יש לקרוא את המקור לחטא העגל מהתנ"ך.

המקור לחטא העגל: שמות כי תישא לב' :

"וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם אל אהרון ויאמרו אליו: קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מיצרים לא ידענו מה היה לו"

נדבר עם התלמידות על חטא העגל. ננסה לברר מה החטא, כלומר, מה הדבר הנורא ביותר בחטא. יש לציין שלא היו טיפשים שהאמינו שחתיכת מתכת הוציאה אותם ממצרים.

 

נשאל את התלמידות :

1.      למי נועד אלוקים לפי הפסוק?

2.      מה תפקידו של אלוקים?

3.      מה היה תפקידו של משה?

4.      מה הבעיה אם הם לא יודעים מה קרה למשה?

התשובות עפ"י הפסוק, שזוהי גישת בנ"י :

1.      "לנו"- אני במרכז.

2.      "ללכת לפנינו" כלומר לשרת אותנו-אני במרכז.

3.      להעלות אותנו ולשחרר אותנו ממצרים-אני במרכז.

4.      זה שאני לא יודע מה קרה למשה זה רק אם אני החשוב כי הוא הפסיק לשרת אותנו ולכן זה בעיה שלא יודעים מה עלה בגורלו-אני במרכז.

 

רואים איך עמ"י שם את עצמו במרכז במקום את הקב"ה.

 

גם אהרון אח"כ בפ"ס כג-כד כשמשה שואל אותו מה קרה הוא חוזר על הפסוק שקראנו ובכך מתאר כיצד עמ"י תופס את רעיון האלוקים, עמ"י מעמיד את עצמו במרכז ואת האלוקים כמשמשו להנחות את הדרך. ברגע שמשה נעלם יש צורך במישהו אחר שינחה אותם לא חשוב מי ומציין את מקריות היווצרות העגל "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה".

האמת הפנימית שלהם הייתה אמונה בה', הרי הם ראו נסים גדולים כמו יציאת מצרים וקריעת ים סוף, אך מכיוון שלא יכלו לאמת את זה במשהו מוחשי הם יצרו חיצוניות אחרת שהאמינו בה, למרות שלא התאימה ואף סתרה את אמונתם.

 

 

 

סיכום-מחלקים לתלמידות את הקטע של הרב ליכטנשטיין.

הקטע מדבר על כך שפעמים רבות אנחנו מתייחסים לצניעות בתור דבר חיצוני בלבד ולא מתייחסים לפנימיות ועל כך שעלינו להבין שצניעות זהו מושג הרבה יותר   רחב מאשר כמה ס"מ של לבוש.

יחידה שנייה: "הצנע לכת"-צניעות בהתנהגות.

 

מטרות:

 

1.      לגרום לתלמידה להבין כי לכל אדם יש ביטוי משלו לצניעות- הצניעות כאורח חיים.

2.      להגיע למסקנה שהחיצוניות היא ביטוי לעולמו הפנימי של האדם- החצנה מול הפנמה.

 

 

שלבים:

 

1.      שלב ראשון: "איך אתה אוכל את המילקי שלך?"- כל אדם הוא שונה ומיוחד.

2.      שלב שני: "והילד הזה הוא אני": צניעות- דבר פנימי- אורח חיים.

3.      שלב שלישי: "מראה מראה שעל הקיר, מי הצנועה בכל העיר?"

4.      שלב רביעי: צניעות אמיתית.

5.      שלב חמשי: צניעות הדרך שלי.

 

אמצעים:

1.      מילקי.

2.      כרטיסי פריטים.

3.      קטע של רבי נחמן מברסלב.

4.      חולצות שונות.

5.       דף מקורות "הולכת צנוע".

6.      דף מקורות צניעות וענוה.

7.      המכתב לנורית.

 

מהלך היחידה:

 

שלב ראשון: "איך את אוכלת את המילקי שלך?"

 

מעבירים מילקי בין הבנות, ושואלים אותן: "איך את אוכלת את המילקי שלך?"

רואים כי לכל אחת יש את הדרך שלה לאכול מילקי- אותו מילקי עם צורות שונות לאכילה.

 

שלב שני: "והילד הזה הוא אני".

 

עורכים "מסע אל עצמי" על מנת להבין את השוני שבין ה"אני" לשאר בני האדם.

על כל בת להסתובב בחדר ולבחור 3 פריטים המתאימים לאישיותה היא.

הפריטים הינם פריטים המבטאים את האדם לדוג': בגדים, סידור, משפחהוכו'..

 

לאחר שנגמר המסע מספרת כל בת בתורה על דבר אחד בו בחרה ומסבירה כיצד הוא משקף את אישיותה.

ניתן לראות איך כל אחת ואחת באה לידי ביטוי בעזרת פריט אחר.

 

[הערה למדריכה: אם הרבה בנות בחרו את אותו הפריט אנחנו מראים להן דרך זה שהמון פעמים כולנו חושבים באותה צורה ומושפעים מאוד מהחברה הסובבת אותנו ומדפוסי החשיבה שלה].

 

נסכם את עניין השוני בין אדם לאדם עם המקור של רבי נחמן מברסלב: "צריך שידע כל אדם"...ניתן לראות כי כל אחד ואחד הוא שונה ומבטא את עצמו ואת השוני שלו בדרך אחרת.

 

 

 

שלב שלישי: "מראה מראה שעל הקיר, מי הצנועה בכל העיר"?

 

מביאים לכיתה מספר חולצות שכולן בגדר הצניעות(יש אפשרות להלביש בהן את הבנות )  ועורכים דיון על השאלה :"מי הכי צנועה ".

נזכיר לתלמידות כי ביחידה הקודמת דיברנו על כך שצניעות זה לא פיסות בד אלא הרבה מעבר לכך (הרב ליכטנשטיין "הרחבת מושג הצניעות") מכיוון שצניעות זה הרבה מעבר ללבוש חיצוני לא ניתן לקטלג בת עפ"י בגד בלבד. עלינו לנהוג כמובן עפ"י אמות המידה ההלכתיות, אך במסגרת ההלכה כל אחת מבטאת עצמה בדרך אחרת כפי שראינו בשלב הקודם בו כל אחד בחרה פריט המבטא את עצמה.

הביטוי החיצוני חייב להתאים לעולם הפנימי של הבת.

לכן כל בת מתלבשת ונוהגת בסגנון אחר- מחויט, זרוק, שמחם, פריקי, ספורטיבי

עלינו לעצור ולחשוב האם לבושינו, דיבורינו, והתנהגותנו הוא תוצר אמיתי של עולמנו הפנימי או שמא תוצר של לחץ חברתי, תופעת "עדר" או חוסר אמיתיות.

השורה התחתונה היא- שאל לנו לשפוט בת עפ"י חיצוניות מכיוון שצניעות זה דבר פנימי. 

לאחר מכן מחלקים את הדף: "הולכת צנוע"- הקטע מתאר שתי נשים שלכאורה הולכות צנוע אולם בראיה מעמיקה ניתן לראות כי דרכם נוגדת את רוח ההלכה, הן מחצינות ומקצינות.

אנו רואים ע"י זה שבכל דבר צריך לבטא את עצמיותו אך לא ע"י החצנה מוגזמת, ושיש דברים שאפשר לפרש אותם לכאן ולכאן אך לפי רוח ההלכה הם אינם צנועים, ויש דברים שגם אם הם מותרים על פי ההלכה "היבשה" הרי שלפי רוח ההלכה אין ספק שאסור לעשותם.

 

שלב רביעי: צניעות אמיתית.

 

מחלקים לתלמידות את הקטע  מתוך הגמרא (מתוך מסכת סוטא) המספר על כך שמשמת ר'- פסקה ענוה מהעולם. ר' יוסף קם ואמר שלא פסקה הענווה מכיוון שהוא כאן. לכאורה נראה כי ר' יוסף חסר כל ענוה בסיסית- איך הוא יכול להעיד על עצמו?! כמו-כן מביאים שני מקורות מתוך התורה המספרים על משה רבינו. מקור 1 מספר על כך שהאיש משה עניו מכל בני האדם. מקור-2 מספר על כך שפניו של משה קרנו.

לכאורה נראה שחיצוניותו של משה מבטאת חוסר צניעות איך זה ייתכן שנאמר עליו כי הוא העניו מכל האדם.

 

 

 

 

בראיה מעמיקה נראה כי מכיוון שהענווה היינה אמיתית ושורשית אצל ר' יוסי הוא יכל להעיד כי לא פסקה הענווה מכיוון שהוא עניו. כמו-כן בעניין משה רבינו. מכיוון שהענווה היינה אמיתית ומושרשת אצל משה בפנימיותו, הביטוי החיצוני אינו מהווה חוסר צניעות. החיצוניות ( קרן אור פניו) הוא ביטוי אמיתי לפנימיותו.

הצניעות הזאת באה כנגד לצניעות המוחצנת והמזויפת שמתבטאת בשלב הקודם: "הולכת צנוע".    

 

 

שלב חמישי: צניעות הדרך שלי.

 

מחלקים לתלמידות מכתב שכתב בחור לבחורה בנושא הצניעות.

נקרא עם התלמידות את המכתב ונראה כי לדעת הבחור מתייחסים לבחורה שאינה לבושה צנוע בדרך מזלזלת ואילו לבחורה הלבושה בצניעות מעניקים יחס אחר.

 נסכם בעזרת המכתב כי חיי הצניעות הינם החיים האידיאליים בעבורינו.

 

סיכום: צניעות היא ביטוי לעולמנו הפנימי. כל אחת מבטאת את עצמה בדרך אחרת במסגרת ההלכה ואסור לשפוט בת על כך. אורח החיים המתאים לנו ביותר הוא של צניעות.

 

יחידה שלישית: "חיים ומוות ביד הלשון"

 

מטרות:

 

1.      התלמיד יבין כי בכוחו נשק חזק: הלשון, וכי עליו להשתמש בה בזהירות רבה מחשש לפגיעה בזולתו ובעיקר בעצמו.

2.      התלמיד יבין כי התנהגותו החיצונית משקפת את עולמו הפנימי, הן בתוכן והן בסגנון.

3.      התלמיד יבין שמיעוט דברים והקשבה היא הדרך הנכונה והטובה לאדם.

 

שלבים:

 

1.      השפעות שליליות של הלשון.

2.      הדיבור הוא ביטוי חיצוני לעולמו הפנימי של האדם [תוכן וסגנון].

3.      דבר מעט תישמע יותר.

 

אמצעים:

1.      כתבת האשמת יעקב נאמן.

2.      כתבה על שמעון פרס והחרצופים.

3.      סיפור הרב והמכוער.

4.      כרטיסי דמויות.

5.      דף מקורות -" דבר מעט תישמע יותר.

6.      דף מקורות "לא חשוב רק מה אומרים חשוב גם איך אומרים".

7.      קטע- "האם מישהו שומע אותי"?

8.      צופר- הלשון והחץ.

 

מהלך היחידה:

 

שלב ראשון: השפעות שליליות של הלשון.

 

נחלק לתלמידות את כתבתו של יעקב נאמן שבה מסופר על האשמתו בשיבוש הליכי משפט, שבועת שקר ועדות שקר.

אנו רואים כי לאחר התעמקות בפרשה יצא יעקב נאמן זכאי.

לצערנו אנו ערים לתופעות רבות ודומות בחברה הישראלית. חיפוש אחר האשם בלי בדיקה מעמיקה של הנאשם.

דבר זה נובע בין השאר מדיבור יתר ו"לשון משוחררת" מידי ללא מחשבה על הפגיעה שיכולה להיגרם מכך.

נחלק לתלמידות כתבה על פגיעת השר שמעון פרס מתוכנית הסאטירה "החרצופים"

המשודרת בערוץ 2.

התוכנית מציגה בהומור מקרים שעומדים על סדר היום הציבורי תוך כדי הצגת אחמי"ם מפורסמים מהנוף הישראלי.

אנו עדים כאן לתגובות נסערות ומזועזעות מצד הנפגעים.

 

 

 

 

 

יותר מהפגיעה באדם השני אנו פוגעים בעצמנו. לדוגמה: כאשר אנו מרכלים על חברה אנו מפתחים בעצמנו יצרים שלילים כמו קנאה, שנאה, כעס, ומורידים את רמתנו הרוחנית מוסרית ערכית.

 

שלב שני: הדיבור הוא ביטוי חיצוני לעולמו הפנימי של האדם ( הן בתוכן והן בסגנון).

 

תוכן : הרב והמכוער: גאווה - זלזול ירידות.

 

נחלק לתלמידות את הסיפור על רבי אליעזר והאיש המכוער שפגש . לאחר שנקרא אותו עם התלמידות נשאל אותן כיצד ייתכן שרב כ"כ גדול בתורה חטא  וכך העליב את האדם המכוער? נחדד את השאלה ע"י ציטוטים כמו איסור הלבנת פנים,אהבת הרע וכו'

התלמידות יצטרכו להוציא את התשובה מהסיפור: " והייתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה".

מכאן רואים שהגאווה שלו היא הגורם לפגיעה. פגיעה באדם אחר נובעת מזלזול.

אני מזלזל בכבוד שלך, ולכן לא מפריע לי לפגוע בך. כשאני "יורד" על אדם אחר, אני בעצם אומר שאני אדם גדול יותר, מוצלח יותר, ואולי חכם ושנון יותר ממנו. כשאני "יורד" או "מלכלך" על מישהו, אני אוטומטית מוריד אותו. אם הוא יורד, אני כאילו עליתי. אתה מכוער, אני

הרבה פעמים הח'ברה השנונים, המצחיקים, האירוניים, אלה שיודעים "לתקוע" את הירידות הקטנות, הם המלכים של הכיתה/שבט/חברה וכו'

כיף להיות איתם (כל עוד לא מכוונים את לשונם אליך) . אנחנו מדברים כל הזמן באירוניה, בקטילות קטנות, הערות ציניות. כשאני נלחם בלשון הרע או בירידות הקטנות- ה"בצחוקיות"-צריך להילחם בגאווה.

דרכה של היהדות היא, שאדם צריך להיות מודע למה הוא שווה. אסור לאדם לחשוב את עצמו כאפס, ממוצע, לא יודע כלום וכולם טובים יותר ורק הוא לא מצליח בכלום. זו לא ענווה, (זה נקרא "טימטום").

 כל אדם צריך להכיר ביכולות שלו. אני צריך לדעת מה אני שווה.

אבל: זה שאני יודע במה אני טוב, זה לא אומר שאני יכול להתנשא מעל אחרים.

האדם המאמין צריך להיות מודע מאין הכוחות שלו. הוא גם צריך לדעת שהכוחות ניתנו לו על מנת לבנות, ליצור, להתקדם, לתרום. הכוחות ניתנו לו על מנת לשמש אותו בתפקידו בעולם. אין לי מה להשוויץ במשהו שהוא בעצם לא שלי. היכולות שלי הן חובה ולא רק זכות.

 

סגנון: צורת דיבור- הצגת דמויות.

נחלק את הכיתה לחמש קבוצות. כל קבוצה תקבל דמות מהדמויות הבאות:

1.      אילנית, מייצגת את ה"ערסוניות". גרה בלוק 30, קומה 4. אוהבת בשר לא מבושל. דמות נערצת, "זוהר המלך".

2.      חיים ידידיה הכהן. לומד בישיבת מרכז הרב. שיר אהוב: "כשהנשמה מאירה". לומד, עוסק ועיניו רק בתורה. אוהב את עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.

3.      דגן בר. קיבוצניק מעמק בית שאן,עם קול של טרומבון. מגדל שקמים ואבטיחים.

4.      אליקים רבינוביץ . פרופסור לפיזיקה, מדעי החברה, ההתנהגות והאטום בעל משקפיים עגולות, נעליים עגולות, ובית עגול.

5.      ניוה דומב. גרה ברמת אביב ד' רח' אנגליה 18. אביה מנכ"ל בחברת היי-טק גדולה. רוצה להיות דוגמנית בעתיד.

 

 

 

 

כל קבוצה תצטרך להציג, איך כל דמות תגיב במקרים הבאים:

1.      נהגת ברכב. משאית זבל נכנסה בך, וכל הזבל נכנס דרך החלון.

2.      זכית בפיס , מה אתה עושה עם הכסף.

3.      ביקשו ממך להסביר למה אסור לרדת מהגולן.

 

המטרה הינה להראות את ההבדלים בין הדמויות.

 

נשאל את התלמידות מה גרם להבדלים בין הדמויות. למה דמות אחת מגיבה בצורה שונה מהשנייה?

הצורה בה אני פועל או מדבר מבטאת אותי.

 

נניח שמבקשים ממני להעביר שיחה על פילוסופיה. אני אצליח לדבר אולי 5 דק' .לא ניתן לומר מה שלא נמצא בראש. הלשון היא כלי שבעזרתו אני יכול לבטא מה שיש לי בראש. אני מוציא החוצה את הידע שלי, המחשבות שלי, הנושאים שמעסיקים אותי. לכל אדם יש איזה "עולם פנימי" שיוצא החוצה בדיבור. כשאני "יורד" או פוגע בשני, אני מוציא החוצה את המחשבות  שלי עליו. לכן, צריך לטפל קודם כל במחשבות ולא רק בצורה בה אני מדבר.

 

מה זאת אומרת, במחשבות?

 

זה אומר שאני חושב או רואה את הרע שיש באדם הזה, ומתמקד בו, במקום להתמקד בדברים הטובים שיש בו.

אמרו חז"ל: "הוי דן את כל האדם לכף זכות". את "כל האדם", ולא את האדם. נכון, בכולנו יש צדדים קצת פחות מוצלחים. אבל, אם תסתכל על "כל אדם", על כל התמונה הרחבה, תראה את האור שיש באדם ולא תתמקד בחושך, ברע.

 

סיכום ביניים:

 

הכרנו בכוחה של הלשון, בחשיבות לשמור על הכבוד העצמי של האדם, והידיעה שגם ה"ירידות" הקטנות פוגעות. אמרנו שהכל נובע מזלזול- גאווה וסיימנו בכך שהדיבור מבטא את העולם הפנימי שלי ולכן צריך להתחיל להסתכל על הטוב שבכל אדם. סגנון הדיבור שלנו הפך להיות אירוני, שנון, מנסה להצחיק על חשבון אחרים צריך לשים לב

 

 

שלב שלישי: דבר מעט תשמע יותר.

 

נחלק לתלמידות את דף המקורות דבר מעט תשמע יותר.

*במקור הראשון נראה כי מידת הקב"ה היא צניעות בדיבור ע"י מיעוט פרטים בסופה ותחילתה של התורה. גם אנו שמצווים לדבוק בדרכיו "מה הוא רחום אף אתה הייה רחום, מה הוא חנון אף אתה הייה חנון", צריכים לדעת שדיבור מועט יפה הוא לצניעות האדם(כמובן שיש צורך לבחון כל מקרה לגופו).

*במקור השני נראה דוגמאות לאנשים גדולים שלמדו ממידה זו: שאול נשלח ע"י קיש אביו לחפש את האתונות שאבדו להם ,הוא הולך ולא מוצא את האתונות ובעצת אנשים הולך להתייעץ עם "הרואה" הוא שמואל. כשפגש את שמואל,

שמואל גילה לו היכן אבדו אתונותיו וגם גילה לו את דבר מלכותו לעתידו ואף המליכו בהיחבא.

כששאול ונערו חוזרים לביתם שואלו דוד שאול מה אמר לו שמואל. שאול מגלה לו רק על האתונות ומסתיר את עניין המלוכה מפני צניעות שבו מיעוט דברים המורה על כך.

 אסתר המלכה שהיא מצאצאי שאול היא הדוגמה השניה לכך מדברי המהר"ל. אסתר לא גילתה לאחשורוש את עמה מולדתה- מוצאה היהודי.

 

נחלק לתלמידות דף מקורות הדן בצורה שמדברים ולא רק בתוכן על-פי המשנה באבות ה',ז .המשנה מונה שבע הדרכות לשיחה נכונה ונאותה. (אם אין זמן, עברי רק על מספר דוגמאות ).הדברים לקוחים מדבריו של הרב הס בספרו "אמונות".

 

לסיום נחלק את הקטע האם מישהו שומע אותי של פרופסור רוג'רס. הקטע דן בנקודות שהוזכרו לעיל : הסתכלות על כלל האדם וראית הטוב בו הקשבה ופתיחות.

ובאמת לסיום נחלק את הצ'ופר הלשון נמשלה לחץ ונסכם שכמו חץ הנשלח מבלי אפשרות של חזרה גם הלשון הינה כלי נשק מסוכן!!!

נספחים:

יחידה ראשונה:

 

הרחבת מושג הצניעות

מושג הצניעות הוא שרשי ועמוק ביהדות .

כשרצו חז"ל לתאר אדם אמרו עליו שהוא

צנוע, ענו. זה היה מושג יסוד. ואנו חוטאים

לדבר כשאנו מצמצמים את הצניעות לכמה ס"מ

של כותנה. נאמר: "והצנע לכת עם אלוקיך",

צריך לבנות את מושג הצניעות על כל היקפו.

צריך להסביר כיצד עניני לבוש והופעה אישית

משתלבים בזה, ואז אפשר להגיע להבנת הנושא.

אסור למקד את כל יראת השמים והצניעות רק

בלבוש. יש לא פחות אי צניעות כשאדם חושף

את כל נבכי לבו ברשות הרבים, מאשר כאשר

אדם מתפשט עירום. יש גם עירום הנפש וגם

הוא עומד בסתירה ל-"והצנע לכת".

(הרב ליכטנשטיין- ראש ישיבת

הר עציון)

יחידה שנייה:

 

 

 

בשבת, ברבי עקיבא, היא מראה לבני ברק כולה שאפשר להיות גם צנועה וגם יפה.


שמלת קרפ- ז'ורז'ט בסגול בוהק מתחת לבלייזר מסאטן מוזהב, עם פייטים שקנתה בלונדון בקיץ האחרון. על צווארה ענוד כל זהב השרשראות והפנינים (אמיתיות!) שבעלה, אברך, הביא לה מאנטוורפן. "את ענק היהלומים השארתי בבית", היא לוחשת במתיקות לחברתה הטובה, שמציגה גם היא בגאווה את נעלי הלקה האיטלקיות שקנתה השבוע.

גם נעלי העקב הגבוהות והדקות שלה הגיעו מאיטליה. אבל זה עוד כלום: "יחד עם זה קיבלתי מערכת ארנקים וכפפות מעור בצבעים תואמים איי- סטייל אבל השארתי את זה בבית כי בעלי לא סומך על העירוב".

היא מציצה מדי רגע בשעון הקארטייה משובץ היהלומים, כאילו שהיא ממהרת ובנון שלאנטיות היא מיטיבה לראשה את הפאה המ-ש-ג-ע-ת (כמעט כמו טבעי... זה נראה כמו השיער שלך... ואיפה קנית את העגילים האלה, זה סט?")

כולם יודעים שיש לה טעם טוב בלבוש ובאיפור. בסתר היא מתעדכנת בז'ורנלים של העולם, ואת "לאישה" היא בולעת אצל הפאנית שלה. אין פלא איפה שהרכלניות צרות העין, שהן במקרה גם ידידותיה הטובות, ממציאות עליה כל מיני סיפורים. אבל היא, מה איכפת לה- העיקר שהיא הולכת צנוע.

 

 

 

 

 

בדרך- כלל היא לובשת איזו חולצת פלנל משובצת עוד מימי האולפנה, או חצאית ג'ינס כחולה וממורטטת. אין לה זמן, כסף ובעיקר ראש להשקיע בבגדים.

בעלה, כוללניק באחת הישיבות ביישובים, אמר לה שהעולם הוא רק פרוזדור.


והיא מתלבשת בהתאם. סוף סוף יש דברים יותר חשובים ודחופים: החינוך של הילדים, מצוות ישוב ארץ ישראל. חוץ מזה שכל כבודה בת מלך פנימה, ומהמשפט: "לא ניתנו תכשיטים לאשה אלא להתקשט בהם בפני בעלה בתוך ביתה", היא זוכרת רק את: "לא ניתנו תכשיטים"... אבל זה לא מטריד אותה בכלל. במקום הזמן שנשים אחרות מבזבזות על פדיקור- מניקור היא קוראת "אורות" או פרשת השבוע.

מטפחת ראש פשוטה מכותנה מכסה את ראשה ומיצחה. היא לא הולכת עם כובעים ועל פיאה אין מה לדבר. עיתונים היא כמעט לא קוראת ולא יודעת מה הולך באופנה ומה הולך בכלל. בגדיה הלא מגוהצים בדרך כלל בגווני החום והכחול (רק לא אדום...), לפעמים אפילו חום וכחול ביחד. נעליה שטוחות עקב וישנות. מעט הכסף שבעלה כבר מביא מהכוילל לא נועד להתיפיפות ולמותרות. אמא שלה עדין לא נרגעה מתגובתה הצוננת כשהביאה לה ליום הולדתה מערכת כלי איפור.משהי כבר העירה לה בעדינות על כך שהיא יותר מידי מזניחה את עצמה.

אבל היא, מה איכפת לה- העיקר שהיא הולכת צנוע.

 

 

נורית!

 

אהלן! מה עניינים?

הבטחתי לכתוב ואני מקיים.

באמת נהנתי אתמול לדבר איתך וחבל שזה היה קצר.

רציתי לספר לך מה קרה אחרי שנפרדנו:

המשכתי להסתובב בקניון לבד כשפתאום בחורה אחת משכה את תשומת לבי.

אל תכעסי, אני לא שוכח אותך כל- כך מהר, אבל אי- אפשר היה להתעלם ממנה.

זה לא שהיא הייתה בלונדינית מהסרטים, היא באמת הייתה בחורה רגילה, אך הלבוש שלה היה כל כך בולט וצעקני. היא לבשה חצאית מיני קצרצרה שלא כיסתה הרבה וגם החולצה הצמודה בלי השרוולים הבליטה את כל הגוף.

שלא תביני אותי לא נכון- אני אוהב לראות בחורות יפות. לא צריך ללבוש רעלה כמו הערביות שאף אחד לא יודע מה עובר מולך ברחוב- אישה או שק...?

אבל- לא כמוה!

הייתה לה הליכה של דוגמנית על המסלול, מבליטה בכל צעד וצעד את גופה.

אבל אז הגיע הגרוע מכל:

באחת מפינות הקניון עמדה לה חבורת נערים, את יודעת- תיכוניסטים כאלה שחזרו מבי"ס: מפטפטים ומתבדחים בניהם וכשהיא עברה לידם התחילו השריקות.

מבטי החבורה ננעצו בה ומישהו צעק: "בובה, מה את עושה הערב"?

ואחר הוסיף: "מותק, לאן את ממהרת"?...

נראה היה שהקריאות והמבטים החמיאו לה. היא עברה כאילו אינה שמה לב אליהם, אך חיוך שבע רצון פשט על פניה.

היא הוסיפה ללכת בדרכה...

המשכתי להסתכל על חבורת הנערים המביטים אחריה, כשאחד מהם פלט בבוז:

"אין דבר, סחורה כזו אפשר למצוא הרבה בשוק..." והחבורה נענתה לו בצחקוקים.

חשבתי לעצמי- היא בטח חושבת שהמבטים האלה היו מחמאות בשבילה.

כן, היא נראית טוב, יפה ומושכת. כל הבנים הסתכלו עליה (גם אני...), אבל היא לא יודעת! היא לא קראה את הבוז בעיניהם! היא לא יודעת מה הם חושבים עליה באמת.

התביישתי בשבילה.

                                                            נורית-

                                                                        תשמרי על הכבוד שלך

                                                                                    (בשבילי)

                                                                        ובעיקר בשבילך!!!

                                                                                    להתראות- גיא.

 

 

יחידה שלישית:

 

אילנית, מייצגת את ה"ערסוניות". גרה בלוק 30, קומה 4. אוהבת בשר לא מבושל. דמות נערצת, "זוהר המלך".

 

 

 

 

חיים ידידיה הכהן. לומד בישיבת מרכז הרב. שיר אהוב: "כשהנשמה מאירה". לומד, עוסק ועיניו רק בתורה. אוהב את עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.

 

 

 

דגן בר. קיבוצניק מעמק בית שאן,עם קול של טרומבון. מגדל שקמים ואבטיחים.

 

 

 

אליקים רבינוביץ . פרופסור לפיזיקה, מדעי החברה, ההתנהגות והאטום בעל משקפיים עגולות, נעליים עגולות, ובית עגול.

 

 

 

ניוה דומב. גרה ברמת אביב ד' רח' אנגליה 18. אביה מנכ"ל בחברת היי-טק גדולה. רוצה להיות דוגמנית בעתיד.

 

נמשלה הלשון לחץ, ולמה?

 

שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את

חברו הוא מתחנן לו, ומבקש הימנו רחמים,

מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיקה.

 

אבל החץ,

כיוון שירה אותו והלך,

אפילו מבקש להחזיר, אינו יכול להחזיר.

               

               (מדרש שוחר טוב, פרשת ק"כ).

(יעקב נאמן)

 

הרבה מרירות צבר יעקב נאמן בדרך ממשרד המשפטים החוצה. המרירות שלו לבשה שמות וכתובות מפורשים. קודם כל, היועץ המשפטי לשעבר, מיכאל בן יאיר, שלדעת נאמן תכנן את הגשת כתב- האישום נגדו כדי להביא להדחתו מהמשרד. מנקודת מבטו, בן- יאיר הקדים הדחה להדחה: הגשת כתב האישום מנעה את הדחת בן- יאיר מתפקיד היועץ המשפטי.

עדנה ארבל הגישה את כתב האישום. פרקליטיה הכינו אותו. נאמן התייחס אל ההחלטה הזאת גם כמסע נקם אישי, וגם כדוגמה מובהקת לדרך העבודה של הפרקליטות בכלל. יש התלהבות יתר להגיש כתבי אישום, וההתלהבות כפולה להגיש אותם נגד אישי ציבור, ובמיוחד נגד אישים שאינם אהודים על הפרקליטות.

נאמן איננו מן הסולחים. לאורך חודשי המשפט הוא צבר בבטנו הרבה חשבונות. השאלה איננה אם לפרוע אותם, אלא איך: האם הדרך הנכונה היא לנסות ולחזור למשרד המשפטים, או מוטב לנהל את המסע הציבורי נגד צמרת משרד המשפטים מבחוץ.

אפשר להתרשם, משיחות שונות שקיימו נאמן ובני משפחתו במהלך המשפט, שנטיית לבו היא לוותר על משרד המשפטים ולהסתער על בכיריו מבחוץ. נוצר אצלו חשש, שאם יחזור למשרד, ימשיכו לרדוף אותו. העיתונאי יואב יצחק כבר הגיש בג"ץ נגד ההחלטה לא להגיש כתב אישום נגדו בפרשה אחרת. אנשי המשרד, אם יתעקשו, לא יתקשו למצוא בעברו בורות נוספים.

 

 

שר המשפטים לשעבר פרופסור יעקב נאמן, הכחיש אתמול בבית המשפט השלום בתל-אביב, עם פתיחת משפטו, את העברות המיוחסות לו.

 

התביעה מייחסת לנאמן עבירות של שיבוש הליכי משפט, שבועת שקר ועדות שקר. לטענתה, פרופסור נאמן מסר לבית המשפט העליון תצהיר כוזב, במסגרת תשובה לעתירה שהוגשה נגד מינויו לתפקיד.

 

"הנאשם שיקר ביודעין, בכוונה להכשיל את ההליך המשפטי בבית המשפט העליון, ובכוונה למנוע חקירת משטרה בעניינו", טענה הפרקליטה, עו"ד רות דוד.

הרקע להגשת כתב האישום הוא עתירה שהגיש העיתונאי יואב יצחק, נגד מינויו של נאמן כשר המשפטים. לפני שש שנים, כך טען יצחק, ניסה נאמן להדיח עד, במהלך חקירה משטרתית שהתנהלה אז נגד אריה דרעי.

 

בתגובה לעתירה הגיש נאמן תצהיר, בו הכחיש את טענותיו של יצחק ואת התביעה כי נאמן מסר פרטים כוזבים גם בחקירתו הראשונית במשטרה.

 

(סיפור הרב והמכוער)

 

תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
'מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור, ומטייל על שפת הנהר. ושמח שמחה גדולה, והייתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.
אמר לו: שלום עליך רבי!
ולא החזיר לו.
אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?!  אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני "כמה מכוער כלי זה שעשית".
כיון שידע בעצמו שחטא, ירד מן החמור ונשטח לפניו,
ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי!
אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו: "כמה מכוער כלי זה שעשית".
היה מטייל אחריו, עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו,
והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי!
אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי?
אמרו לו: לזה שמטייל אחריך.
אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו: מפני מה?
אמר להם: כך וכך עשה לי.
אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא.
אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: 'לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז'.
(תענית כ ע"א)


הערות כלליות
הקבצים המוספים לקובץ זה הנם נספחים נוספים ועזרים לפעולה זו


פעולות דומות ניתן למצוא גם בקטגוריות הבאות:
» הכל > יהדות > צניעות
» הכל > בין אדם לעצמו > מידות
» הכל > בין אדם לעצמו > כללי
» הכל > בין אדם לחברו > כללי
תגובות הגולשים: