World Bnei Akiva MovementCenter for Religious Affairs in the Diaspora
The Online Hadracha Center
מרכז ההדרכה המקוון

Me & The Guys - אני והחבר'ה

פרטי הקובץ :

סוג פעולה : פעולה בשפה: עברית

גילאים 9 - 14

גודל קבוצה 10 - 40

משך הפעולה : 80 דקות

פרטים נוספים...

קבצים נוספים:
%>
קובץ סוג פעולה שפה
5- Me & The Guys 2- HEB.doc (2.9 mb) צ'ופר עברית
הערות ותגובות

סטטיסטיקות:
נצפה: 14798
הורד: 1240

Rated 67 times
Add this file to your personal library.

האם הורדתם פעולה זו ויש לכם במה לשתף אחרים?
זה המקום!



מטרת הפעולה

מטרה:

החניך יבדוק כיצד הוא התנהג בשנה האחרונה כלפי החברה סביבו.

 


תוכן הפעולה

בס"ד

אני והחבר'ה

 

רקע:

תעודת סוף שנה

 

1. זרקתי את הזבל בגינה של השכנים

2. חנקתי את הדג זהב של מיה

3. העלבתי את אלעד.

4. לכלכתי מאחורי הגב של החבר הכי טוב שלי.

 

ציון: מספיק בקושי

הערות: בשנה הבאה

                          חתימת הורים:________

 

 

מטרה:

החניך יבדוק כיצד הוא התנהג בשנה האחרונה כלפי החברה סביבו.

 

מהלך רעיוני:

כל שלב עוסק בתחום אחר. תבחרו את הנושאים שהכי בוערים בשבט שלכם.

בנוסף, בכל שלב יש כמה הצעות, תבחרו את ההפעלה שאתם אוהבים ותרכיבו פעולה, איך אומרים כלבבכם.

 

שלבים:

1. לשון הרע- דבר נורא.

2. בלונדינית טיפשה - סטיגמות

3. השחתת רכוש

4. היחס לשונה

5. סיכום.

 

שלב א': לשון הרע- דבר נורא.

בשלב זה אפשר להתרכז בשתי נקודות:

א. איך שמועה או רכילות עוברת וגדלה.

ב. רכילות או לשון הרע פוגעים וקשים יותר מפגיעה גופנית.

 

 

הצעה 1:

 

 


א. נבחר 4 מתנדבים ונוציא אותם החוצה.

ב. נציג לפני שאר החניכים ציור.

ג. נקרא לאחד החניכים מבחוץ (חניך א') ונבקש מאחד החניכים שישבו בחדר וראו את הציור, לתאר את הציור לחניך שהכנסנו (חניך א).

ד. אחרי שהוא גמר, נקרא לחניך חדש (חניך ב') מבחוץ, ונבקש מחניך א' שהכנסנו קודם, לתאר את הציור לחניך ב'.

לאחר מכן יעביר ב' לחניך חדש (ג') וכן הלאה.

*שימו לב להבדל המדהים בין התיאור בהתחלה לתיאור האחרון.

 

 

הצעה 2:

 

 


חתול חדש בא לשכונה. נציג את הסיפור לחניכים ע"י ציורים.

(נספח בסוף הפעולה).

 

הצעה 3:

 

 

 

 


אחמד והנמר

היה הייתה משפחה עניה. אשר חיה בחוסר כל עד כדי פת לחם ומים במשורה. במצוק העיתים (???) החליט אבי המשפחה לצאת ולשוטט בשדות. בצאתו נפגש עם נמר.

וזה אמר לו: יא אחמד מה אתה מסתובב פה. מסוכן פה.

ענה לו אחמד: אם אתה כזה חכם גדול, ויודע שקוראים לי אחמד, אז אתה יודע למה אני מסתובב פה.

ענה הנמר ואמר לו: וואלה, אתה חכם. אתה עני ומסתובב פה מחוסר מעשה. קח 5 לירות ולך הביתה. וכל יום תבוא ותיקח כסף. כך נהג אחמד זמן רב.

באחד הימים שאלה אותו אשתו שהיתה חייבת לדעת הכל: אחמד , מאיפה הכסף.

ענה לה: עזבי אותי, למה לך לדעת. תשכחי את העניין.

אבל פטמה בשלה, והיא התעקשה שאחמד יגלה לה מהיכן הכסף.

אחרי חודשים של הצקות, גם אתם הייתם נשברים. אמר לה אחמד: יש בסביבה מערה ובה נמר וכל יום הוא נותן לנו 5 לירות.

אמרה לו: יא אחמד, יש לך כזה חבר מליונר, ואתה לא מזמין אותו הביתה אף פעם. איזה מן ידיד אתה? לך וקנה כמה קילו בשר ואורז, ואל תשכח הרבה חמאה, ותזמין אותו הביתה.

הבעל עשה כפי שאמרה לו האישה והזמין את הנמר. הנמר ניסה להתחמק, ואמר: תשמע אני בעל חיים טורף, ואנשים יפחדו ממני, וחוץ מזה אין לי בגדים מתאימים. אבל אחמד היה קוץ לא פחות מאשתו. הוא הצליח לשכנע אותו, והם ניגשו יחדיו לביתו של אחמד.

פטמה בישלה מלוא הגיגית אורז עם בשר והנמר נתקבל בכבוד רב. הילדים עמדו בחוץ ונופפו עם דגלי ישראל.

נכנסו הביתה והנמר התכבד בארוחה דשנה. מכיון שהנמר לא אכל מזמן ארוחה טובה (אחמד גמר לו את כל הכסף), הוא אכל וזלל ברעבתנות גדולה ואח"כ קם ואמר: אחמד, הרשה לי ללכת. והנמר אמר שלום בנימוס ויצא מבית אחמד.

בצאתו, המתין הנמר בחוץ לשמוע מה יאמרו אחמד ופטמה.

ופטמה נשמעה בקול ברור: אחמד, איזה מן חיה הבאת לי הביתה? שמת לב איזה ריח רע נדף מהפה שלה, הוא לא שמע על משחת שיניים?? ואיזה חוסר נימוס, הוא התנהד ממש כמו חית פרא. פשוט לא להאמין.

שמע הנמר את דברי האישה ונעלב מאוד, וחשב בליבו מה לעשות.

למחרת, כשבא אחמד לקחת את 5 הלירות, אמר לו הנמר: קח לך לירה אחת. ובארבע הלירות הנותרות תקנה גרזן, השחז אותו, והבא אותו איתך מחר.

אחמד כבר למד שלא מתעסקים עם חבירו הנמר, עשה כדברי הנמר, והגיע למחרת, עם גרזן גדול מושחז כמו תער. הנמר אמר לאחמד: תן לי מכה על הראש. אחמד כמובן סירב (אחמד היה טיפוס עדין). הנמר אמר לאחמד: אם לא תיתן לי מכה אני אטרוף אותך. אחמד חשב דקה: מה עדיף להמשיך להיות עדין או למות?! הוא הסכים. אחמד עשה כמצוות הנמר, וברח מן המקום, כשהוא שומע את הנמר אומר לו לבוא בעוד עשרה ימים. שמע וכך עשה. לאחר עשרה ימים הגיע אחמד שוב לפגוש את ידידו הנמר. וכשהם נפגשו נדהם אחמד לגלות שאין על מצחו של הנמר שום סימני פציעה.

אמר לו הנמר: "פצע מגליד. אך מקומן של המילים שאמרה פטמה עדיין פצוע. קשה מכת הלשון - ממכת הגרזן .מהיום לא תראני וחסל עניין הכסף".

(אחמד המסכן גם הפסיד ת'כסף, וגם נתקע עם אשה לכלכנית).

 

הערה שאמורה להיות ברורה: כרגיל, אם אין ממש סיבה טובה, סיפור מספרים בע"פ!!! כדאי לעשות מבטא לאחמד ולנמר (לא שיש לי מושג איזה מבטא יש לנמר).

 

סיכום השלב:

אנחנו מתרכזים יותר מידי באנשים אחרים ולא בעצמנו. על פגיעה של לשון אפשר לבקש סליחה אבל היא לא עוברת. "חיים ומוות ביד הלשון".

 

שלב ב': בלונדינית טיפשה

יאללה, חתיכת סנוב, צפוני, שוויצר, אפס.

בשלב זה נעסוק בסטיגמות. הבעיה בסטיגמה היא, שאנחנו מפסיקים לבדוק כל אדם באופן אישי והולכים לפי הכללות, או אחרי מה שהחלטנו - 5 דקות אחרי שראינו אותו בפעם הראשונה . הבחור צפוני. נקודה. שום דבר לא יעזור עכשיו. למה הוא צפוני??? למה יש לו שעון רולקס.

תנו לבן אדם סיכוי!!

 

הצעה 1:

 

 


נכין מראש חבילות עטופות, כמספר החניכים (פלוס כמה, ליתר בטיחות). חלק מהחבילות נעטוף באריזה יפה. בתוך החבילות היפות, נשים חפצים מגעילים או לא שווים (תפוח רקוב - ניתן למצוא בכל סניף, סתם חתיכת נייר וכדומה'). שאר החבילות יהיו עטופות בנייר עיתון מלוכלך, אבל יכילו בפנים חפצים "שווים" (סוכרייה, חתיכת שוקולד עטופה וכו'). נפזר את החבילות בחדר ונכניס את החניכים אחד, אחד. כל חניך יבחר חבילה ויתיישב. נבקש מהחניכים לא לפתוח את החבילות, ולהניח אותן מתחת לכסא / ספסל.

אפשרות שניה לחלוקת החבילות: נכניס את כל החניכים ביחד וניתן לכל חניך בתורו משימה קצרה. כל חניך שמבצע את משימתו יוכל לקום ולבחור לו חבילה.

אפשר לתת להם לספר בדיחה, לחבר פאזל, לפתור חידה, מה שבא לכם.. 

בסוף השלב, נבקש מהחניכים לפתוח את החבילות, ולגלות שהם העדיפו לקחת את החבילות היפות והגדולות. מניסיון שלי, זה עובד

 

הצעה 2:

 

 

 


לפני הפעולה נגזור תמונות של אנשים שונים מהעיתונים, עדיף פרצופים של אנשים לא מוכרים.

נפרוש את כל התמונות בשורה לפני החניכים, ונחלק לכל חניך פתק קטן. נספר לחניכים שלנו סיפור רצח כלשהוא שארע לפני כמה חודשים. אחת מהתמונות, היא תמונה של הרוצח. נבקש מהחניכים להסתכל על כל הפרצופים, ולנסות לנחש מי הוא הרוצח. כל חניך יקום ויניח את הפתק שלו ליד ה"מועמד" שלו.

סביר שהם יניחו את הפתק ליד פרצוף מאיים ולא ליד תמונה של אדם עם חליפה. למה? סטיגמה!

 

אפשר באותו עיקרון, לתת לחניכים למתוח קוים (אפשר להכין פסים מבריסטול), בין תמונות מעיתון, לבין רשימת מקצועות שנכין. החניכים יצטרכו לנחש במה עוסק כל אדם.

 

הצעה 3:

 

 


נציג כמה דמויות שיש עליהם סטיגמות. כדאי לבחור סטיגמות שהחניכים מכירים, אחרת הם לא יבינו מה אתם רוצים.

לדוגמא בלבד:

1.      המדריך יכנס לבוש כמו ארס, ויספר שהרגע הוא חוזר ממנגל עצבני של 5 כבשים. המלך שלו הוא זוהר ארגוב (שמת כמו גבר), יש לו סכינים בכל מקום על הגוף, הוא כל הזמן מחפש מכות וכו'

2.      בת שמחם, הרגע חזרה מחברון, היא הולכת גם בחורף עם סנדלי שורש, הולכת לכל מקום עם תיק ענק וריק, קופצת וצועקת כשהיא רואה את החברות שלה וכו'

דמויות נוספות: הצפונית, הפרסי הקמצן, הבלונדינית הטיפשה.

 

 

הצעה 4:

 


המגרות- אלי מיזלס ז"ל

 

אלי מיזלס היה נכה מלידה בשיעור של מאה אחוז.

בהיותו בן עשרים ושבע, מצומק ומנוון אך בעל כישורים שכליים יוצאי דופן, נשא אישה.

הוא נהג להופיע רבות בפני ציבורים שונים לפניהם הכריז "אני - מאושר".

אלי מיזלס נפטר בגיל עשרים ושמונה מדלקת ריאות.

 

 

"החברה בנתה לעצמה ארון עם מגרות. על מגירה הטביעה שם: אינטלקטואלים, רפוסי דעת, מוגבלים בגוף ובנפש, טובים, רשעים, פושעים מועדים, יהודים, ערבים. הכל מחולק למגירות. הכל על פי חותמות קבועות, כביכול בלתי ניתנות לטשטוש, קל וחומר למחיקה. התקשורת בין בני אדם נעשתה סטיגמטית, סטראוטיפית, לא אנושית. המימד האנושי אבד. החברה מוכרחה ליצור לעצמה קוד תקשורת חדש, כדי לחדול מחלוקת האנשים למגירותיהם ולראות את האנוש שבאדם. להבחין במכלול תכונותיו ולא רק בקליפתו החיצונית. לראות את נפשו ולא את התווית החיצונית שדעות קדומות מושרשות הדביקו על מצחו……"

 

 

הצעה 5:

 


חתיכת אפס

נסיעות יכולות להיות מה- זה משעממות.

אבל, בעצם, הכל תלוי בך. כי אתה יכול להפוך כל נסיעה משעממת- לפיצוץ עצבני.

איך?

תכירו את המשחק החדש- "לשנוא אנשים".

הכללים מאוד פשוטים. אפשר לשחק את המשחק בכל מקום, וזה היתרון שלו. פשוט בוחרים מישהו שנמצא מסביב, בספסל ממול, או ברחוב, ופשוט מתחילים לשנוא אותו.

 

אני אתן לכם דוגמא:

שני חברים שלי, מעולים במשחק הזה:

-נדב: "תראה את זה עם העיתון בוא נשנא אותו"

**נועם: תראה ת'דפוק, הוא קורא רק ת'ספורט

-נדב: הלוואי ת'ספורט, הוא קורא ת'מודעות אבל.

**נועם: תראה אותו, יושב בבית קפה כמו איזה מיליונר, ומחכה למלצרית. בטח איזה קמצן. יש לו מיליונים והבן אדם לא משאיר חצי שקל טיפ.

-נדב: מילא קמצן, תראה ת'תיק שלו. הוא שם ת'תיק על הכיסא ליד. למה לא שיתפוס את כל בית הקפה. שיביא מהבית את כל התיקים שיש לו ויפזר על הכיסאות. אני מתערב אתך שאם תבקש ממנו לשבת, הוא יגיד לך: "מצטער, שמור".

**חתיכת שקרן.

-אפס

**מלוכלך

-מלוכלך?! מזוהם, בטח שנתיים לא התרחץ, תראה איך הוא נראה, מגעיל.

**תראה אותו הוא מציק לאיזו זקנה.

-זו נראית לי אמא שלו

**יותר גרוע, הבן אדם לא התבגר, מציק לאמא בגיל 40. היא בגילה צריכה לבוא אליו. הבן אדם צריך להיכנס לכלא. אם היה לי פה פלאפון תאמין לי הייתי מזמין עכשיו משטרה

-הוא בטח גם מתעלל בילדים שלו.

**מתעלל?! הוא בטח רצח אותם. הוא נראה לי מוכר מאיזו תוכנית של "בשידור חוקר". וואלה, זה לא הרוצח מהדרום?

-תראה אותו, הוא צוחק על אמא שלו.

**הוא גם בטח ישאיר את החשבון לאמא שלו.

-נו, אמרנו כבר שהוא חתיכת קמצן.

**אפס

-דפוק

**אני מתבייש אפילו להסתכל עליו.

-אני הולך לתקוע לו ראסיה בין הגבות

**על האף

-לשבור לו ת'צורה.

**לפרק לו תמהות.

-להעיף אותו מהרשתית שלי.

**טוב יאלה משעמם לי, בוא נעבור למלצרית.

-תראה אותה, חתיכת   

ככה סטיגמות ודעה שלילית נוצרות

 

 

 

אם אתם לא מציגים את זה, ובמקום זה קוראים את הסיפור עם האף בחוברת, אתם באמת

 

הצעה 6:

 

 


נניח על הרצפה שמיניות עליהן רשומים הדברים הבאים:

1.      ציציות בחוץ

2.      לומד בתיכון דתי

3.      סנדלים וגרביים

4.      משקפיים עגולות

5.      הייתה פעמיים בחו"ל

6.      בלונדינית

מהצד השני של המשפטים יהיה כתוב בהתאמה:

1.      דוס מוחצן

2.      רמה דתית נמוכה

3.      רחפן

4.      שמאלני

5.      צפונית

6.      יפה אבל טפשה

 

נבדוק עם החניכים אלו משפטים מתאימים לכל חניך. אחרי שעשינו סבב חניכים לבדוק מה מתאים למי, נבחר את החניך שהתאימו לו הכי הרבה משפטים. נהפוך את המשפטים שמתאימים לו, ונגלה את ה"אמת" על החניך. נעבור לחניכים אחרים ונהפוך את המשפטים שהתאימו להם, עד שנגמור להפוך את כל המשפטים. תבדקו שההגדרות לא יפגעו בחניכים.

בגלל פריטי לבוש שונים, או עובדה אחת, אנחנו כבר קובעם מיהו האדם.

 

שלב ג: השחתת רכוש

הצעה 1:

 

 


נכין כמה סיפוריםעל השחתת רכוש. כל שורה בסיפור נכתוב על כרטיס בנפרד. נחלק את השבט למס' קבוצות בהתאם למס' האירועים שהכנו. כל קבוצה מקבלת שניים או שלושה כרטיסים והשאר נותרים בקופה. המדריך מסביר שעל כל קבוצה להגיע להשלמת סידרה של משפטים עם רצף הגיוני. כל קבוצה נוטלת בתורה כרטיס מהקופה ואם לדעתה הוא מתאים לכרטיסים שיש לה, היא שומרת את הכרטיס. אם לא- הם מחזירים אותו לקופה.

כל קבוצה שגומרת להשלים סיפור, מניחה את הסיפור על הרצפה,  והמדריך יבדוק ויאשר.

 

בסוף המשחק מתקיים דיון בו מועלות השאלות הבאות:

א. מה משותף לכל הסיפורים?

ב. למה הם השחיתו? (מתוך כעס, שעמום, ליצנות, חוסר תשומת לב, עצלנות, רוצים צ'ומי).

ג. מי עלול להיפגע מהמעשה ומה עלולה להיות תוצאות הפגיעה?

ד. אם כולם היו מתנהגים ככה, מה היה קורה?

 

עדיף תמיד לשתף את החניכים. אם הם לא ב"קטע" של השתתפות, המדריך יכול לסכם בעצמו.

 

 

סיפורים לדוגמא בלבד:

 

א. שמוליק הולך הביתה.

     שמוליק פוגש את יוסי ושניהם הולכים לכיוון הסניף.

     שמוליק ויוסי מתאמנים בקליעה לגג הסניף.

     מעל הגג תלוי פנס.

     האבן פוגעת בפנס והוא נשבר. הרסיסים מתפזרים בכביש.

 

ב.  משה נוסע באוטובוס למחנה.

     הוא מתיישב על כיסא ומניח על ברכיו את התיק שלו.

     המושב ליד משה מתפנה.

     הוא מניח את התיק במושב הפנוי ויורד בתחנה הבאה.

     נוסע שרוצה להתיישב במקום שהתפנה מגלה שריפוד המושב מלוכלך

   

ג.  ברחבת גן העיר ערוגת פרחים מטופחת.

    החבר'ה משחקים בכדור על המדרכה.

     הכדור נופל ומתגלגל לערוגת הפרחים.

     הם רצים אחרי הכדור.

     מטיילים שמגיעים לגן הציבורי מגלים שהיו פרחים בגן.

 

ד.  שבת סניפית מתקיימת באיזור המרכז.

     מליון חניכים מגיעים לשבת

     כולם נהנים, חבל על הזמן.

     שמשון ויובב משבט מעלות, מחפשים חוויות מיוחדות.

     במוצאי שבת מתברר שכמה מיטות שבורות וכמה מראות סדוקות.

 

הצעה 2:

 

 


למה לא להשחית רכוש?

לא באמת, אני רציני, תנסו להסביר לי למה לא להשחית רכוש?

נו, מה קרה אין לכם תשובות?

נניח שאני חניך שלכם שגומר ת'סניף, מה אתם אומרים לי?

 

אפשר להגיד לחניך, שהרכוש הציבורי, הוא גם שלו:

"מעשה באדם אחד שהיה מסקל אבנים ומשליכן מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד. אמר לו החסיד: מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך! לגלג עליו אותו אדם. לאחר זמן נצרך האיש למכור שדהו, והיה מהלך באותה רשות הרבים ונכשל באותן אבנים. אמר: יפה אמר לי אותו חסיד: מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך"

(בבא קמא נ, ב).

מה נעשה עם רכוש בניו - זילנד?

בדרך - כלל נגיד לחניך: 

"מה אתה עושה - זה לא שלך!!!"

החניך:

מי אמר?

מי אמר שאני לא אמור לגעת במשהו שהוא לא שלי?

 

 

המדריך (העצבני):

מה זאת אומרת, "מי אמר?", אתם מה-זה חצופים, אני בגילכם

 

עכשיו, כשהחניך לא בסביבה, בואו נחשוב רגע, באמת "מי אמר?".

יש לכל חברה כל מיני קביעות / נורמות. את הנורמות האלה לא מסבירים כל הזמן. זה רע, כי זה רע. כשאני מרים נייר מהרצפה ברחוב, אני לא חושב על זה כל פעם מחדש. לכלוך ברחוב מתוייק אצלי במגירה של "באחריות שלי". המגירות האלה הם עולם הערכים שלי. את עולם הערכים אני מעצב מיוה הולדתי ה- 0, ועד יום מותי. אני מקבל כל מיני מסרים מהחברה, מהטלוויזיה, מבנ"ע, מהבית,  וכו'. אני קולט הכל ובונה ארון מגירות משלי.

 

המטרה שלנו היא, שבראש של החניכים השחתת רכוש תכנס למגירה של המעשים השליליים.

למה לא להרוס? ככה!

 

זה לדוגמא מה שמנסים לעשות עם אלימות. מנסים להכניס לראש שלנו, שאלימות צריכה להיות במגירה השלילית. כנ"ל גם נסיעה פרועה, או חגורה מאחורה.

 

המדריך:

איך עושים את זה?

אפשר לנסות כמה דרכים:

לחניכים קטנים:

אפשר להביא כל מיני דברים מגעילים ודוחים (תפוח רקוב, בגד כתום מזעזע וכו'). נעשה הצגה של כל מיני דברים ומעשים מגעילים. כל פעם נראה או נעשה משהו, והמדריך השני יצעק "מגעיל!!!". בין הדברים המגעילים נראה גם אחד שהורס / משחית רכוש. תכניסו את המקרה של ההשחתה פעמיים.

המדריך:

רגע,

הבדיחה הזאת תפתור לי את הבעיות.

 

לא! אבל זאת ההתחלה. בצורה כזאת, עובר מסר לחניך שזה לא בסדר. המסר הראשוני נקלט. לא פתרנו את הבעיה, אבל לפחות הצלחנו לקשר השחתה למשהו מגעיל.   לאט, לאט, עוד כמה פעולות ושיחות אישיות  - אם צריך, בתוספת המון דוגמא אישית, ואולי יהיה בסדר.

 

 

לחניכים גדולים:

בתקווה שרוב חניכינו לא נוהגים לפרוק את זעמם על הסביבה, אפשר לערוך איתם בדיוק את אותו הדיון שערכנו לעיל.

איך מסבירים לחניך למה לא הורסים?

איך מכניסים לחניכים לראש שהשחתה זה דבר רע?

עצם הדיון בנושא, יכניס להם לראש, שברור שזה רע, השאלה היא רק איך מעבירים את זה

 

שלב ד: היחס לשונה

 

הצעה 1:

 

 

 


כפתיחה לשבט קטן יותר, נספר לחניכים על כל מיני שיאי גינס מוזרים, ונערוך ביניהם כל מיני תחרויות מקוריות. לדוגמא:

1.      הדיפת צמר גפן.

2.      קפיצה לרוחק, אבל אחורה על רגל אחת.

3.      למצוא נמלה כמה שיותר מהר.

העיקרון הוא שלכל אדם יש דברים שהוא יכול לקבוע בהם שיאי גינס. אנחנו שונים אחד מהשני, ולכל אחד יש יכולות אחרות. תכונה שנראית לי חיסרון, יכולה להפוך ליתרון, בתחום אחר.

 

הצעה 2:

 

 

 


נציג כל מיני דמויות שונות ומשונות:

1.      ארס שהגיע לשכונה צפוניות, כזה, כאילו, רמת אביב ג', כזה, כאילווהמום מכל הקטע הצפונ-בוני.

2.      אוהד הפועל תל-אביב, לבוש באדום, באמצע משחק של מכבי.

אלו רק דוגמאות שעלו לנו בראש, תמצאו דמויות שאתם אוהבים!

העיקרון של ההצעה הזו, להציג דמויות שהגיעו למקום שבו הם חריגים, שונים. שונה הוא לאו דווקא נכה. שונה הוא אחד שפשוט לא נראה או מתנהג כמו כולם. גם אני שונה במקומות מסויימים.

 

הצעה 3:

 

 

 


נציג להקה של כמה זמרים שמתכוננים להופעה (לה, מי, דו). פתאום מגיע זמר נוסף שמזייף בצורה נוראית (אה, בה , מה). הם מתחילים לשיר: "סע, סע, במונית, על כל גיא והר" (אפשר לבחור כל שיר), אבל הזייפן הורס הכל. כל הזמרים מנסים להעיף אותו, ורק זמר אחד עוצר אותם ואומר לזייפן: "מעכשיו, אתה לא שר, אלא עושה קצב: בם, בם, בם". וכך כל הזמרים שרים, והזייפן עושה קצב.    כדאי להופיע עם בגדים מתאימים.

אפשר במקום הצגה, לתת לכל החניכים לעשות קולות, ולתת לשניים לזייף בצורה עצבנית

העיקרון הוא לשלב את השונה ולא לדחות אותו.

הצעה 4:

 

 

 


לשבטים בוגרים:

נכין כמה פאזלים. מספר הפאזלים תלוי במספר החניכים שלכם. אם יש לכם שבט קטן, תכינו פאזל אחד. אם יש לכם שבט גדול, תכינו כמה פאזלים. הפאזל צריך להיות מורכב מחמישה עד תשעה חלקים בערך, זה לא ממש עקרוני.

חלקי הפאזל יהיו כולם מרובעים, חוץ מחלק אחד שיראה אחרת.

נבקש מהחניכים להרכיב את הפאזל שלהם למרובע מלא,  (ולא צורה אחרת).

ננסה להבין מה יוצא ממה שהחניכים הרכיבו.

 

אם החניכים שמים את החתיכה השונה בצד, זה אומר שהם מנסים לשלב את החריג, אבל בצד.

 

 

אם החלק תקוע מעל כל שאר החלקים, השונה מנותק, אם הוא מתחת לכל שאר החלקים, מחביאים את השונה.

 

אם החלק באמצע, מתייחסים אליו כמו אל שאר החלקים, ולא מסתירים את השונה.

 

 

תסתכלו, איך מגיב החניך כשנתתם לו את החלק המוזר, האם הוא מנסה להיפטר ממנו? איך הוא מסתכל עליו?

נסביר להם את המסקנות מהדרך בה הם סידרו את הפאזל.

 

 

שלב ה: סיכום

אחרי כל שלב, מניחים על הרצפה דף עליו רשום הנושא של השלב / ההפעלה. בסוף הפעולה נניח על הרצפה דף עליו נרשום: "תשנ"ט ?". נסכם, שכל אחד צריך לבדוק כיצד הוא התנהג השנה בתחומים אותם הזכרנו.

השלב השני הוא להחליט מה אני רוצה לקחת איתי לשנה הבאה.

 

 



תגובות הגולשים: