World Bnei Akiva MovementCenter for Religious Affairs in the Diaspora
The Online Hadracha Center
מרכז ההדרכה המקוון

Harav Neriya- A Man Of Holyness - הרב נריה- איש של קודש

פרטי הקובץ :

סוג פעולה : פעולה בשפה: עברית

גילאים 10 - 12

גודל קבוצה 10 - 20

משך הפעולה : 30 דקות

פרטים נוספים...

הורדה

Harav Neriya- A Man of Holyness- HEB.doc (374 KB)

 
הערות ותגובות

סטטיסטיקות:
נצפה: 11368
הורד: 1562

Rated 60 times
Add this file to your personal library.

האם הורדתם פעולה זו ויש לכם במה לשתף אחרים?
זה המקום!



מטרת הפעולה

ננסה ללמוד מדמותו של הרב נריה. נבין כי רק כאשר הדברים נובעים מפנימיות קדושה אמיתית ואינם בגדר סיסמאות הם מובילים לעשייה ממשית. דרוש קטר חם כדי לסחוב רכבת – דרוש לב מלא קודש, דרושה אמונה, ואידיאלים שהם הציר המרכזי של החיים כדי להפעיל נכון את חיי המעשה.

 


תוכן הפעולה

מהלך הפעולה:

שלב א' :

הקראת "לפעמים אני מדמיין".

לפעמים אני מדמיין

 


לפעמים אני מדמיין שאני ציפור הממריאה אל על, המשקיפה ממרום על כל גווני הבריאה וצורותיה.

לפעמים אני מדמיין שאני סוס אציל הדוהר לבדו במחוזות רחוקים, גומע מרחקים, שדות והרים בבריאה.

ולפעמים, לפעמים אני מדמיין שאני קטן עוד יותר קטן – קטן-טן, כל כך קטן עד שיכול להכנס לתוך ליבם של אנשים ולראות את המתחולל בנפשם פנימה.

אתמול שוטטתי בתוך נפשה של דודתי הזקנה. מצאתי שם ערמות מחטים דוקרות, כמה עוגיות מכורסמות ותמונה אחת ישנה.

בליבה של ילדה אחת מצאתי פסנתר המנגן כך שלש מנגינות ושושנה אחת אדומה. בליבו של איש אחד ברחוב מצאתי מבוך מתפתל וכמה טיפות של זעה, מוזר, מבחוץ היה נראה כה סמכותי ובוטח.

בליבו של אחד מצאתי תנ"ך, ספרי קודש ופנס שאורו כה בהיר וזך.

לב אחר היה כל כך מלא רוח שטלטלה אותי מצד לצד – אך מלבדה לא היה כלום. ברחתי משם בבהלה.

לב אחר נראה לי כמכון דפוס ישן המדפיס נאומים בזה אחר זה – נאומים חוצבי להבות שגורלם הועידם להתיישן בארגז ישן ממש לפני דלת היציאה.

ובלב אחר מצאתי את כל סוגי הבשר – הלכתי בין נקניקים ופסטרמות וכמעט שלא נותר לי מקום להחלץ ולצאת,

לב אחר נראה היה כחנות בגדים עם מראות גדולות ובלב אחר מצאתי שמש גדולה וקופסא של תרופות

לפעמים אני מדמיין שאני ציפור הממריאה אל על המשקיפה ממרום על כל גווני הבריאה וצורותיה. לפעמים אני מדמיין שאני סוס אציל הדוהר לבדו במחוזות רחוקים, גומע מרחקים, שדות והרים בבריאה,

ולפעמים, לפעמים אני מדמיין שאני עוד יותר קטן – קטן-טן, כל כך קטן עד שיכול להכנס לתוך ליבם של אנשים ולראות את המתחולל בנפשם פנימה.

שלב ב' :

מה יש בלב שלי?

כל חניך יקבל דף עם ציור לב וידביק בתוכו או יצייר דברים הנמצאים בלבו.

 

שלב ג' :

החניכים יושבים במעגל. כל חניך יקבל פתק הקראה.
בין הפתקים מעשים של הרב נריה + מעשים אחרים.

 

מעשים אחרים :

1. יום רגיל, נסיעה באוטובוס, חדשות הבוקר – פיצוץ חבלני בארה"ב – 50 אנשים נהרגו. האוזון, מזהירים החוקרים, הולך ונפגע יותר ויותר. בתאונות דרכים נהרגו השבוע 12 אנשים.

"איזה באסה" – אמרה אחת הנערות הנוסעות לחברתה – "לא התכוננתי לבוחן במתמתיקה – איזה יום נורא!!"

2.

מעט חבר'ה נסעו להתנדב במרכז הקליטה, דווקא תכננו לנסוע, אנחנו לא אשמים שהנסיעה יוצאת בדיוק בזמן של ההופעה של שלמה ארצי – חיכינו לזה כל-כך הרבה זמן וכבר קנינו כרטיסים.

אם זה היה ביום אחר היינו באים בשמחה.

3.

המבחן באנגלית מתחיל מייד בתום סדר הגמרא, לכן כדאי להכין את החומר מתחת לגמרא כדי להספיק להתכונן שעה נוספת לבחינה.

4.

זה לא שלא ראיתי את הזקנה העולה לאוטובוס. זה לא שלא התכוונתי לקוםאבל הייתי כ"כ עייף, משחק הכדורסל מאתמול, העינים שלי נעצמו מאליהן.

מישהו אחר כבר יקום.

5.

שוב מביאים איזה רב לסניף לערב שבת? הקומונרית הזאת לא מבינה שערבי שבתות נועדו כדי לפגוש ת'חברה?!

מעשיו של הרב נריה :

דמעות של מחנך

 

רפי קפלן מספר: הרב נריה אף פעם לא היה צריך לתת עונשים. תמיד היה משיג את מטרתו בדרך שלו

היתה תקופה של גניבות. למישהו נעלמו משקפי שמש והוא התלונן לפני הרב נריה. "תחפש היטב", אמר הרב, כי לא היה מוכן לקבל שמישהו מהישיבה גנב לשני. שוב נעלם משהו, והרב עדיין מסרב להאמין: אולי מבחוץ? בפעם השלישית לא יכל יותר, וצווה: כולם לעלות לבית המדרש.

ניסה לדבר ולא הצליח, ואז התחיל לבכות. הרגשתי את הכאב העצום ובכיתי גם אני. כשהרמתי את הראש, ראיתי שהוא יצא. לא היה מסוגל לדבר. ישבנו שם דמומים כ – 20 דקות, ואחר כך יצאנו לאט.

מאז פסקו הגניבות.


עם סניף בני עקיבא בכפר הרא"ה

 

הרב נריה זצ"ל התעניין תמיד במה שקורה בסניף והיה מעורב בבעיות החינוכיות שנגעו לתיפקוד הסניף. במשך שנים רבות, בכל שבת, לאחר המפקד ולפני תפילת מנחה, לימד מספר משניות מפרקי אבות לפני כל הסניף. בכל פעם שהייתה שבת חופשית בישיבה היה מתפלל את תפילת ליל שבת עם הנוער בסניף.

שחו שתי בנות צעירות: כששמענו שירה יפה בסניף ידענו שהרב נריה נמצא בתפילה.


 

אחד מן החבורה

מספר אייל פישלר: בוקר אחד, כשסיימתי את ארוחת הבוקר שלי, עברתי בין השולחנות וחיפשתי לי עיתון. לאחר כמה דקות של המתנה הגיע תורי ולקחתי את העיתון המבוקש. כשהסתובבתי – ראיתי את הרב נריה, שישיב בקצה השני של חדר האוכל, מנפנף בידו לעברי. נגשתי אליו. הרב ישב בחברת כמה תלמידים וסעד עימם. הוא שאל אותי אם אני מוכן לתת לו את העיתון. מאחר שאני לא הספקתי לקרוא אף לא מילה אחת, נשארתי עומד ליד הרב כש"הצופה" מונח על השולחן, וכך יצא שקראנו שלושתנו ביחד – הרב נריה, התלמיד שלידו ואנוכי.

תוך כדי קריאה, אמר לנו הרב (בתגובה על אחת הכתבות) שהוא צריך לשלוח מכתב לאדם ששמו הוזכר בעיתון. מייד פרץ ויכוח הלכתי – פוליטי בין אותו תלמיד לרב נריה. גם אני הצטרפתי לויכוח לאחר רגע.


רק אחר כך , כשהעירו לי כמה חברים, הבנתי עד כמה מיוחד הדבר: ראש הישיבה היושב עם תלמידיו לסעוד על אותו שולחן, קורא עימם את אותה פיסת עיתון, ואף מתווכח עימם על הכתוב בו – ממש כמו אחד מהחבר'ה, חלק בלתי נפרד מהחבורה.

לכעוס בנחת

שלוש חכמות על החסיד לדעת: לרוץ לאט, לצעוק בשקט, לכעוס בנחת. הרב נריה ידע סוד שלוש החוכמות. פעמים הרבה ראינו בו אותן. פעם אחת אזכרה במיוחד, לא אוכל לשכוח!

הנהיג הרב בישיבה שבני הכיתות הגבוהות עוברים בימי אדר בכיתות הנמוכות יותר, ומלמדים ומסבירים על מהותו הפנימית של החודש ושל הפורים. מעבר לערך הרב של הלימוד ושל ההוראה כשלעצמם, היה בנוהג יפה זה גם משום הידוק הקשר החברתי בין בחורים מבוגרים לצעירים מהם בשנים, עניין שהרב נריה היה חרד לו והחשיבו ביותר. נקעה נפשו והוקיע כל גילוי של פגיעה מצד מבוגר בצעיר. מבקש היה מן השמיניסט לנהוג בבן החמישית כדרך שמצופה מאח בוגר שינהג באחיו הצעיר.

והנה שבת "זכור" הגיעה. בחור מן השמינית חמד לו לצון והתעמר ב"אח צעיר" מן החמישית. גונבה השמועה לאוזניו של הרב נריה, וכבר הוא עושה דרכו אל פנימיות השמינית – רץ לאט במעלה הגבעה – את הבחור הפוגע מן השמינית הוא מחפש. הלה, גברתן אדיר מימדים, הולך אליו מעדנות, והרב מתרומם לעומתו, ומניף ידו גבוה אל עבר פניו ומנחית על לחיו סטירה מצלצלת. שנייה של שתיקה רועמת, דומה שהיקום עצר מלכת. ואז – עומדים אנו ומביטים וכמו לא מאמינים – הרב נריה פורץ בבכי, ואף הבחור בוכה ודמעתו על לחיו והם מתחבקים. נמצאו שניהם בוכים, ונמצאו שניהם מתחבקים.

לרוץ לאט, לצעוק בשקט, לכעוס בנחת.


מישיבה אחת – לעשרות ישיבות

הייתה פה מהפכה. נוער ארץ ישראלי, בני מצווה, יוצאים להקים מוסד של תורה. דיברנו אז הרבה על המהפכה בנוער הארץ ישראלי. אני חושב שגם הרב נריה עצמו לא תיאר לעצמו שתוך דור או שני דורות, (עברו מעט יותר מ – 50 שנה) הארץ תהיה זרועת ישיבות. מה שנקרא "דור הכיפות הסרוגות" זה מעל ומעבר לציפיות ולחלומות שלו. הוא חלם רק על ישיבה פה וישיבה שם, אולפנה פה ואולפנה שם. הוא חלם על ישיבה בין החומות, מלבד נתיב מאיר, ולכן קמה ישיבת הכותל.

אנחנו, זקני הדור שבאים לכפר הרא"ה, לבניין שנכבש ע"י הישיבה, רואים איך הישיבה גדלה ואיך ממנה צמחו בכל הארץ ישיבות. אני חושב שזאת באמת מהפכה!


 

סיפורים נוספים ניתן למצוא בחוברות על הרב נריה "לאורו נלך" הנמצאת בהנא"ר ובמחוזות.

שלב ד' -דיון:
חייו של הרב נריה מלאי עשיה הן במפעלים הגדולים שהקים במו ידיו – ישיבות ואולפנות בנ"ע, והן במידות ומעשים טובים. מה הגורים להבדל בין עשיה של הרב נריה לבין מעשים אחרים שקראנו שהצביעו על מציאות שונה?

מעשים של אדם נגזרים מעולמו הפנימי שעיצב לעצמו, מהציר המרכזי של חייו שבחר להאמין בו ולחיות אותו. צוואתו של הרב נריה משקפת את תמצית חייו ואמונתו וכן את רצונו מאיתנו – תלמידיו.

לב מלא קודש מניע עשיה של קודש.

איזה לב בנינו לעצמנו? מה מרכז האישיות שלנו? האם השאיפות הגדולות שדברנו עליהם במשך החודש הן בגדר דיבורים או שהן עומדות במרכז לבנו כציר חיינו המרכזי?

 

לסיכום :

הקראת הקטר החם.

הקטר החם

לאחת העיירות בפולין הגיעה שמועה, כי למחרת תגיע הרכבת הראשונה. יצאו בני העיירה וביניהם אדמו"ר מפורסם לחזות בכלי החדש. לא הסתפק אותו אדמו"ר וניגש למשש את הקטר וקרונותיו.

תמהו האנשים ושאלוהו לפשר התנהגותו.

השיב להם אותו אדמו"ר: מכל דבר בעולם יש ללמוד לקחים, הנה ראיתי כי הקרונות קרים כקרח, אך הקטר חם ולהט יש בו, והבינותי: אם העומד בראש והמוביל חם הוא ולהט יש בו, הרי בכוחו לגרור אחריו גם רבים שהם קרים כקרח.



פעולות דומות ניתן למצוא גם בקטגוריות הבאות:
» הכל > בני עקיבא > אישים
» הכל > אישים > בני עקיבא
תגובות הגולשים: