World Bnei Akiva MovementCenter for Religious Affairs in the Diaspora
The Online Hadracha Center
מרכז ההדרכה המקוון

טלוויזיה וחינוך

פרטי הקובץ :

סוג פעולה : קטע בשפה: עברית

גילאים 10 - 50

גודל קבוצה 1 - 1000

משך הפעולה : 10 דקות

פרטים נוספים...

 
הערות ותגובות

סטטיסטיקות:
נצפה: 2777
הורד: 599

Rated 62 times
Add this file to your personal library.

האם הורדתם פעולה זו ויש לכם במה לשתף אחרים?
זה המקום!



תוכן הפעולה

כל המבקש לעסוק בחינוך של בני הנוער. עולמם הרוחני של בני הנוער איננו רק תוצר של ההשפעה החינוכית הברוכה של הבית או של מוסדות החינוך, אלא גם של הסביבה החברתית והתרבותית שבה הם שוהים וממנה הם יונקים. כל דבר משפיע על הנפש: הרחוב, התקשורת, הפרסומות, העיתונות, וכמובן הטלוויזיה. ברור שככל שהחשיפה אליהם רבה יותר, כך השפעתם עמוקה יותר. אין להעלות על הב\דעת שצפייה ממושכת בתכניות הטלוויזיה איננה מטביעה רושם כל שהוא בנפשם של בני הנוער, והיא בודאי מצטרפת- במעט או בהרבה לעיצוב אישיותם.

המדיה, על הטכניקות המשוכללות שלה, הנה בעלת עצמה אדירה, וביכולתה לגבור בנקל על הישגים חינוכיים שנקנו לאחר מאמצים מרובים. מסר שמועבר דרך סרט חי בצבע מלא, על ידי שחקן מקצועי ובתפאורה מתאימה, מושך הרבה יותר, ולעיתים אף חודר עמוק יותר, משיעור פרונטלי או משיחת מוסר של הורים ומחנכים.

ניתן למנות "ארבע אבות נזיקין" בצפייה בתוכניות הטלוויזיה:

א.       גירוי יצרי. רמת הצניעות של תכניות הטלוויזיה הישראלית  איננה גבוהה במיוחד. בשו"ע מצויה הדרכה כללית ביחס לספרות העוסקת ב"דברי חשק": אסור לעיין בה משום "מגרה יצר הרע" (או"ח סי' שז טז). כלומר, אסור לאדם לקרוא או להביט בכל דבר המגרה את יצרו. בעידן של מתירנות גואה, חשופים בני הנוער לגירויים מתמידים, העלולים ליצור אצלם מתח שלילי ומועקה נפשית מצטברת וחבל בטוהר נפשם. תכניות הטלוויזיה משמשות נדבך מרכזי ביצירת גירויים שליליים בתחום יצר העריות.

לא זו אף זו. במוסדות חינוך רבים ממעטים בחינוך לחיי המשפחה מטעמי צניעות ומתלבטים                לפני כל אמירה שיש בה אפילו מגע עקיף עם נושאים אינטימיים. בו בזמן, עוברים בני הנוער     "סדרות חינוך" ארוכות וגדושות, הכוללות הדגמות חיות בטלוויזיה. התמונות מחיי המשפחה   המוקרנות שם, רחוקות מאוד מתמונת חיי המשפחה היהודית הן מצד תוכנן והן מצד סגנונן.   לעיתים אין ביניהם אפילו מכנה משותף זעיר. החינוך התיאורטי, העדין והזהיר, של מוסדות     החינוך איננו מסוגל להתחרות עם עוצמת המסרים החזותיים, המוחשים והישירים, שהטלוויזיה מספקת. וכך, מצוידים במטען המעוות על חיי המשפחה שצפו בו, ילכו בנינו ובנותינו בעוד שנים ספורות לבנות את ביתם, את התא האישי המשפחתי שלהם. זהו מתכון לתקלות מרובות.

ב.       העדר "דרך ארץ". רבות מתוכניות המלל בטלוויזיה אינן מציגות דו שיח תרבותי ונעים בין מתדיינים אנושיים אלא מציגות מופע של התאגרפות מילולית, הכולל התפרצויות הדדיות, סתימת פיות, לעג, רדידות וכו', וטיפול אובססיבי בנושאים שהם מוקצים  מחמת מיאוס. "דרך ארץ קדמה לתורה". תכניות אלו לא רק שהן חסרות תורה אלא אף דרך ארץ אין בהן. באותה מידה הן אינן מומלצות ליהודי הנאמן לתורת משה ולנכרי המבקש לדבוק במוסר כלל אנושי.

ג.       "מושב לצים". גם אם אין בתוכניות טלוויזיוניות קטעים בלתי צנועים וא לא התאגרפות מילולית מכוערת, עדיין יש לבדוק קריטריון נוסף כדי להתיר לה לבא בקהל. יש לבדוק מהו טיב המסרים שעולים מהתוכנית, איזה עולם תרבותי משתקף דרך התוכנית, ההצגה או הסרט? עולם של קדושה ושל מוסריות, או עולם של חומרנות ונהנתנות? עולם של עמל או עולם של הוללות? מהו ההוואי התרבותי המתואר בתוכנית?               

    

     



פעולות דומות ניתן למצוא גם בקטגוריות הבאות:
» הכל > הדרכה > חינוך
» הכל > צ'ופרים
תגובות הגולשים: