Sometimes It's Hard To Daven...

Detalhes do ficheiro:

Recurso Tipo: Peula - Atividade em: Hebrew
Idade: 10-17
O tamanho do grupo: 5-30
Tempo estimado: 45 minutos

Mais detalhes...

Baixar

Baixe este arquivo (44 KB)

Comentários e críticas

Estatística:
Visto: 5501
Transferido: 1403

Rated 284 times
Add this file to your personal library.

Será que você baixar esse arquivo e você tem algo para compartilhar?
Este é o lugar!


Objetivo de Recursos

מבוא:

בפעולה הקודמת ראינו כי קשיים ומצבים חריגים בחיינו מניעים אותנו להתפלל.

דוגמא לכך היא סיפור חטיפתו של נחשון וקסמן הי"ד.

באמצעות פעולה זו אנו רוצים להדגיש שלוש נקודות עיקריות:

1. אין לנו כבני אדם את היכולת להבין את מהלכיו של הקב"ה. אנו מאמינים כי הקב"ה 'רואה' את המציאות בהיקף גדול יותר לעומת הראיה המצומצמת שלנו. שיקוליו הם ביחס של אב ובן. לא תמיד הבן מסוגל להבין ולחוש כי אביו רוצה בטובתו. לעיתים נדמה לבן כי אביו פועל לרעתו למרות שביסודו של דבר מה שמנחה את האב זו רק טובת בנו.

2. מהות התפילה היא קרבת אלוקים. הקב"ה רוצה שהאדם יהיה קרוב אליו. עיקר תכלית התפילה היא לא להשמיע את בקשותנו לפני הבורא או לבטל הצרה בה אנו שרויים. התכלית היא ההתחזקות בידיעה כי אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמיים.

3. כפועל יוצא של הנאמר לעיל, מחובתנו לדעת כי כל סיבת הצרה או החסר שהקב"ה מזמן לנו, זה אמצעי שנוכל להתפלל. בשעה שהאדם עומד מול הבורא בבקשה על צרכיו, מתמלא ליבו רגש קירבה אל אביו שבשמיים.

 

 

 


Recurso Conteúdo

בס"ד

"...ועצת ה' היא תקום."

(פעולה שניתן להעביר בחבריא א' ובחבריא ב' ברמות שונות)

מבוא:

בפעולה הקודמת ראינו כי קשיים ומצבים חריגים בחיינו מניעים אותנו להתפלל.

דוגמא לכך היא סיפור חטיפתו של נחשון וקסמן הי"ד.

באמצעות פעולה זו אנו רוצים להדגיש שלוש נקודות עיקריות:

1. אין לנו כבני אדם את היכולת להבין את מהלכיו של הקב"ה. אנו מאמינים כי הקב"ה 'רואה' את המציאות בהיקף גדול יותר לעומת הראיה המצומצמת שלנו. שיקוליו הם ביחס של אב ובן. לא תמיד הבן מסוגל להבין ולחוש כי אביו רוצה בטובתו. לעיתים נדמה לבן כי אביו פועל לרעתו למרות שביסודו של דבר מה שמנחה את האב זו רק טובת בנו.

2. מהות התפילה היא קרבת אלוקים. הקב"ה רוצה שהאדם יהיה קרוב אליו. עיקר תכלית התפילה היא לא להשמיע את בקשותנו לפני הבורא או לבטל הצרה בה אנו שרויים. התכלית היא ההתחזקות בידיעה כי אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמיים.

3. כפועל יוצא של הנאמר לעיל, מחובתנו לדעת כי כל סיבת הצרה או החסר שהקב"ה מזמן לנו, זה אמצעי שנוכל להתפלל. בשעה שהאדם עומד מול הבורא בבקשה על צרכיו, מתמלא ליבו רגש קירבה אל אביו שבשמיים.

בפעולה זו נתמקד בסעיף הראשון. הסעיף השני והשלישי יובהרו בעזרת דף המקורות "בבקשה" ובפעולה שאחריו "סליחה, משהו שומע אותי?!" שנמצאים בעמודים הבאים.

בידך האפשרות לבחור לכמה פעולות לחלק וכיצד להציג את הנושא לחניכים.

מהלך:

שלב א' : המדריך יספר את סיפור החטיפה. השתדלנו להביא בעמודים הבאים את עיקרי הדברים.

הסיפור ארוך ומרגש. רצוי לספר את חלקו בע"פ וקטעים חזקים להקריא.

כדאי לספר עד מה שארע ביום חמישי+ איזכור התפילה ההמונית שנערכה בכותל.

 

מלחמה נגד השעון

סיפור חטיפתו של נחשון וקסמן הי"ד.

יום ראשון - 9 באוקטובר.

חמסין בחוץ. בשעה 15:30 מסיים רב"ט נחשון וקסמן השתלמות בנהיגה בג'יפ, בבסיס צה"ל בצפון הארץ ונכנס למכונית חברו, משה קפר. בדרך מחליט נחשון להפתיע את ידידתו, מרים עזיזה, מורה חיילת, המשרתת ברמלה.

בשעה 17:30 נפרד נחשון מחברו ויורד בצומת עטרות. מנקודה זו מתחילות ההשערות. נחשון ככל הנראה עולה על טרמפ לרמלה. לא ברור אם נחשון הגיע לרמלה ומשם החליט לעלות לירושלים לבית הוריו, או שכלל לא הגיע לרמלה. הוא היה לבוש במדי א', כומתה ותג יחידה של גולני, ונשא את נשקו האישי רובה אמ - 16.

בירושלים ציפו ההורים, יהודה ואסתר, לבנם. אט, אט הלכה הדאגה וגדלה. "נחשון הוא לא מסוג הבנים שייעלם מבלי להודיע", אמרו. הם התקשרו לבסיס לברר האם נחשון יצא הביתה.

בשעה 2 לפנות בוקר לא יכלו לשאת לבדם את החרדה. הם התקשרו לקצין העיר ודיווחו על היעדרותו של נחשון.

יום שני - 10 באוקטובר בשעה 9:00.

מצלצל הטלפון בבית ההורים. המשטרה הצבאית החוקרת היתה על הקו.

בשעה 10:00 מגיש האב, יהודה, תלונה במשטרת נווה יעקב. "התקשרנו למשטרה אבל הם פשוט לא עשו כלום, התקשרנו שוב ושוב וראינו שהם לא זזים". סיפר משה שהם, ידיד המשפחה.

ידיד המשפחה ואחיו של נחשון מחליטים ליזום חיפושים באופן עצמאי. בשעות אחר הצהריים מגיעות משלחות של מתנדבים מבתי ספר וישיבות, לצומת עטרות. לדבריהם, רק שוטרים בודדים הצטרפו לחיפושים, ועד שעות הערב לא הגיע אף גורם צבאי לאזור החיפושים.

יום שלישי - 11 באוקטובר בשעה 16:00.

ברדיו מתפרסמת הידיעה הראשונה על חטיפת חייל, שחוזרת אחר כך במיבזקים ובמהדורות החדשות. הידיעה על החטיפה מצמררת את הציבור. אנשים מתקשרים בדאגה אינסטינקטיבית לבני משפחותיהם. מרגע זה ואילך הופך גורלה של משפחת וקסמן, משפחה ירושלמית אנונימית, לגורם המכריע של מצב הרוח האישי של אזרחי ישראל.

בשעה 19:00 בערך, מטלפן אלמוני לבית המשפחה, ומבקש לדבר עם אביו של נחשון, יהודה. האיש שסרב להזדהות, אמר לאב כי בנו נחטף בידי החמאס, שהוא בחיים ונתק את הטלפון. מי יכול לדמיין את הרגע שעובר על ההורים? בכל זאת יש נקודת אור, "נרגענו לפחות מהידיעה שהוא בחיים", אמר האב.

השעה 20:00. במהדורת החדשות בטלביזיה משודרת בפעם הראשונה קלטת וידאו, שהביא צלם סוכנות רויטר, בה מצולמת תעודת הזהות של נחשון ונשקו האישי. בקלטת מועברת גם דרישת החוטפים: "אנו דורשים את שיחרורם המיידי של מנהיג החמאס, השייח אחמד יאסין, שייח צאלח שתאדה, שייח עבד אל כרים עובייר ומוסטפה רידאני. עוד אנו דורשים את שיחרורם של כל עצורי אז א - דין אל קסאם וכן 50 אנשי חמאס, השפוטים לתקופות מאסר ארוכות."

עם ישראל מקשיב ביחד לאולטימטום: "המועד האחרון למילוי הדרישות הוא יום שישי, 14 באוקטובר, בשעה 21:00. אם הן לא ימולאו - תהיה ישראל אחראית להריגת החייל".

הוריו של נחשון מבקשים להעביר מסר לראש הממשלה, יצחק רבין, וליו"ר אש"ף, יאסר ערפאת.

"בתור תומך בתהליך השלום", אומר האב, אני מקווה שרבין יעשה את כל המאמצים למנוע שפיכות דמים מיותרת. עשר הכל כדי שבנינו לא ייחטפו בארצנו. ערפאת, אם תביא לשיחרורו של נחשון, אני מבטיח לך שזה יתרום רבות לחיזוק מעמדך במדינה שאתה רוצה להקים". אומר האב.

ראש הממשלה יצחק רבין מתקשר לערפאת.

"אתה אחראי לחייו של נחשון", אומר רבין לערפאת בשיחת טלפון, ומזהיר את ראש אש"ף בצורה בוטה: "אי החזרתו בחיים של החייל נחשון וקסמן", אומר רבין, "תביא להשפעה קשה ביותר על עתיד יחסיה של מדינת ישראל עם הרשות הפלשתינית והמשך תהליך השלום עם הפלשתינים".

יום רביעי - 12 באוקטובר.

ראש הממשלה יצחק רבין ושר החוץ, שמעון פרס, נפגשים עם המלך חוסיין. בשובם אומר ראש הממשלה כי הוא בטוח שנחשון וקסמן חי ונמצא בעזה. רבין משוחח שוב עם ערפאת בטלפון ואומר לו: "אני יודע בוודאות שהחייל בעזה". ערפאת עונה: "החמאס מנהל נגדי מלחמה אישית ולא רק נגד ישראל". רבין שב ומדגיש את אחריותו של ערפאת לחייו של נחשון וקסמן.

שר החוץ האמריקאי, וורן כריסטופר, מגנה את החמאס ואומר כי ארה"ב עומדת לצד ישראל ותומכת במהלכיו של רבין. כריסטופר מוסיף כי על ערפאת לעשות מאמצים לשיחרור החייל.

רבין מכנס ישיבת ממשלה, שנמשכה 45 דקות, ומדווח לשרים על המתרחש. הוא אומר שיאסר ערפאת מסוגל להביא לשיחרורו של נחשון וקסמן. השרים מגבים את עמדתו של רבין. יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, משבח את ראש הממשלה שמטיל את האחריות על ערפאת.

רבין מודיע בישיבת הממשלה כי החליט להחזיר ארצה את האלוף דני רוטשילר משיחות קהיר.

השר יוסי שריד אומר כי "היה צורך להפסיק את המו"מ כשפרשה כל - כך מסעירה ומכאיבה נמצאת בעיצומה". לדבריו, פירסם החמאס כרוז בו הוא טוען כי החייל החטוף לא נמצא בתחום האוטונומיה ומאיים כי:

"בקרוב מאד נבצע פעולה שתלמד את ראש ממשלת ישראל כיצד יש להתנהג עם העם הפלסטיני".

המנהיג הרוחני של ארגון החמאס, השייח אחמד יאסין, מבקש מהחוטפים: "אל תהרגו את החייל". עוד אמר: "אני מייעץ להם שיכבדו אותו, שישמרו עליו ולא יהרגו אותו, שישמרו על חייו".

ד"ר אחמד טיבי, יועצו של ערפאת, מתקשר לבית משפחת וקסמן ומעביר מסר מערפאת: "אני עושה כמיטב יכולתי להביא לסיום הפרשה ולהחזיר את החייל חי". עוד אמר, כי ערפאת הורה לרשות הפלשתינית לעשות הכל כדי לסיים את הפרשה.

הרמטכ"ל, אהוד וראש אכ"א, האלוף יורם יאיר, מגיעים לבית המשפחה ומשוחחים איתם ביחידות. ביציאתם אמר הרמטכ"ל, כי הם רואים את ערפאת ואת הרשות הפלסטינית כאחראים.

בשעות אחר הצהריים מגיעה הקלטת השניה לבית המשפחה. בני המשפחה מסתגרים בחדר וצופים בה. האב מתקשה לצפות בבנו. הוא מסרב לראות אותה. "היא אינה רלוונטית" הוא אומר, ,היא הוקלטה לפני כמה ימים".

האם צופה בקלטת ומתמוטטת למראה בנה המוחזק בידי שוביו. אמא רואה קודם כל את הפה הפתוח והשפתיים הנפוחות.

השיחה המוקלטת:

"איך קוראים לך? שואל המחבל.

"אני נחשון וקסמן. החבר'ה מהחמאס חטפו אותי. הם רוצים לשחרר את האסירים שלהם. אם לא - יהרגו אותי. אני מבקש מכם לעשות מה שאתם יכולים בשביל שאני אצא מפה חי".

"מה אתה רוצה מאמא שלך?" שואל החוטף,

"ההורים שלי מסתכלים עלי?" שואל נחשון, "אני כרגע בסדר. אני מקווה לחזור אליכם, אם רבין יחליט לשחרר את האסירים שלהם".

האם נתמכה על ידי בני המשפחה, מתקשה לעמוד מול הבעת פניו של בנה, מבוהל, עייף חסר אונים.

לאחר הצפייה בקשה להעביר מסר לבנה:

"נחשון בני, תהיה חזק. כולם אוהבים אותך ומתפללים עבורך כל שנייה. תהיה חזק".

עוד ביקשה, "אני פונה לחמאס כגוף דתי, לשחרר את הבן שלי. אני מבקשת מהאירגון להתייחס אליו לפי אמות המידה המוסריות והדתיות הנהוגות אצלו".

13/10

יום חמישי. בכותל נערכת תפילה המונית.

רבבות התפללו בכותל

לשלומו של נחשון וקסמן / מתוך העיתונות

רבבות מתפללים השתתפו אמש בתפילה לשלומו

של החייל החטוף נחשון וקסמן ברחבת הכותל

המערבי בירושלים. בין המתפללים היו אמו של

וקסמן ואחיו, הרבנים הראשיים לישראל, ישראל מאיר לאו והראשון - לציון אליהו בקשי דורון, הרב

הראשי לשעבר אברהם שפירא, רב הכותל יהודה מאיר גץ ורבים אחרים. בין המתפללים בלט מספרם

הגדול - יחסית של חרדים. להערכת המשטרה

השתתפו בתפילה 50 אלף בני - אדם, ואילו אנשי הכותל העריכו את מספרם בקרוב ל - 100 אלף.

קודם לכן התקיים מעמד דומה בבית - הכנסת

הגדול בתל - אביב, בהשתתפות ראש העירייה רוני

מילוא.

לקארת התפילה בכותל סגרה משטרת מחוז

ירושלים את כל הכניסות לעיר העתיקה ואת

הכבישים המובילים לכותל המערבי. במרכז העיר

נוצרו פקקי תנועה גדולים. בשל עומס התנועה

נאלצו בני משפחת וקסמן להגיע לכותל במכונית

המשטרה.

במהלך התפילה נקראו פרקי תהילים ונישאה

תפילה מיוחדת לשלומו של נחשון, שחוברה במיוחד

לרגל האירוע.

חברו של נחשון, גלעד שפיר, סיפר כי הוא וכמה

חברים נוספים פעלו רבות כדי לארגן את התפילה.

שפיר ציין עוד, כי גם ביום רביעי בערב נערכה

תפילה דומה בהשתתפות מאות מתפללים. "אני

בטוח שנחשון חי, ואני מקווה שהתפילה תעזור והוא ישוחרר בקרוב", אמר שפיר.

בעשרות מקומות נוספים בארץ נערכו תפילות

דומות בהשתתפות אלפים.

גם היום יימשכו אמירות פרקי התהילים בתפילות

הבוקר וכן בצהרי היום, כשרבים ישובו לשם כך

לרחבת הכותל המערבי.

תנועת בני עקיבא מתכוונת לקיים אמירת פרקי תהילים בצוותא בכל סניפי התנועה ברחבי הארץ -

אם נחשון וקסמן לא ישוחרר במשך היום.

גם בני העדה החרדית התגייסו להתפלל לשלומו

של נחשון וקסמן, לאחר שבד"ץ העדה החרדית הכריז על אתמול כיום תפילה ובקשת רחמים לנוכח

המצב. בצומת בני עטרות הסמוך לנתב"ג, שם נראה החטוף לאחרונה, התכנסו רבים אתמול אחר - הצהריים להתפלל לשלומו ולחזרתו במהרה.

המדריך ינהל דיון. האם אתם זוכרים את אותה תקופה? מה זכור לכם במיוחד מאותו שבוע?

מישהו נכח בתפילה ההמונית ליד הכותל? מה חשבתם שיקרה לאחר התפילה? האם זה העלה אצלכם שאלות?

המדריך יקריא את הקטע "מחשבות שאחרי", המדבר על מחשבות בעקבות התפילה.

מחשבות שאחרי

לא הייתי בין ההמונים ליד הכותל. לא נכחתי באותו מעמד מרגש. לא, לא זכיתי לשאת תפילה יחד אם כולם. אני משתמש דווקא במונח "זכיתי", כיון שזו היתה זכות גדולה למי שהיה שם, זכות עצומה לעם ישראל.

אנו עם למוד סבל. כל - כך הרבה שעות קשות אנו יודעים. שעות כואבות שלא נותנו מנוחה. ודווקא ברגעים האלה, בזמנים שנדמה כי אפשר לאבד תקוה וכל זיק של אמונה, אנחנו מצליחים לגלות את האור הפנימי שלנו, את נקודה היהודית, החמה, הנצחית.

כולנו היינו משפחת וקסמן באותו שבוע קשה, מלא סימני שאלה וחרדות. כולנו ולא משנה אם אתה שמאלני, ימני, דתי, חילוני, אפילו כל צבעי הכיפות הטשטשו פתאום. באותו יום חמישי, היה אפשר לראות ליד הכותל את עם - ישראל בכל הדרתו ותפארתו, בלי מחיצות וללא מחלוקות.

הוא עמד שם העם הזה ונשא תפילה. לפתע היה זה בן אחד שמביט בתחינה כלפי אביו ומבקש, מתחנן ומפציר, כל - כך רוצה . . . רק שישוב בשלום, שלא יפגע, שאיש לא יפגע.

באותה השעה הייתי באוטובס בדרכי לחיפה. ברדיו דיווחו על התפילה ההמונית. אפשר היה לחוש כי כל הנוסעים ליבם שם עם המון בית ישראל.

כילד, דמיינתי לעצמי שכל תפילה היא מעין כדור צמר - גפן שעולה למעלה למעלה, ואי שם בא מלאך, לוקח אותו ורואה מה יש בפנים.

הפעם דמיינתי לעצמי עשרות כדורי צמר - גפן, שעפים ועולים, והם נהפכים לעשרות, למאות, לאלפים, לעשרות אלפים. כל - כך הרבה כדורי צמר גפן ובעצם זהו כדור אחד ענק.

הפעם, מלאך אחד לא יכול לבד לשאת אותו, אלא משלחת מלאכים גדולה ונכבדה, והכדור נישא ומגיע עד כסא הכבוד ממש . . . איזה כדור, איזו עוצמה.

ואח"כ באה הבשורה הקשה. לא רצינו להאמין, אולי בגלל שיצאנו כל - כך מחוזקים מרחבת הכותל. יכולנו להרגיש כי שערי שמיים נפתחו.

ומה אומרים עכשיו? מה מסבירים למי שלא מבין איך קרה . . . הרי התפללנו? לאן הלכו כל מזמורי התהילים? היכן נמצאות כל התפילות? ובשביל מה . . . האם זה היה מיותר?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אנו מצפים כי לאחר התפילה, בקשותינו תתגשמנה. ברב המקרים, אנחנו לא זוכים בתשובה מהירה.

אם כך, לשם מה להתפלל? ועוד יותר מזה, הרבה פעמים יש לנו תחושה כי תפילותנו חוזרות ריקם, כפי שהיה לכאורה במקרה של נחשון הי"ד.

האם באמת התפילה יכולה להועיל? מדוע בקשותינו לא מתגשמות תמיד?

שלב ב' : המדריך יקריא את ההספד של הרב אלון הנוגע בשאלות שציינו לעיל.

                ההספד ארוך - וכדאי לקרוא קטעים נבחרים.

הספד מאת הרב מוטי אלון / ראש ישיבת "חורב"

אני רואה אותך כאן נחשון, עם אותו חיוך קבוע. אתה,

על מה שאתה נחשון הקטן והגדול, הצלחת לעשות לעם

שלם. למדרגה שאליה הצלחת להעלות עם שלם בימים

שסועים, קשים, עם החיוך הזה.

אני רוצה לספר לך, שרק השבוע, זכיתי לגלות, אחרי

הרבה הרבה שנים של היכרות עמוקה, של אהבה גדולה

בינינו. רק השבוע, זכיתי לגלות את המעיין שממנו שאבת

את האמונה האדירה הזאת, שהייתה אצלך כל הימים.

באתי אתמול בלילה אל אבא, אל אמא. אבא תפס אותי

וביקש ממני לחשוב רק על דבר אחד. ניסיתי לנחם,

להוציא מילה. אבא עצר ואמר לי: "מטריד אותי רק דבר

אחד. נחשון העלה את כל העם הזה למדרגה כזאת גדולה

של אמונה. אני אחראי שזה לא יירד עכשיו". זה מה

שהעסיק את אבא, רגע אחרי שאתה כבר לא הייתה פה. רק

אתמול הבנתי, מאיזה חומר את קורצת.

ידעתי תמיד, כמו שידעתי שלשום כשעברתי לפני התיבה

ורבבות רבבות, כל בית ישראל, שאגו באותה תפילה

מאוחדת. ידעתי שהכל בא מאיזה שהוא כח שאתה מחייך בו.

לא יודע איפה ואיך, ובאיזה עינוי ובאיזו כפיתה הייתה אז,

אבל את הרוח שלך לא כפתו. את החיוך שלך לא סגרו,

את האמונה שלך לא כלאו. ואת הרוח הזאת שאתה

משאיר בנו עכשיו, אנחנו מתחייבים נחשון, בשם אבא

שלך ובשם אמא שלך, בשם האחים שלך, בשם כל

החבר'ה - זאת המילה שלך, בשם החבר'ה האמיתיים שלך

מהישיבה, מהיחידה - כמה רציתה כבר לענוד את האות

הזה של העורב. אנחנו מתחייבים, שאת הרוח הזאת הלא

כלואה, אנחנו נמשיך להוציא שבעתיים. לא נחלשנו

אתמול בלילה נחשון, התחזקנו. ונמשיך עם ההבנה מאיפה

החומר הזה קורץ.

אבא הוסיף ואמר לי עוד משפט אחד, גם אותו אני חייב

להעביר לך. "כל - כך הרבה בקשות" כך הוא אמר לי,

"ביקשתי מהקב"ה. ביקשתי בריאות בשעה שהייתי",

ואתה יודע כמה אבא היה חולה וזכה לצאת, "וקיבלתי.

ביקשתי משפחה כמו שלנו - וקיבלתי. ביקשתי את כל

מה שרציתי".

"שאלו אותי", אמר אבא, "התפללו כל - כך הרבה ולא

קיבלו תשובה. ואני אומר", כך הוא אומר לי, קיבלתי

תשובה, התשובה היתה לא! ולאבא - מותר לענות גם

לא!" משם הגעת נחשון, ולמקום שכל האמת נמצאת -

אתה הולך עכשיו.

יש לי רק בקשה אחת קטנה. תבקש שם לפני כסא

הכבוד, שיפסיקו לבחון אותנו במבחנים כאלה של אמונה

ואחדות. תבקש שם, שהשבוע הזה יהיה שיעורי הבית

האחרונים שלנו. הבנו. תבקש שם, שיהיה לנו כח למצוא

את הנקודה הפנימים המאחדת את כולנו תמיד, כמו

השבוע.

תבקש שם את זה, עם החיוך שלך, עם החיוך שאף - פעם

לא יכולנו לעמוד נגדו. כשתבקש את זה, אנחנו נתפלל

כאן. עם הכח שלמדנו ממך שנוכל להמשיך, ונוכל

להמשיך.

גם האלוקים שניסה את אברהם, גם אם הפעם לא זכינו

לקבל את הקול של מלאך ה' מן השמיים שאומר "אל

תשלח ידך אל הנער". כמה חיכינו לקול הזה. אבל אנחנו

נמשיך להתפלל, נמשיך להאמין ביתר שאת, ביתר עוז.

אנחנו מלמטה ואתה מלמעלה, וביחד בעזרת ה', את כל

מה שחייכת אליו, את כל האידיאלים שהאמנת בהם, את כל האמונה שכל - כך רצית לממש, ביחד נמשיך לממש

אותם כאן.

 

 

 

 

 

 

 

 

לאחר מכן יחזור המדריך למשפט שאמר יהודה וקסמן, האב, לרב אלון:

"שאלו אותי", אמר אבא, "התפללו כל-כך הרבה ולא קיבלו תשובה." אני אומר- כך הוא אמר לי, "קיבלתי תשובה. התשובה היתה לא! ולאבא מותר לענות גם לא!"

למה התכוון אביו של נחשון?

מעין סיכום :

"כאשר ייסר איש את בנו, כן ה' אלוקים מייסרך..."

יש לזכור כי יש מהלכים וחשבונות אלוקיים שאנו לא מבינים. לרוב התופעות הסובבות אותנו קשה למצוא הסברים וצידוקים. החשבון האלוקי והצדק האלוקי הם דברים נשגבים מבינתנו.

לא כל מה שנראה בעיננו כרע-הוא רע, ולא כל מה שנתפס בעיננו כטוב-הוא טוב.

חשוב להמשיל לחניכים את יחס הקב"ה אלינו כיחסים בין אב לבן.

תינוק לא מסוגל להבין מדוע אביו לא נותן לו להכניס יד למתג החשמל. הוא יכול לפרש זאת כפעולה עוינת נגדו.

ילד בן שלוש יכול להבין את הסכנה שבהכנסת יד למתג החשמל, אך לא יבין מדוע מונעים ממנו לאכול הרבה ממתקים בטענה שזה מזיק לשיניים.

ככל שאנו גדלים אנו מסוגלים להסתכל בצורה רחבה יותר על דברים. עם זאת, יש דברים שלא ניתנים להבנה ולהשגה. אנו מאמינים כי הקב"ה מסתכל על המציאות בצורה מקיפה, הוא קורא הדורות מראש. דברים שנראים לנו רגעית קשים, מתפרשים במושגים של חיי נצח כדברים חיוביים.

עלינו חלה החובה להתפלל ללא קשר לתוצאות. הקב"ה שומע ומקבל את כל תפילותנו והתפילה מועילה בסופו של דבר.

וכמו שאמר הנביא:

"כאשר גבהו שמיים מהארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם,

מחשבותי ממחשבותיכם."

שלב ג' : המדריך יספר את המשך סיפור ההצלה וכישלונו.


יום שישי - 14 באוקטובר

בבוקר יום שישי כבר היה בידיו של ראש השב"כ ביהודה ושומרון מידע מדוייק על הבית שבו הוחזק החטוף ופרטים נוספים. שעה קלה לאחר מכן כבר הורה ראש הממשלה, יצחק רבין, להתחיל בתכנון מבצע החילוץ. שתי יחידות מובחרות = סיירת מטכל של צה"ל, והימ"מ, היחידה המובחרת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל - הציגו תוכניות.

מסיבות שונות הוחלט להטיל את ביצוע הפעולה על סיירת מטכ"ל.

התוכנית בעיקרה כבר היתה מוכנה, אבל בשב"כ ביקשו שהות של כמה שעות, כדי "לסגור" את כל הפרצות האפשריות ולאסוף עוד מידע.

בפיקוד המרכז ניתנה הוראה שלא לחרוג מהפעילות השיגרתית בכפר ביר - נבאללה ובכביש העובר בתוכו.

ככל הידוע, איש לא הבחין בצוותי התצפיות ובפעילות הנוספת של השב"כ. נאסף כל מידע מודיעיני אפשרי - פתחי הבית, הדרכים המובילות אליו, המבנה הפנימי של הבית, כל חדר וחדר, כולל המטבח והשרותים.

לקראת הצהריים נפלה ההחלטה סיירת מטכ"ל, להטיל על סרן ניר פורז לשמש כמפקד הפריצה. הרמטכ"ל עצמו שוחח איתו ושמע על תיכנוני הפריצה.

ב - 14:00 התכנסו במחנה סמוך לשכונת גבעת זאב, שבצפון ירושלים, הרמטכ"ל, סגנו, אלוף אמנון שחק, וקצינים בכירים. תכנית המבצע הוכנה לפרטי פרטים. מספר מסוקים של חיל האוויר הועמד בכוננות. גם צוותי חרום והצלה הועמדו בכוננות מלאה.

ב - 16:30 נערך התידרוך לכוח המבצע, בנוכחות הרמטכ"ל. חיילי הכוח ערכו את ההכנות האחרונות, למדו פרט ועוד פרט, שיננו את התכנית ואת פרטי המבצע.

הכל היה ערוך ומוכן. ראש הממשלה קבע, כי יש לערוך את המבצע עוד לפני פקיעת מועד האולטימטום, שהיה תשע בערב. זאת, כדי להגדיל את הסיכויים להציל את חייו של נחשון. ב - 18:00 החלו תזוזת הכח ליעד.

בערך ב- 18:30 הגיעה ידיעה, שמכונית "מרצדס" חונה ליד הבית בביר - נבאללה, שבו מוחזק החטוף. נהג המכונית נכנס לתוך הבית. יותר מאוחר יתברר, כי זה היה הסייען, ששכר את הבית עבור המחבלים והביא להם אוכל. הועלה חשש שהחוטפים מתכוונים להעביר את וקסמן למקום  אחר. לכוח ניתנה הוראה לעצור. החיילים נסוגו ונערכו לתפוס את ה"מרצדס", אם יוציאו החוטפים את נחשון מהבית.

נהג ה"מרצדס" שהה בבית עד 19:15, אך כשיצא, היה לבדו. הוא נלכד ונלקח לחקירת השב"כ. ברגעים אלה נתקבלה ההחלטה הסופית לפעול. לפני שקיבלו הכוחות את ההוראה לנוע, נערך תיחקור יסודי של החוטף הרביעי ושל נהג ה"מרצדס" שיצא מן הבית. בתיחקור אומתו פרטים, שכבר היו בידי הכוח, בנוגע למבנה הבית, מספר המחבלים הנמצאים בו ועוד.

בסביבות 19:15, כששקעה השמש וכבר השתררה חשכה, החלו לוחמי סיירת מטכ"ל, שכבר היו בקרבת היעד, לנוע לעבר הבית, כשהם מתפצלים לשני כוחות. כוח אחד הגיע מדרום לכפר, והשני מצפונו. בכל כוח היו חבלנים, שנשאו על גבם מטעני - נפץ, שנועדו לפרוץ את דלתות הבית.

במחנה סמוך לירושלים התמקם החפ"ק (חבורת פיקוד קדמית.) היו שם הרמטכ"ל, סגנו, ראש אמ"ן, אלוף פיקוד מרכז, מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, ראש אכ"א, מ"מ מפקד השב"כ וסגנו וראש מחוז האוטונומיה במשטרת ישראל. כל הקצינים הבכירים היו בבגדים אזרחיים.

הכוח התקדם לאיטו בחסות החשכה. בקירבת הכפר נשמעו קולות חתונה. הועבר דווח לחפ"ק. הכוח התקרב למסגד, ואז התברר שכמה מהמתפללים שבאו לתפילת ערבית, עדיין לא עזבו את המסגד. הכוח קיבל הוראה להתעכב מעט.

כעבור מספר דקות התקרבו הלוחמים אל הבית והסתתרו מאחרי החומה המקיפה אותו. כוח אחד של חיילים עלה לגג המבנה, כדי לחפש דרך לחדור לבית בשקט, בלי שיבחינו בהם. רק לאחר שהבינו מפקדי הכוח שאין שום ברירה, הם החליטו לפרוץ.

המפקד הורה לחבלנים להתחיל במלאכתם. בהתגנבות חשאית ואיטית הם הגיעו עד שלשת פתחי הבית שסומנו לפיצוץ ושדרכם היה הכוח אמור לפרוץ.

19:47 שלושת המטענים הופעלו. רק אחד מהם התפוצץ. מטענים נוספים הופעלו והתפוצצו. עשרות לוחמי הסיירת, שעמדו ליד הדלתות, החלו לפרוץ פנימה.

מהדלת הצפונית הראשית, היתה הפריצה מהירה וקלה יחסית. הלוחמים שעטו במדרגות, ובתוך שניות היו בסלון של הקומה השניה. אחד החוטפים, שישב בסלון, נורה ונהרג מייד. שני החוטפים האחרים, ועימם נחשון, נמצאו בחדר קטן, שהכניסה אליו היא מהסלון. דלת מתכת כבדה, נעולה, הפרידה בין הסלון לחדר.

חיילי הכוח, ובראשם סרן ניר פורז, התמקמו מול דלת המתכת וניסו לפרוץ פנימה. ברגע זה, ואולי מספר רגעים קודם לכן, רצחו החוטפים את נחשון. החייל הכבול נורה בשבעה קליעים, שפגעו בצווארו, בחזהו ובבטנו.

המחבלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב, החלו לירות צרורות דרך הדלת.

"תיכנעו!" קראו חיילי הכוח לחוטפים, בערבית.

"אנחנו נהרוג את נחשון, ואחר כך נמות", השיב אחד המחבלים בעברית.

מיד לאחר מכן הושלכו מטען חבלה ורימון יד לעבר הכוח, ואחריהם שוב ירו המחבלים צרורות מרובי הסער שלהם. סרן ניר פורז נפצע אנושות, ומת תוך כדי קרב.

החיילים פרצו לחדר תחת אש כבדה, בתקווה שנחשון עדיין חי. הם הרגו ביריות את שני החוטפים. 12 חיילים נפצעו במהלך הקרב הקצר.

בחדר התגלה לעיני הפורצים מחזה מחריד: נחשון וקסמן, כבול בידיו וברגליו בשרשראות ברזל, שכב מת.

בחדר נמצאו גם שיירי האוכל של נחשון, שעל פיהם, בין השאר - הסיקו החוקרים, כי נרצח מייד עם כניסת הכוחות או קצת לפני כן.

חבורת הפיקוד הקידמי נעה לעבר הבית במהירות עם תחילת הקרב והתמקמה ליד המסגד, מרחק כ - 200 מטר מהבית. כשנשמעה הקריאה "חדל אש", מיהרו הקצינים לעבר הבית. שמחת ההצלחה הפכה לאבל כבד, כשהתברר שנחשון נרצח ושסרן פורז, מפקד הפעולה, נהרג בקרב. הרמטכ"ל הורה לראש אכ"א, האלוף יאיר, לצאת לבית משפחת וקסמן, כדי להביא את הבשורה המרה.

שעה קלה לאחר הפעולה כבר עזבו הלוחמים את השטח, בראש מורכן. כמה מהם בכו. הם חזרו לבסיסם.

נחשון וקסמן וניר פורז.

יהי זכרם ברוך.

בבקשה... 

מבוא:

אחת הבעיות מרכזיות הקשורות לתפילה היא המחשבה כי התפילה באה למלא חסרונות. "רע לי, חסר לי משהו, קשה לי -אתפלל, אבקש מריבונו של עולם, והוא כבר יעזור..."

למעשה, זו גישה מוטעית. נכון שבתפילה אנו מבקשים מריבונו של עולם על צרכינו, אבל צריך להבין כי התפילה לא באה למלא חסרונות אלא החסרונות נוצרו בשביל התפילה. לפניכם מספר מקורות שיבהירו את הנושא.

מהות התפילה-קרבת אלוקים. כל עצמה

של תפילה: קרבת אלוקים.

וזה רצונו של מקום. באהבת הקב"ה את האדם אשר

יצר בצלמו רוצה הוא יתברך שהאדם יהיה עמו

במחיצתו, קרוב אליו ודבוק בו. חי לפניו והולך בדרכיו.

"לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו".

ובתורת אמצעי לכך, משהה הקב"ה לפעמים מלתת

לאדם איזה מצרכיו, כדי שעם פנייתו לבקש את צרכיו

יתמלא לבו של האדם רגש קרבה לבורא.

מהות התפילה, כלומר: התקרבות לה', היא עצמה

מטרת התפילה, ואילו חסרון הצרכים ובקשת מלווים

אינם אלא אמצעים לה.

קריאת ה' לאדם בחסרון הצרכים, והענות

האדם לקריאה-בבקשת מילואם.

(הרב א. בר-שאול, "מצווה ולב").

 


"ולמה נעקרו האמהות...שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן. אמר הקב"ה: עשירות הן, נאות הן, אם אני נותן להן בנים - אינן מתפללות לפני.

(תנחומא, תולדות ט')

משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מתאווה לשמוע שיחתה. מה עשה? הוציא כרוז ואמר: כל העם יצא לשדה... כשיצאו מה עשה? רמז לעבדיו ונפלה לה פתאום והתחילה צווחת ואומרת" אבא, אבא, הציליני", אמר לה: "אילו לא עשיתי לך כך, לא היית צווחת ואומרת: "אבא הציליני"... כך שהיו ישראל במצריםהיו המצרים משעבדין אותן והתחילו צועקין ותולין עיניהם להקב"ה... מיד "וישמע אלוקים את נאקתם". משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מתאווה לשמוע שיחתה. מה עשה? הוציא כרוז,  שמע הקב"ה לתפילתם...

(שיר השירים, רבה, פ"ב).

לכל אחד יש את אותם הדברים שהוא צריך לתקן בעצמו. ריבונו של עולם נותן לכל התמודדויות לפי הצורך. לכל אדם יש את עבודת ה' שלו, עניינים רוחניים ומוסריים שהוא צריך לפתח ולתקן. הקב"ה מעמיד לפניו מסלול חיים כזה, שאם הוא מתמודד אתו נכון, הוא מוביל אותו מבחינה מוסרית. כשהאדם פוגש חסרונות הוא מפתח כוחות נדרשים בעזרת חסרונות אלה.

פט. (צב.) שאמר הכתוב (צג.) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, כשם שהמצרף הזה מכניס את הכסף לאש ואת הזהב לכור, כך הקב"ה צורף את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כוחו, וכן אתה מוצא שרה צרפה הקב"ה עשרים שנה, ואף חנה צרפה הקב"ה לפי כוחה תשע עשרה שנה שהתה עמו עשרה שנים ולא ילדה ונטל פנינה וילדה לו עשרה בנים, וכה"א (צד.) הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים אלו בניה של פנינה ואתה נותן (י) ח' שנים לעיבורה ושנה אחד לעיבור ושל שמואל הרי תשע עשרה שנה ואח"כ פקדה שנאמר כי פקד ה' את חנה.

(ילקוט שמעוני)

עט. אר"ח בר"ח, אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'. תכלית התפילה והשגת המבוקש שבאה על ידה היא בייחוד כדי להוציא שלימות מיוחדת מן הכח אל הפועל, לגדל כוחות הנפש בציורי קדושה ושלמות, ודרכי הציורים רבים הם ורחבים ומסתעפים לפרטים רבים שאין להם קץ. וצור העולמים לפניו נגלו כל תעלומות איזה ציור מיוחד ראוי וחסר לכ נפש פרטית שתשלם בה, וכפי אותו הציור שראוי להיות נשלם מזמן לפניו בראש מסידור חכמתו העליונה, אותו חסרון וצורך תפילה. ולפעמים, כשלא יספיק הציור להשתלם כראוי בכל עמקו בנפש ובכל גופו, עד שיהיה נשנה ונכפל כמה פעמים, כערכו תתאחר התקבלות התפילה. ע"כ האדם שלא נענה, עליו רק לחזור ולהתפלל ולא לאמר נואש חלילה, כי הקצר קצרה ידו ית' מפדות. אלא שהוא חושב מחשבות לתן לאדם אחרית ותקווה, ושכל הדברים הזמניים יוסיפו לו ערךנצחי ושלמות גמורה וחשובה. והנה כך היא המידה באדם כשהוא עושה פעולות ואינו בא למטרתו מתחלש לבבו,אבל כשיודע שכל פעולה תקרבהו למטרתו צריך המון פעולות, לבבו מתאמץ להוסיף בעבודתו. ע"כ אמר "קוה אל ד'", והתקוה היא שלימות בעצמה, ויוסד התקוה היא השלמות הראויה להמשך מכשרון המעשים המוקדמים לה וזהו כל יסוד ההנהגה ותכלית פעולת התפילה. ע"כ נאמנה תדע כי בכל ציור של תקווה לד' נתקרבת אל המטרה, אלא שלא הגיעך עדיין מצד שעוד לא השלמת, ע"כ "חזק ויאמץ לבך" להשלים, "וקוה אל ד'".

                                                                                          (עין אי"ה, ברכות א' ע"מ 151)

ומכאן ליחס בינינו לבין אבינו שבשמים. עלינו לזכור כי הקב"ה אינו חייב לנו דבר. אנו מתפללים, מבקשים ומתחננים לקב"ה שיענה לבקשותינו וייטיב עמנו, אך בשום פנים ואופן לא דורשים. אדם שיפנה אל הקב"ה ויבקש ממנו ולאחר התפילה יהיה סמוך ובטוח שהקב"ה חייב להענות לבקשותיו כיוון שהתפלל, טועה טעות חמורה העלולה להובילו למשבר אמוני.

"אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל. שנאמר:

"קוה אל ה', חזק ויאמץ ליבך, וקוה אל ה'"

(ברכות, ל"ב)

לפעמים יש צורך ביותר מתפילה אחת. הרבה פעמים זהו תהליך ארוך. לפעמים זה צורך בקשה ארוכה ומתמשכת. אם אדם לא נענה כנראה שאותו תהליך רוחני שהיה צריך לעבור עוד לא מוצה. לכן, לא צריך להכנס לייאוש, אלא רק לחזור ולקוות אל ה'. להתפלל.             

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


Comentários de Recursos

בפעולה זו נתמקד בסעיף הראשון. הסעיף השני והשלישי יובהרו בעזרת דף המקורות "בבקשה" ובפעולה שאחריו "סליחה, משהו שומע אותי?!" שנמצאים בעמודים הבאים.

בידך האפשרות לבחור לכמה פעולות לחלק וכיצד להציג את הנושא לחניכים.

 (הפעולה- "מישהו שומע אותי" היא המשך לפעולה זו)



Visitor Comments: