הנוער כמבשר הפיוס

תנועות הנוער יכולות להתאחד במסר משותף תחת הדיבר "לא תרצח"

הארץ מתמלאת דם. תאונות דרכים, פועלים רומנים, רציחות כחלק מן האלימות במשפחה, הרציחות במעון ובעיר העתיקה, הרוגים בלבנון, חיסולי העולם התחתון, הריגת פלשתינים בהפגנות, תאונות עבודה, רצח הערבים ברחוב החרדי ועוד ועוד.

על אף ההבדל העמוק בין התחומים, עובדה היא כי מדינת ישראל מוכתמת בדם נקיים וארץ ישראל נטמאת בחמורה שבטומאות - הרצח.

אני מציע לקיים ועידה משותפת של תנועות הנוער שתקבל על עצמה משימות משותפות.

בתחום התחבורה יכולה הועידה ליזום הצעות חוק שתוגשנה ע"י הועידה! התמודדות עם נהיגת צעירים, שכן מי כמותם מכיר את הבעיה ואת דרכי ההתמודדות עימה; מבצעים משותפים עם משטרת ישראל לאכיפת חוקי תנועה וכו'.

בתחום האלימות במשפחה; הקמת מוקד תקשוב משותף, שיהווה כתובת ראשונית לנוער במצוקה;

מבצעי "פרוס לרעב לחמך" וסיוע לכושלים במאבק הקיום הכלכלי.

בתחום הספורט; תמיכה בחקיקת ההתאחדות נגד אלימות במגרשי הספורט; חלוקת גביע ההגינות מטעם מועצת תנועות הנוער בכדורסל (כדי לעקוף את שאלת חילול השבת).

בתחום החינוך; הצעות הבאות להפחית את האלימות המשודרת בטלוויזיה; הצעה לתוכנית לימודים משותפת שתועבר ע"י חברי תנועות הנוער; יצירת קוד אתי להסגרת תלמידים אלימים או נושאי כלי נשק למשטרה.

בתחום הבריאות; מבצעי תרומת דם משותפים תקופתיים; נכונות להשתתף במחקרים רפואיים; עידוד לחתימה על "אדי" ברשיונות נהיגה, ועוד כהנה וכהנה.

ראשם הפורה של בני הנוער איננו זקוק להצעות, אלא לדחיפה ולעידוד בלבד, ואז ייפתחו הסכרים הרעיוניים.

גם בתחום השלום, למרות חילוקי הדעות העמוקים, ניתן להניע להסכמות מסויימות, ובראשן קריאה משותפת למנהיגי המהלך המדיני ומתנגדיו כאחד להעמיד את מניעת שפיכות הדמים במקום גבוה מאוד בסדר היום הציבורי.

חלק בלתי נפרד מן המעשה הציוני הוא בניית חברה מוסרית וצודקת. תנועות הנוער הציוניות, המובילות בתחום הזהות הציוניות, המובילות בתחום הזהות הציונית, חייבות להפיח רוח חיים רעננה ביעדיהן ולהעמיד את המאבק המשותף לבניין חברה כזו בראש מעייניהן. סמוך לחג שבועות, שהוא חג מתן תורה, תאמצנה התנועות לפחות את הדיבר לא תירצח.