רציתי להתפלל ולא ידעתי

רציתי להתפלל ולא ידעתי…

זה היה במלחמת השיחרור, הייתי מפקד מחלקה (מ"מ) יום אחד ערכתי את מחלקתי  מול החוד של הצבא המצרי שהגיע עד אשדוד, המחלקה היתה עלובה מסקנה, עם כמה סטנים וגם קצת רימונים נערכנו בפרדס ליד בית עובד.

היה כמעט מגוחך לחשוב שנוכל לעצור את הטנקים המצרים, שיכלנו לראות מולנו במרחק לא גדול במשך היום.

תוך כדי מעשה לא הרגשתי פחד ולא חשבתי על פחד, הייתי עסוק מידי, כיצד לחפור את השוחות לגלות פטרולים ולגלות את האוויב.

אבל, כשירדה החשיכה, כשהכל היה כבר ערוך ומוכן ואנחנו ציפנו להתקפה, שהיתה צריכה לבוא עם שחר, שכבתי לי באחת השוחות של הפרדס והתחלתי מדמיין לעצמי מה יקרה כשיעלה השחר ואז נתקפתי בפחד נורא.

בדרך כלל לא הייתי פוחד, אך הפעם הגשתי פחד עד כדי רעד, פחד מעיק ביותר.

ואז – באיזשהו רגע הרגשתי רצון עז להתפלל, אבל לא ידעתי איך שום תפילה לא היתה שגורה על לשוני, אבל בכל זאת התפללתי, התפללתי בלשון פשוטה, כפי שהבנתי אבל אני זכר את הרצון שלי אז להתפלל דוקא תפילה שאיתה כל היהודים בכל הדורות התפללו – אלא שלא ידעתי שום תפילה כזאת…