ההעפלה היא הכניסה הבלתי חוקית לארץ ישראל שאורגנה על ידי היישוב העברי בזמן המנדט הבריטי, משנת 1934 ועד קום המדינה. ההעפלה אורגנה במסגרת המוסד לעלייה ב' של ארגון ההגנה והנהגת היישוב, וכן על ידי תנועת בית"ר והאצ"ל במסגרת הארגון שנקרא עליית אף על פי. ב-14 שנות ההעפלה העפילו ארצה כ-115,000 איש.

ההעפלה כונתה גם "עלייה ב'" משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית (המצומצמת בהיקפה) שנעשתה בהסכמת שלטונות המנדט (באמצעות סרטיפיקטים-אישורי עלייה). העולים שנכנסו בהעפלה קרויים מעפילים, ורובם הגדול הגיעו לאחר מלחמת העולם השנייה (למרות שההעפלה החלה בצורה מצומצמת יותר עוד באמצע שנות השלושים).

עם תחילת המנדט ב-1920 הגביל השלטון הבריטי את ההגירה לארץ, אולם בשנים הראשונות של המנדט הגבלה זו לא הייתה משמעותית עבור היישוב היהודי. "הספר הלבן" המפורסם הגביל את העלייה ארצה ואת מכירת קרקעות של יהודים וליהודים. בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה החלה ההעפלה.