יהדות

מבוא:

בפעולה הקודמת ראינו כי קשיים ומצבים חריגים בחיינו מניעים אותנו להתפלל.

דוגמא לכך היא סיפור חטיפתו של נחשון וקסמן הי"ד.

באמצעות פעולה זו אנו רוצים להדגיש שלוש נקודות עיקריות:

1. אין לנו כבני אדם את היכולת להבין את מהלכיו של הקב"ה. אנו מאמינים כי הקב"ה 'רואה' את המציאות בהיקף גדול יותר לעומת הראיה המצומצמת שלנו. שיקוליו הם ביחס של אב ובן. לא תמיד הבן מסוגל להבין ולחוש כי אביו רוצה בטובתו. לעיתים נדמה לבן כי אביו פועל לרעתו למרות שביסודו של דבר מה שמנחה את האב זו רק טובת בנו.

2. מהות התפילה היא קרבת אלוקים. הקב"ה רוצה שהאדם יהיה קרוב אליו. עיקר תכלית התפילה היא לא להשמיע את בקשותנו לפני הבורא או לבטל הצרה בה אנו שרויים. התכלית היא ההתחזקות בידיעה כי אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמיים.

3. כפועל יוצא של הנאמר לעיל, מחובתנו לדעת כי כל סיבת הצרה או החסר שהקב"ה מזמן לנו, זה אמצעי שנוכל להתפלל. בשעה שהאדם עומד מול הבורא בבקשה על צרכיו, מתמלא ליבו רגש קירבה אל אביו שבשמיים.

מבוא:

בפעולה זו נרצה לעסוק בכוחה של תפילה ובהשפעתה עלינו.

הפעם נעשה זאת בצורה של לימוד בחברותות.

לא ניצן להחזיר לאחור דבר שנאמר

מבוא:

בואו ננסה לראות את עצמנו כמעט כמו במראה.

מה קורה לנו בשעת התפילה? מה אנו חשים? כיצד אנו מתנהגים?

על מה אנו חושבים? האם התפילה היא באמת דבר כל-כך מסובך?

בלי הטפות מוסר, בלי הפחדות ואיומים. אנחנו בפשטות מול עצמנו.