Rachel Patio - סובלנותה של רחל

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל: וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תּאַר וִיפַת מַרְאֶה: וַיֶּאֱהַב יַעֲקב אֶת רָחֵל וַיּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: וַיּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי: וַיַּעֲבד יַעֲקב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אתָהּ: וַיּאמֶר יַעֲקב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ: וַיֶּאֱסף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׁ מִשְׁתֶּה: וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אתָהּ אֵלָיו וַיָּבא אֵלֶיהָ: וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה: וַיְהִי  בַבּקֶר  וְהִנֵּה  הִוא לֵאָה וַיּאמֶר אֶל לָבָן מַה זּאת עָשִיתָ לִּי הֲלא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: וַיּאמֶר לָבָן לא יֵעָשֶה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה: מַלֵּא  שְׁבֻעַ  זאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זאת בַּעֲבדָה אֲשֶׁר תַּעֲבד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת: וַיַּעַשׁ יַעֲקב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה: וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה: וַיָּבא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:

בראשית פרק כט

אמר לה יעקב, תינשאי לי? אמרה לו כן, ברם אבי רמאי הוא, ויש לי אחות קשישה ממני ולא יחתן אותי לפניה, אמר לה, אחיו אנכי ברמאות, מסר לה סימנים להכירה, כשהלך להכניס לאה במקומה, חשבה רחל בלבה, עכשיו תתבייש אחותי, מסרה לה הסימנים.

(מסכת בבא בתרא קכ"ג)

וַיַּרְא יְהוָֹה כִּי שְנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה:

בראשית פרק כט

וַיֵּלֶךְ  רְאוּבֵן  בִּימֵי  קְצִיר  חִטִּים  וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: וַתּאמֶר  לָהּ  הַמְעַט  קַחְתֵּךְ  אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ: וַיָּבא  יַעֲקב  מִן  הַשָּׂדֶה  בָּעֶרֶב  וַתֵּצֵא  לֵאָה  לִקְרָאתוֹ וַתּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָכר שְכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא:

בראשית פרק ל

אם תחשוב כי הדודאים פתחו רחמה של רחל, אינו כן, כי כתוב "וישמע אליה אלהים" וגו' הקדוש ב"ה פתח את רחמה ולא דבר אחר

(זהר ח"א קנ"ו)

וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: וַיְהִי בְהַקְשׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן: וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:

(בראשית פרק לה)

צפה יעקב אבינו שהגלויות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים

(מדרש בראשית רבא פב, י)

"ואני בבואי מפדן" (שם מח, ז) אמר לו ליוסף חייך כשם שהיית מבקש שתכנס אמך לקבורה כך אני הייתי מבקש, אמר לו יוסף, גזור עכשיו, ואני מעלה אותה וקבורתה, אמר לו אין אתה יכול בני, שלא קברתיה שם אלא על פי הדיבור, כי בני עתידים לצאת בגולה, הם באים ומחבקים קבורת רחל, והיא עומדת ומבקשת רחמים עליהם, והקדוש ב"ה שומע תפילתה

(פס"ר ג', ס"ט)

קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ב"ה ואמרה ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיעו זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאוד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תיאותי, וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי, הוא היה מדבר עמה, היא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה, ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני בשר ודם עפר ואפר, לא קנאתי להצרה שלי ולא הוצאתיה לחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאתה לעבודת אלילים שאין בה ממש, והגלית לבני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ב"ה ואמר, בשביל רחל אני מחזיר את ישראל למקומם

(פתיחתא איכא רבא)