הגולן שונה. הוא יותר קודר, יותר פראי, יותר הירואי מכל חבל ארץ אחר במקומותינו. סלע הבזלת השחור מייחד אותו. בית הכנסת וחומה לבנה. גם הירוק העז וצבעי הפריחה המרהיבים עם השחור, שונים, מפחדים...

בגולן צריך ללכת, מי שאינו הולך בו, אינו רואה אותו. הגולן הוא מקום שאפשר לעבור בו במכונית ולא לדעת שהוא קיים.

מי שרוצה לראות אותו, אין לו ברירה אלא לקחת תרמיל על שכם ולרדת.

לרדת מהכביש, כמובן.

אתה הולך על הרמה החשופה ואינך מנחש שבעוד כמה רגעים תיפול אל נקיק עמוק ותשמע את שאון המים היורדים במפלי ענק.

הנשר שמתחתיך מתרומם, אומר לך שאתה נמצא בעצם על שפת מצוק...

אתה מהלך בתוך סבך צפוף של הרדופים ועצי ערבה וריח משכר של נענע באוויר.

המים שוצפים על פני הסלע, אם אתה רוצה לראות את הכוח שיש במים- כאן הוא!

הקירות העתיקים הזקופים והמפלים שלרגליהם בריכות. ועל הבריכות עלי תאנה צפופים- מה ישווה לזה?!

קח תרמיל ורד אל הפלג, השתרע בנחת בצל, אבל- קרוב אל המים, וקרוב אל שאונם, אין כמוהם לנסוך שלווה.

לשכב על הגב ולהביט אל השמיים.

אח"כ לעצום את העיניים- ולהאזין.

                                               רק להאזין.