מטרה:

החניך יכיר ויתוודע לתולדות גוש קטיף ליישובי הגוש ולהווי החיים שבו.

מרוץ מנהטן

סה"כ היו 12 תחנות באי מנהטן.

הקבוצות התארגנו 5 אנשים כל קבוצה והיו צריכות להירשם מראש, לבחור שם לקבוצה, ראש קבוצה ולשלם כל אחד 20$ דמי רישום (כסף שהלך לתרומה לשיקום יערות קק"ל בצפון שנפגעו מהמלחמה).

נפגשנו בנקודה הראשונה – בית קק"ל בעיר ליריית הפתיחה. היה טקס קצר שלאחריו נתנו את המעטפה עם הרמז הראשון לכל ראשי הקבוצות. (16 קבוצות, סה"כ 80 משתתפים).

היו לנו מס' מסלולים, ככה שלא כל הקבוצות ירוצו אחד אחרי השני, אבל בסופו של דבר כל הקבוצות היו צריכות לעבור את כל הנקודות ומדדנו שסה"כ המרחק של כל מסלול יהיה זהה.

המשתתפים קיבלו מאיתנו כרטיס יומי לרכבת התחתית ולאוטובוסים + מפה של האי מנהטן. אסור היה להביא רכבים פרטיים אבל מותר לקחת מוניות (רוב המוניות יכולות להכיל 4 אנשים ומאחר והקבוצות היו של 5 משתתפים, קשה היה להם למצוא מוניות מתאימות – עשינו זאת בכוונה).

איש צוות שלנו חיכה בכל אחת מ-12 הנקודות בו היה צריך לתת לקבוצה המגיעה הסבר חינוכי על המקום והקשר הציוני שלו, משימה, ואחרי שעברו אותה – את הרמז לנקודה הבאה. הרמזים היו רמזים ציוניים + רמזים גיאוגרפיים. הקבוצות יכלו להתקשר לחבר טלפוני, לגלוש באינטרנט, לשאול אנשים ברחוב – לא היו מגבלות בעניין.

כל איש צוות היה צריך לדווח למטה המרכזי אילו קבוצות כבר עברו אצלו, ככה שלמטה תהיה תמונה כוללת של המצב. 2 רכבים של הצוות הסתובבו בין התחנות השונות לפתור בעיות + לשאול את הקבוצות שנפגשו עימם, שאלות בונוס בו יכלו חברי הקבוצה לזכות בדיסקים ישראליים עכשוויים.

כל קבוצה קיבלה עם צאתה דרכון עם 12 מקומות לחתימה. בכל נקודה היו צריכים להחתים את איש הצוות בחתימה ובחותמת, על כי עברו בהצלחה את התחנה. לכל קבוצה היה את מס' הטלפון של "הקו החם" של המטה, אם יהיו בעיות.