עץ הדפנה

סיפורנו מתחיל ביוון הרחוקה, על הר האולימפוס, מקום מגורי האלים.

אפולו, אל השמש, יצא עם מרכבתו ופמלייתו לצוד ביער. תוך כדי הצייד נלכדו עיניו של האל בנימפה היפיפייה דפנה שרחצה לה באגם. אפולו התאהב נואשות בה.

אפולו ניגש אל דפנה כדי לדבר איתה, אך דפנה נבהלה והחלה בורחת ממנו. אפולו שלא הבחין בבהלתה של דפנה ופעל בעקבות רגשותיו כלפיה, החל רודף אחריה עם מרכבתו.

כך החל לו המרדף בין עצי היער. דפנה בורחת בבהלה בעוד אפולו מנסה להרגיעה בדברי אהבה מתקתקים.

לבסוף, כשנוכחה דפנה לדעת כי אפולו משיגה ובעוד רגעים אחדים יגיע אליה ויתפוס אותה, פנתה דפנה אל האלים בבקשת רחמים. אפרודיטי, אלת האהבה והיופי, נענתה לתחנוניה של דפנה והפכה אותה לעץ - עץ הדפנה.

לאחר רגעים מעטים, הגיע אפולו אל עץ הדפנה.

באותו רגע, הבין אפולו כי אהבתו המסונוורת כלפי דפנה, היא שהביאה לתוצאות הכואבות.

בניסיון אחרון, להסביר לדפנה את רגשותיו כלפיה, לקח אפולו ענפים מהדפנה ועטר לראשו זר והוא מסתובב עם זר זה לראשו עד היום.

מאז עוטר זר הדפנה נחשב לבן מעמד חשוב ומכובד. אלי יוון וקיסרים מסתובבים עם זרי דפנה לראשם. מצביאים ומנצחים בתחרויות חוזרים הביתה עם זרי דפנה לראשם. משוררים ואנשי רוח עוטרים זרים אלה.